|
ארבע תעניות
ארבע תעניות הן ארבעה צומות בעלי משמעות ביהדות, בהם נוהגים להתענות במשך שעות היום בלבד. לעיתים משמש הביטוי "ארבע תעניות" לציון ארבעת ימי הצום על חורבן בית המקדש המוזכרים בספר זכריה. קביעת התעניותבעקבות החורבן של בית המקדש הראשון ושל בית המקדש השני, נקבעו ארבעה ימי תענית המציינים אבלות על החורבן:
ארבע תעניות אלו, או לכל הפחות תעניות מקבילות בארבעת החודשים האלו, מוזכרות בתנ"ך בספר זכריה: ”כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.””[2] בנוסף, מלבד תעניות אלו שנקבעו לזכר חורבן בית המקדש, נהוגה תענית קבועה נוספת,
מאחר שתשעה באב הוא החמור מכל צומות האבל, חלים בו חמשת העינויים הנוהגים ביום הכיפורים, וכן גם מתחיל מהערב הקודם (בהלכה: "פוסק בעוד יום") אף על פי שיום כיפור נוהג מדאורייתא ותשעה באב מדרבנן, האיסורים אומנם זהים בפועל, אך מהותם שונה. לכן תשעה באב 'נספר' בנפרד מהשאר, ואלו ארבעת התעניות שדיניהם פחות או יותר שוים נקראים "ארבעת התעניות". כמו כן גם מכונים "ארבעת הצומות הקלים". דיני התעניתאיסוריםבאלו ארבעת התעניות אסורים רק האכילה והשתייה. (להבדיל מיום הכיפורים ותשעה באב הכוללים חמשה עינויים). כמו כן, אלו התעניות יותר קלות, נוהגות רק ביום, כלומר מתחילות בעלות השחר של אותו יום, ועד לצאת הכוכבים. (בשונה מיום הכיפורים ותשעה באב שאורכים יממה [הלכתית] שלמה - משקיעת החמה ערב היום הקודם עד לצאת הכוכבים ביום הבא.) סדר התפילות בתעניות הקבועות
בבתי כנסת ספרדים נוהגים להכריז על התענית הקרובה בשבת שלפני עשרה בטבת ושלפני י"ז בתמוז. לעומת זאת לא מכריזים על יום הכיפורים ועל תשעה באב מכיוון שהם צומות מפורסמים יותר ואין צורך בהכרזה, וכך גם לגבי צום גדליה שזוכרים אותו מכיוון שהוא חל יום למחרת ראש השנה, וכן לגבי תענית אסתר שחלה יום לפני פורים. בבתי כנסת אשכנזים לא נוהגים להכריז על צומות כלל. סדר התפילה בתעניות הקלות כולל את תפילת עננו המתווסף בתפילת שמונה עשרה, קטעי סליחות המתאימים לאותו תענית וקריאה מיוחדת בתורה - "ויחל משה" (שמות לב, יא). רוב הספרדים אינם אומרים סליחות ויהודי תימן מדלגים על הסליחות בתעניות הקלות מדוחק הזמן. ברוב קהילות האשכנזים הנהיגו בתקופה מאוחרת להוסיף גם את תחינות אבינו מלכנו. לפי מנהג הקדום של קהילות אשכנז, מוסיפים פיוט סליחות בברכת סלח לנו בתוך חזרת הש"ץ, אך ברוב הקהילות התבטל המנהג, ופיוטים אלו נאמרים כיום כחלק מהסליחות הנאמרות בתחנון. יש קהילות אשכנז בודדות שממשיכות לומר את הסליחות בתוך חזרת הש"ץ, ובבית הכנסת האיטלקי בירושלים אומרים קרובה. בתפילת מנחה קוראים בתורה שוב את קריאת "ויחל". לאחר קריאת התורה במנחה נהגו בני אשכנז לקרוא במנחה את הפטרת דרשו ה' בהמצאו, העוסקת בקריאת ה' אל העם (על ידי הנביא ישעיהו) לחזור בתשובה. אך בקרב בני עדות המזרח נחלקו הדעות, ישנם קהילות שלא נהגו להפטיר,[3] וישנם קהילות שנהגו להפטיר, וקוראים את הפטרת 'שובה ישראל'[4] שבספר הושע, מלבד צום גדליה שבו קוראים את הפטרת 'דרשו ה' בהמצאו'. משום שבשבת הסמוכה לצום (שבת שובה) קוראים את הפטרת 'שובה ישראל' ולא רוצים שיקראו פעמיים בשבוע את אותה הפטרה.[5] ראו גםלקריאה נוספת
הערות שוליים
|
||||||
