|
אמונה אמונה, במובנה הרחב, היא מצב פסיכולוגי בו אדם חש כי טענה או הנחה מסוימת היא נכונה (אמת). לפעמים משמש המושג גם לתיאור הטענה עצמה ביחס לאותו אדם. במובנה המצומצם, אמונה מתייחסת רק לעניינים שאינם טריוויאליים, ועשויה להיות מחלוקת לגבי הוכחתם או נכונותם. בשימוש כזה, אמונה מובחנת מידיעה, שהיא תחושת נכונות של עניינים שאינם טריוויאליים. מובן עוד יותר מצומצם של אמונה, אך מאוד נפוץ, הוא תחושת נכונות של עניינים שכלל אינם ניתנים להוכחה לוגית או אמפירית, גם לדעת המאמין. ישנן דעות שונות בשאלה אלו אמונות הן תחושות בלבד ואלו מהוות ידיעה. אטימולוגיהכשהמקרא וחז"ל משתמשים במילה אמונה לציון הקשר בין האדם לאל, הכוונה היא לביטחון שחש האדם באלוהיו – ולא לאמונה בעצם קיומו של האל, אשר לכאורה היא ברורה מאליה. שורשו של המושג 'אמונה' הוא א.מ.נ. והוא משמש במשמעות של מתן אמון[1] או של אמינות[2] ויציבות.[3] גם הביטוי אָמֵן משמש להבעת אמון באמינותה של האמירה אליה מתייחס הדובר. גם אצל חז"ל המילה מקבלת משמעות דומה. למשל: תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד א': "בשעה שמכניסין אדם לדין (של מעלה), אומרים לו: נשאת ונתת באמונה?". הווה אומר, מצופה שהאדם יתנהג כהלכה, ויקיים כיאות חיובים דתיים ומוסריים. קיים גבול מטושטש בין ההתנהגות כלפי האל וכלפי הבריות, שכן אותה המילה משמשת לשני האובייקטים האלו. רק החל מימי הביניים, אנו עדים לקיומם של דיונים על עצם קיומו של האל.[דרוש מקור] ההוגים היהודים הרציונליסטים מימי הביניים ואילך הגדירו אמונה כקבלת דבר מה כנכון, זאת לאור המסורת הפילוסופית שראשיתה ביוון העתיקה. הוגים יהודים אחרים, ובעיקר כאלו שהושפע יותר מהקבלה, זיהו אותה יותר עם תחושה פנימית שדבר מה נכון. לאור הפער שבין מושג האמונה בתנ"ך ומושג האמונה בימי הביניים הבחין מרטין בובר בין "אמונה ב-" ל"אמונה ש-". ה"אמונה ב-", מתייחסת למושג האמונה התנ"כי, שהוא אינטר-סובייקטיבי וקיומי במהותו. ה"אמונה ש-" יונקת מן המסורת הפילוסופית והיא צורה של ידיעה, כהכרה בתקפותה של טענה[4]. מערכת האמונות האנושיתאמונות סינתטיות ואנליטיותהאמונה קושרת את האדם למושגי ה"אמת" וה"נכון". אמונת האדם עשויה להגדיר את המתודה לקביעת האמת, או את האמת עצמה – ובמובן זה קיים הבדל בין אמונות ישירות לאמונות עקיפות. כל מערכת אמונות מתבססת על אקסיומות, שהן אבני יסוד, אשר נכונותן ברורה לאדם בצורה אינטואיטיבית. אמונה אקסיומטית בטענה כלשהי יכולה להתבסס בחלקה על אמונות קודמות, אך יהיה בה ממד שיישען על התחושה הטבעית בלבד, והיא נוצרת על ידי האדם בצורה סינתטית. האמונה האקסיומטית יכולה להיות אפריורית, ולטעון לאמיתתה ללא הצורך בהתבססות על אמונה קודמת. היא גם יכולה להיות אפוסטריורית, כגון אמונה בדואליזם או במטריאליזם, שיכולה להתבסס על התחושה הכללית שהאדם קולט מהמציאות. אמונה אנליטית שואבת את קיומה מכוחה של האמונה האקסיומטית שמחייבת אותה, והיא נובעת ממנה בצורה לוגית על ידי דרכי הגזירה האנליטיות. ניתן להוכיח שאמונה אנליטית כלשהי היא שגויה על ידי ההוכחה שהאקסיומות העומדות בבסיסה מובילות לאמונה הפוכה. ניתן גם להוכיח שאמונה אקסיומטית כלשהי היא שגויה על ידי ההוכחה שהמסקנות האנליטיות הנובעות ממנה מובילות לאבסורד, או לאמונה שסותרת אמונה אחרת, שמוסכם שהיא חזקה ממנה. אמונה בטובלאמונה גם קשר הדוק למושגים "מוסר" ו"טוב", וזאת מכיוון שהם מחייבים השלכה של העולם הסובייקטיבי על החוץ. קיומו של טוב או מוסרי מותנה באמונה שיש אכן דברים "טובים" ו"מוסריים" שהם יעד אנושי. סוג אמונה שכזה מכונה גם "אמונה בערכים". היחס בין שתי האמונות, באמת ובטוב, נתון להשקפה פילוסופית. לדוגמה, הפילוסוף היווני סוקרטס לא הבדיל בין האמונה ב"טוב" לאמונה ב"אמת", ועל כן האמונה באחד מהם חייבה את האמונה באחר. לעומתו, הפילוסוף היווני אריסטו הבדיל בין שני מושגים אלה והפריד בין שתי האמונות הנגזרות מהם. עבור מרבית הפילוסופים שתי אמונות אלו אינן נפרדות באופן מוחלט ולרוב מייצגות שני צדדים שונים של מערכת אמונות אחת ושלמה[5]. הוכחות אמפיריות לאמונהרבות מהאמונות הבסיסיות המשותפות לבני האדם מוכחות בצורה אמפירית, מכוחו של הניסיון. בפילוסופיה האפיסטמולוגית, העוסקת באפשרות הכרת האדם את המציאות, ככלל לא ברור שראיות אמפיריות נחשבות כהוכחות של ממש (בעקבות דייוויד יום, דקארט, ברקלי, קאנט וכו'). עם זאת, קבלת הוכחות אמפיריות כהוכחות מוחצות וככאלו המעידות על המצב במציאות האובייקטיבית מקובלת בקרב רוב אנשים, זאת בעקבות קבלתן (המסויגת) כנכונות וחשיבותן הרבה בשיטה המדעית של המדע המודרני. לדוגמה, הקביעה "המקרר במטבח הוא לבן" היא אמונה שמוכחת בצורה אמפירית, מפני שהמידע על צבע המקרר נקלט על ידי חוש הראייה, הועבר למוח, והושווה למידע החושי והלשוני הקודם לגבי צבעים עד קבלת הקביעה כי צבעו לבן. קיומו של המדע המודרני הופך את יחס האמונה והאדם למורכב, שכן הוא מרחיב את תחום ההתנסות החושית־לשונית, וכן חותר למציאת החוקים הנמצאים בבסיס התופעות הטבעיות. התפתחות המדע מאפשרת יצירת עולם הולך וגדל הנתפס כמוכח אובייקטיבית ושאלות כגון "כיצד פועל הגוף" ו"ממה מורכב העולם" ניתנות למדידה חושית אמפירית באמצעות כלים מדעיים שונים, כמו השאלה "איזה צבע יש למקרר". עם זאת, אמונה שהוכחה בצורה אמפירית תהיה בהכרח אמונה בפרט מציאותי, כגון צבע המקרר, אך אמונה בכלל כלשהו או בחוק טבע שחורג מעבר לגבולות הניסיון הקודם כוללת מעצם טבעה ספקולציה כלשהי על העולם. כלל מדעי (לפחות במובן המודרני) מתבסס בדרך כלל על וודאות סטטיסטית ועל הסבר תאורטי מאחד לכלל התצפיות עד כה. התפתחות המדע והמקום שהוא תופס בחברה המערבית גרמה לכך שגם אמונות מדעיות נחשבות בדרך כלל למוכחות אמפירית, על אף הקושי הפילוסופי שתפיסה כזו מעוררת[6]. חלק מהאמונות אינן ניתנות להוכחה אמפירית כלל. מאחר שהוכחות אמפיריות מתבססות על המצוי (Is) בלבד, בעיית הראוי-מצוי מראה שלא ניתן להפיק מהן מידע לגבי הרצוי (Ought). אמונות וטענות שבאות לקבוע נורמה מסוימת, כגון אמונה בחשיבותם של ערכים כגון שוויון, חופש וכדומה, ניתן להוכיח רק על ידי גזירה שלהן מהנחות יסוד משותפות, כגון כבוד האדם וכו'. אף על פי שלא ניתן להוכיח בצורה אמפירית שנורמה מסוימת היא נכונה, ניתן להוכיח בצורה אמפירית שיישומה בפועל אכן מביא לתוצאות שמוסכם שהן רצויות. לדוגמה, לא ניתן להוכיח בצורה אמפירית שחשוב לאכול מזון בריא, אך מחקר מדעי עשוי להוכיח שאכילת מזון בריא מובילה לאריכות חיים. למרות העובדה שכל אמונה קלאסית היא ביסודה השלכה של העולם החוויתי-סובייקטיבי על המציאות, היא לרוב מכילה גם ממד של התנסות חושית, לשונית או תחושתית, בדומה לקביעות אמפיריות. למשל, האמונה כי סובלנות היא דרך הפתרון הטובה ביותר, מתבססת, בנוסף להיגיון, רגש וכדומה, על מכלול קודם של חוויות המתייחסות לפתרונות סובלניים או לא־סובלניים, והשתלשלות האירועים והתחושות הנלוות בכל מקרה. עם קבלת המדע בתרבות המערבית כאמת אובייקטיבית, עוסקות שאלות האמונה בסוגיות כלליות יותר, כגון "האם לקבל את דרך החקירה המדעית ולהאמין למדענים?" "האם שיטת הרפואה המערבית נכונה?" וכדומה, ומשקלן של השאלות הערכיות, כגון "מה חשוב בחיים?", "מהי הצורה הנכונה ביותר לקיים חברה?" בתוך תחום האמונה עולה. חינוך לאמונההאמונה קשורה, כפי שנרמז לפני כן, בחינוך מסוים אותו קיבל האדם. הוכחה לקביעה זו ניתן למצוא בכך שבני אדם שונים זה מזה באמונותיהם, באופן שנקבע סטטיסטית (לכל הפחות) על ידי החינוך אותו קיבלו, אך גם על ידי בחינה פילוסופית או סוציולוגית־פסיכולוגית של הנושא. הכוונה, בתחום זה, היא להגדרה הרחבה של חינוך, כמציין את מכלול ההתרחשות החברתית והטבעית הסובבת את האדם. עם זאת, חקר שינוי האמונות של האדם מצביע, באופן גס, על כך ששינויי האמונה הולכים ומצטמצמים עם העלייה בגיל. בכל גיל נעשים שינויי אמונה, אך חריפותם ומשכם הולך וקטן ככל שהאדם מתבגר והולך. גישה פילוסופית הרואה באמונה תוצר בלעדי של החינוך, שאינו נתון כלל לשינוי של האדם, היא גישה דטרמיניסטית. גישה המעמידה את האמונה כביטוי ישיר לבחירה ערכית של האדם היא אקזיסטנציאליסטית (קיומית). חינוך מכווןרוב החברות האנושיות עושות שימוש בחינוך באופן מכוון, כדי לשמר את מערכות האמונה שלהן. כאמור, החינוך משפיע באופן תמידי, גם בלא שיהיה מכוון, אך תופעה זו מהווה לקיחת אחריות על תהליך זה. חינוך זה מתבטא עוד מגיל צעיר ביותר, על ידי המשפחה, אך נעשה גם בבתי הספר. מרבית החינוך מן הסוג הזה נעשה בקבוצות השתייכות קטנות (משפחה, כיתה וכו'), אך חלקו נעשה בשימוש באמצעי תקשורת המונים. גם כאן, תקשורת ההמונים משמשת לחינוך לאמונה מסוימת גם כאשר אינה מכוונת לכך (לדוגמה: פרסום למכירת דירות נופש מעמיק את האמונה כי חופש נובע מנוחות ולא מתהליכים אחרים). שימוש מכוון באמצעי תקשורת המונים מכונה תעמולה. חינוך מכוון זה עשוי להיות תולדה של תהליכים חברתיים ארעיים, ביוזמת הגורם המחנך ישירות (לדוגמה: חינוך לאמונה כי אלימות אינה צורת פתרון טובה על ידי מורה או גנן־ילדים), אך במקרים מסוימים הוא תוצאה של החלטה של הממשל. צורה זו נפוצה ביותר, ומהווה את יכולתה של החברה לעצב את אמונותיה. לעיתים, נעשה שימוש בהנחלה מכוונת של אמונות בדרכי שכנוע תוקפניות ומניפולטיביות. במקרים אלו משמש החינוך כאמצעי ישיר ליצירת אמונה מסוימת באדם. מקרים אלו מכונים שטיפת מוח. אמצעי זה משויך לדעת רבים לדוקטרינות דתיות מסוימות (כדוגמת המערכת הכנסייתית הקתולית בימי הביניים, שהתבססה על יצירת רגשות עזים כפחד ואשמה) וכן לתנועות פוליטיות מסוימות (כדוגמת הקומוניזם בברית המועצות ובסין, שהוחדר למוחות מיליוני בני אדם בכוח השליטה על המשאבים השלטוניים). אמונה והחברה האנושיתמכיוון שבכל מערכת חברתית אנושית קיים מידע רב לגבי הטבע והתנהגות האדם והחברה (מידע הנגזר ממורכבותם של היחסים האנושיים ומהיכולת הלשונית להבחין במורכבות זו), בכל תרבות נזקק האדם לכמות זו או אחרת של אמונות על מנת לתפקד במציאות מורכבת. אמונות אלו משתנות בהתאם למורכבותה ולדרך צבירת המידע של כל חברה אנושית. מסיבה זו קיים קשר הדוק בין תרבות לבין אמונה, שני גורמים התלויים זה בזה באופן בלתי נפרד: מכלול האמונות מעצב את התרבות ומהווה חלק מרכזי בה, ואילו יש הטוענים כי צרכים חברתיים גרמו להופעת אמונות מסוימות. לדוגמה: אפשר לטעון כי בימי הביניים היה צורך חברתי בשימור היציבות החברתית וההיררכיה בה. לפיכך[דרוש מקור] התקיימה אמונה לפיה אלוהים, דרך הכנסייה, משמר את הסדר החברתי הקיים ואת המוסר והטוב, הכרוכים זה בזה ובהם מעוניין האל, ועל האדם לציית באופן מוחלט לסדר זה על ידי שימור ההיררכיה וערכיה. ההתנסות הפשוטה (דרך החושים, השפה והתחושות היומיומיות) לא הספיקה כדי לענות על השאלות הקיומיות והחברתיות שהאדם נצרך לענות עליהם, ולכן הוא האמין באמונה זו. האמונה הקתולית בימי הביניים היוותה מרכיב תרבותי בלתי ניתן לביטול של אותה תקופה. עם שינוי גורמי הכח השולטים על החברה לקראת סוף ימי הביניים יחד עם עלייתם של ערכים שונים המכתיבים את התנהלות החברה אמונה זו נפגעה והשתנתה. אמונה ודת פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא לא לגמרי ברור מה הפרק מנסה לומר.דת היא התארגנות חברתית או תרבותית הכוללת מערכת של אמונות או השקפות עולם, אשר בדרך כלל מקשרות את מאמיניה או את האנושות לאלמנטים רוחניים ועל-טבעיים[7], וכן לעקרונות מוסריים מחייבים. אמונה דתית נבדלת מתרגול דתי - פולחן ומהתנהגויות דתיות - כאשר חלק מהמאמינים אינם עוסקים בקיום הפולחן וחלק מהמתרגלים אינם מאמינים בדת. אמונות דתיות מתייחסות לרוב לקיומם, למאפיינים ולפולחן של אלים או ישויות על-טבעיות, לרעיון ההתערבות האלוהית ביקום ובחיי האדם, או להסברים הדאונטולוגיים לערכים ולפרקטיקות שבמרכזן תורתו של מנהיג רוחני או קהילה. בניגוד למערכות אמונה אחרות, אמונות דתיות בדרך כלל מקודדות באמצעות כתבי קודש. במשך עשרות אלפי שנים, רוב הידע על החוקיות של הטבע, טבעו של האדם, המבנה החברתי והמוסר הוסבר בכל התרבויות האנושיות על ידי אמונות דתיות שונות. לדוגמה כל התרבויות האמינו כי השמש מקיפה את הארץ וכי היא עושה זאת בזכות אלי או אלות שמש שמהווים את השמש עצמה או מזיזים אותה תודות לכוח על-טבעי כלשהו. גם קיומן של תופעות מזג אוויר כמו עונות השנה, בצורת או הצפות הוסברו באמצעות אמונות הנוגעות לאלי מזג אוויר שונים וכך גם נושאים אחרים כמו בריאות, הצלחה כלכלית, מוות או חיים לאחר המוות. המחשבה כי קיימים חוקי טבע הקובעים חוקים קבועים, שמגדירים התנהגות של גופים כמו שמשות או כוכבי לכת בצורה של חוקים קבועים, ללא הדרשות לכוחות על-טבעיים, החלה רק לאחר תאלס איש מילתוס ואנשי האסכולה המילטית שהחלו לפעול באזור יוון במאה ה-6 לפני הספירה. עם התפשטות הדתות המונותאיסטיות כונסו האמונות על תפקודי הטבע לתחום האחריות של אל אחד, אולם עיקר התפקוד של חוקיות העולם והחברה הוסבר עדיין באמצעות בריאה אלוהית והתערבות אלוהית מתמדת בכל תחומי החיים. עם התפתחות המהפכה המדעית, החל בתקופת הרנאסנס, החלו תחומים שונים של דעת לצאת מתחום הדת, האמונה הדתית וההנמקות הדתיות לתחום ההסברים המדעיים. דוגמה מפורסמת לכך היא המהפכה הקופרניקאית שקידמה מודל שונה לגמרי המודל ההליוצנטרי. במסגרת שינוי מחשבתי זה התברר כי, בניגוד לאמונה שרווחה במשך אלפי שנים, השמש ויתר הכוכבים כלל אינם סובבים סביב כדור הארץ - אלא זו סבה על צירה וכך נוצרים היום והלילה, השנה נוצרת עקב השלמת הקפה שלמה של כדור הארץ סביב השמש. במקום אלים המסיעים את השמש או הירח במרכבות או סירות - הוחלפו ההסברים באשר לתנועת הכוכבים בכוח כבידה שניתן למדוד ושמשפיע על השמש, הירח אבל גם על כדורי תותח באופן דומה. בניגוד לאלי השמש - אין טעם להתפלל לכוח המשיכה ולא מנסים לשנות את התנהגותו. אנשים בעלי אמונות דתיות או פוליטיות שונות לגמרי, ממדינות ותרבויות שונות, התכנסו כולם לתאוריה מדעית אחת. דברים אלה יצרו חוסר אמון ביחס להסברים דתיים ביחס להתנהגות העולם, והפחיתו את הלגיטמיות של טיעונים בזכות נכונת של הסברים בכך שיש לגביהם אמונה דתית. מדענים חיפשו תיאור מדויק ומדעי יותר של העולם וחיפשו חוקי טבע נוספים - כך לדוגמה התברר בהמשך גם כי תופעות מזג אוויר - כמו חילופי עונות - מתרחשות בגלל היבטים טבעיים כמו זווית הנטייה של ציר סיבוב כדור הארץ ביחס לשמש, ולא בגלל הסברים על-טבעיים כמו ירידת אלת הקיץ להתארח בשאול או בגלל התערבות על-טבעית אחרת. בהמשך התגלו עוד ועוד תחומים שבהם ניתנו הסברים על ידי תאוריה מדעית לגבי תחומים נוספים כמו מחלות מידבקות, מוות מזקנה, גאולוגיה, היסטוריה ועוד. החוזק של תאוריות אלה לא נבע ממעשי ניסים אלא מכוח ניבוי, וכן ניסויים, תצפיות או טכנולוגיות שסיפקו אישושים לנכונות התאוריות, או סיפקו סתירות לתאוריות ודרישה להחליף אותן בתאוריות מתחרות, שונות לגמרי או בעידונים של אותה תאוריה. רבים גורסים שאמונות דתיות באשר הן אינן נגזרות ישירות מההתנסויות החושיות האנושיות, אלא הן מטפיזיות. מאידך, רבים טוענים[8] שאמונתם הדתית ניתנת להוכחה או לביסוס אמפירי או לוגי. שאלה זו (האם האמונה הדתית ניתנת לביסוס אמפירי/לוגי) נידונה בפילוסופיה של הדת וניתנו לה תשובות שונות. על-פי התפיסה הקלאסית של הנצרות והאסלאם שהושפעו ממנה, הידיעה כיצד נברא העולם, ומהי ההיסטוריה האנושית הבסיסית, נובעת מקבלת ההסבר הניתן בכתבי הקודש השונים, הכולל, בין השאר, את הצגת האל כמי שפועל במציאות. היהדות לעומת זאת מבססת את אמונתה, בסיפור על מעמד הר סיני ובקבלת התורה שהיא ההוכחה על מציאות האל ועל ההשגחה העליונה (אם האירוע אכן התרחש). תפיסה חילונית רדיקלית מסתפקת באמונה שהיא מגדיר ראשוני בחיי האדם, אך את שאר הידיעה האנושית משאירה להתנסות חושית, המוגדרת בקרב רוב האנשים כהוכחה. התנסות חושנית זו מושגת באמצעים ישירים (צפייה במאורעות, לדוגמה), באמצעות תקשורת בין בני אדם (לדוגמה: קריאת עיתון על מנת להבין את העולם), או באמצעים שיטתיים, המכונים ברובם "מדע". אמצעים חושיים אלו הם המרכיבים, על פי התפיסה החילונית הטהורה, של הידיעה האנושית, ומתווכים את האמונה והידיעה. בין הגישות הרדיקליות הדתית והחילונית קיימות גישות ביניים רבות. לדוגמה, חילונים רבים מעצבים לעצמם תפיסת עולם מוסרית על בסיס אמונה. אמונה ומגמות חברתיותמכיוון שהאמונה מגדירה את ערכיו של האדם, קשורות אמונה זו והמגמות החברתיות השונות המתרחשות במהלך ההיסטוריה. יחס זה הוא דיאלקטי, כלומר - ההיסטוריה והאמונה משפיעות זו על זו. המדע החוקר יחס זה הוא מטריאליזם דיאלקטי. לדוגמה: התפתחות הקפיטליזם הייתה כרוכה בהתפתחות האמונה של האדם כי כמות הרכוש שברשותו, היא מגדיר של הטוב שבמעמדו (בניגוד, לדוגמה, לאמונה הימי־ביניימית בקיום הסדר כקובע את הטוב, כפי שצוין לעיל). אמונה זו, המלווה באמונה כי האדם שואף להגדיל את כמות רכושו באופן אנוכי, קשורה באופן כלשהו להתפתחות הקפיטליזם, שהיא תורה המבוססת על רכוש אישי. קשר זה הוא דו־כיווני בטבעו (לדוגמה: השיטה הקפיטליסטית חיזקה את האמונה ברכוש אישי, ואילו אמונה זו אפשרה את היווצרות הקפיטליזם). קיים דיון פילוסופי בנוגע לשאלת הקדימות, בו מכריעות נטיות פילוסופיות שונות. מגמות לאורך ההיסטוריה ביחס למקומה של האמונהלפי יואב שורק במסה "אמונה בקומת אדם", לאורך ההיסטוריה היו מספר תפיסות אוניברסליות מתחלפות ביחס למקומה של ה"אמונה" בעולם. כל אחת מתפיסות אלו, עד זו שהחלה באמצע המאה ה-20, שררה מאות שנים לפחות:
ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
