לאחר שהצטרף לסאות' מלבורן הלס (אנ') כשהיה בן תשע,[4] התקדם פוסטקוגלו במחלקת הנוער של המועדון ולאחר מכן שיחק במדי הקבוצה הבוגרת 193 משחקים מ-1984 עד 1993.
כשחקן הוא לקח חלק באליפויות של הקבוצה ב-1984 ו-1990/91, האחרונה כקפטן.[5] מאמנו בשנותיו האחרונות בקבוצה היה ההונגריפרנץ פושקש, ולפי פוסטקוגלו הוא השפיע עליו בקריירת האימון שלו לאחר שהנהיג מערך4-3-3.[6]
פציעה בברך סיימה את הקריירה של פוסטקוגלו בטרם עת. בשנת 2000 הוא נבחר למגן השמאלי הפותח בקבוצת המאה של סאות' מלבורן לפי הצבעת האוהדים ופאנל מומחים.[7]
בנבחרת
פוסטקוגלו ייצג את נבחרת אוסטרליה הבכירה ארבע פעמים בין 1986 ל-1988, וכן את נבחרת הנוער ב-1985.
קריירת אימון
סאות' מלבורן
לאחר פרישתו מונה פוסטקוגלו לעוזר מאמן בסאות' מלבורן. הוא קיבל את תפקיד המאמן הראשי ב-1996, לאחר פיטוריו של פרנק ארוק.
הוא הוביל את הקבוצה לשתי אליפויות בליגה הלאומית האוסטרלית (NSL) ב-1997/98 (שקטעה בצורת של 7 שנים) ו-1998/99, כמו גם זכייה באליפות אוקיאניה למועדונים 1999, אשר הובילה להשתתפות הקבוצה באליפות העולם למועדונים 2000.[8]
לאחר עונת 1999/2000 הוא התפטר מתפקידו בסאות' מלבורן לאחר שמונה למאמן נבחרת הנוער של אוסטרליה. הוא האדם היחיד שהיה מעורב בכל ארבע הזכיות של סאות' מלבורן ב-NSL, שתיים כשחקן ושתיים כמאמן.
נבחרת אוסטרליה הצעירה
בעקבות הצלחתו באימון סאות' מלבורן מונה פוסטקוגלו למאמן נבחרות הנוער של אוסטרליה בשנת 2000.[9][10] הוא הוחלף בפברואר 2007 לאחר שאוסטרליה לא הצליחה להעפיל לגביע העולם בכדורגל עד גיל 20.[11]
לאחר שפוטר מהנבחרת אימן פוסטקוגלו את פנאצ'איקי מהליגה היוונית השלישית ואת ויטלסי זבראס ממלבורן.[12]
בריזבן רואר
ב-16 באוקטובר 2009 מונה פוסטקוגלו למאמן בריזבן רואר.[13] הניצחון 4–0 של קבוצתו על אדלייד יונייטד במחזור ה-13 נחשב לאחד המשחקים הטובים ביותר ששוחקו בליגת העל האוסטרלית בכדורגל.[14][15] פוסטקוגלו הוביל את הרואר לאליפות בעונת 2010/11 לאחר ניצחון 4–2 בדו-קרב פנדלים על סנטרל קוסט מרינרס. בריזבן הפסידה רק משחק אחד כל העונה ולא הפסידה במשך 36 משחקים, שיא אוסטרלי חדש.[16] ב-18 במרץ 2011 הוא האריך את חוזהו בשנתיים עד עונת 2013/14.[17][18]
בעונת 2011/12 הפכה בריזבן רואר לקבוצה הראשונה שזוכה באליפויות רצופות, ופוסטקוגלו הפך למאמן המקומי המצליח ביותר באוסטרליה עם ארבע אליפויות.[19]
ב-24 באפריל 2012 התפטר פוסטקוגלו מתפקידו כמאמן הראשי לאחר שנתיים וחצי, במהלכן הוביל את הרואר לשתי אליפויות והופעות בליגת האלופות האסיאתית.[20]
מלבורן ויקטורי
ב-26 באפריל 2012 חתם פוסטקוגלו כמאמן ראשי במלבורן ויקטורי.[21] משחקו הראשון של פוסטקוגלו היה דרבי במחזור הראשון מול מלבורן הארט, בו הפסידה קבוצתו 1–2. הניצחון הראשון שלו היה 2–1 על אדלייד יונייטד במחזור 4. בעונה הבאה עלתה מלבורן ויקטורי לגמר המקדים (הסיבוב הראשון של הפלייאוף) של הליגה האוסטרלית לאחר שניצחה את פרת' גלורי 2–1 באצטדיון דוקלנדס, אך הפסידה בחצי הגמר לסנטרל קוסט מרינרס 0–2.
במונדיאל 2014 הוגרלה אוסטרליה לבית ב' לצד המחזיקהספרד, סגניתההולנד וצ'ילה.[32][33] הנבחרת הפסידה לצ'ילה 1–3 ולהולנד 2–3 בשני המחזורים הראשונים ואיבדה סיכוי לעלות לשלב הבא, ובמחזור האחרון הפסידה 0–3 לספרד. ההופעות התחרותיות יחסית של הנבחרת בבית הקשה הביאו לאמונה שדור הזהב החדש עומד בפתח.[34][35]
שבועיים לאחר שהסוקרוז העפילו למונדיאל 2018, ב-22 בנובמבר 2017, הודיע פוסטקוגלו על התפטרותו מאימון הנבחרת.[37][38]
יוקוהמה מרינוס
ב-19 בדצמבר 2017 מונה פוסטקוגלו למאמן יוקוהמה F. מרינוס.[39][40][41][42] המשחק הראשון של פוסטקוגלו כמאמן יוקוהמה היה תיקו 1–1 מול סרזו אוסקה.[43][44] לאחר פתיחת עונה קשה, בה עמדו המרינוס בפני סכנת ירידה,[45] הוביל פוסטקוגלו את הקבוצה לגמר גביע הליגה היפנית ולמקום ה-12 בליגה.[46] על אף שהקבוצה סיימה במקום השני בטבלת השערים, היא ספגה את הכמות השלישית בגודלה בליגה.
משחק הבכורה של פוסטקוגלו בסלטיק היה במסגרת מוקדמות ליגת האלופות ב-20 ביולי, תיקו 1–1 מול מועדון ליגת העל הדניתמיטיולן משער של ליאל עבדה.[54][55] הפסד 2–1 במשחק השני בדנמרק הוביל להדחה שמונה ימים לאחר מכן.[56][57] הוא הפסיד את משחק הליגה הראשון שלו 1–2 בחוץ להארט אוף מידלות'יאן ב-31 ביולי.[58] ב-19 בדצמבר 2021 זכתה סלטיק בגביע הליגה הסקוטית לאחר שניצחה בגמר את היברניאן 2–1 בהאמפדן פארק.[59] ב-2 בפברואר ניצחון 3–0 על ריינג'רס העלה את סלטיק לראש טבלת הליגה בפעם הראשונה העונה, וסיים רצף של 13 משחקים ללא הפסד למאמן היריב ג'ובאני ואן ברונקהורסט.[60] הקבוצה שמרה על היתרון וזכתה באליפות ב-11 במאי מחזור אחד לסיום לאחר תיקו 1–1 מול דנדי יונייטד.[61][62] פוסטקוגלו הפך לאוסטרלי הראשון שזוכה באליפות באירופה.[63] הוא היה מאמן החודש בליגה חמש פעמים בעונתו הראשונה, באוקטובר 2021 ומינואר עד אפריל 2022,[64] וזכה במאמן השנה בסקוטלנד של ארגון השחקנים ואיגוד הכתבים.[65]
את עונת 2022/23 פתחה סלטיק עם ניצחון 2–0 על אברדין ב-31 ביולי בסלטיק פארק.[66][67] סלטיק שלטה בליגה בעונתו השנייה של פוסטקוגלו במועדון, וזכתה באליפות שנייה ברציפות ו-53 בסך הכל.[68][69] ב-26 בפברואר 2023 זכה פוסטקוגלו בגביע הליגה השני שלו ברציפות לאחר ניצחון 2–1 על ריינג'רס בגמר.[70][71] סלטיק סיימה את העונה עם טרבל מקומי שמיני לאחר שזכתה בגביע הסקוטי לאחר ניצחון על אינברנס קלדוניאן טיסל ב-2 ביוני במשחקו האחרון של פוסטקוגלו במועדון.[72][73]
פוסטקוגלו נשוי לג'ורג'יה, שעבדה בסאות' מלבורן כמנהלת שיווק בזמן שכיהן כמאמן,[78] ויש להם שלושה בנים.[79] בנם הבכור, ג'יימס, משרת בכוחות המזוינים של יוון.[80]
ב-2018 אמר בריאיון שאביו, שמת באותה שנה, עבד קשה בכל יום בחייו: "אנשים אומרים שהם הולכים לארץ אחרת בשביל חיים טובים יותר. להורים שלי לא היו חיים טובים יותר, הם נסעו לאוסטרליה כדי לספק לי הזדמנויות לחיים טובים יותר". הזמן המשותף היחיד של אנג'ה ואביו היה רק כשהלכו ביחד למשחק כדורגל. על קריירת האימון שלו אמר כי "המוטיבציה שלי היא תמיד לייצר קבוצות שאבא יהנה לראות".[81] פוסטקוגלו גדל לאהוד את ליברפול וא.א.ק. אתונה.[82][83][84]
בנובמבר 2022 נכנס פוסטקוגלו נכנס להיכל התהילה של הכדורגל האוסטרלי על תרומתו יוצאת הדופן לענף על המגרש ומחוצה לו, כשחקן וכמאמן.[85]
.jpg)
