|
אוטו פרמינגר
אוטו לודוויג פְּרֶמִינְגֶר (בגרמנית: Otto Ludwig Preminger; בארצות הברית נהגה שם משפחתו פרמינג'ר; 5 בדצמבר 1905 – 23 באפריל 1986) היה במאי קולנוע יהודי-אמריקאי יליד אוסטרו-הונגריה. ביים למעלה מ-35 סרטים באורך מלא לאורך כחמישים שנות יצירה. פרמינגר נודע בסרטי מסתורין בסגנון הפילם נואר, כגון "לאורה" (1944) ו-"Fallen Angel" (1945). בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 ביים מספר עיבודים לקולנוע של רומנים רבי-מכר ומחזות. חלק מעבודותיו פרצו גבולות בכל הקשור להיתרי הצנזורה של אותם הימים, כיוון שעסקו בנושאים שהיו בבחינת טאבו בהוליווד, כגון התמכרות לסמים ("האיש בעל זרוע הזהב", 1955), אונס ("אנטומיה של רצח" – Anatomy of a Murder, 1959), והומוסקסואליות ("הסנאט ימליץ ויאשר", 1962). הוא היה מועמד פעמיים לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, ואף שיחק במספר סרטים. בישראל התפרסם בעיקר בתור המפיק והבמאי של סרט הקולנוע "אקסודוס". הסרט, שזכה להצלחה עולמית, צולם בישראל ועסק בהעפלה ובמאבק להקמת מדינת ישראל מנקודת מבט אוהדת למפעל הציוני. ביוגרפיהילדותפרמינגר נולד בעיירה ויז'ניץ בתחומה של האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום באוקראינה). אביו, מרקוס, שימש תובע כללי בשירות האימפריה האוסטרו-הונגרית, ובית הוריו של פרמינגר היה מבוסס כלכלית. לאחר רצח פרנץ פרדיננד בשנת 1914, אשר סימן את תחילתה של מלחמת העולם הראשונה, פלשו כוחות רוסיה למזרח אירופה. משפחת פרמינגר, כמו רבים אחרים, נמלטו כפליטים ממחוז צ'רנוביץ לאוסטריה, שם קיוו למצוא מקלט. מרקוס פרמינגר קיבל משרת תובע בעיר גראץ, ושם העמיד לדין סרבים וקרואטים אשר נחשדו כאויבי האימפריה. אוטו פרמינגר היה כבן תשע כאשר משפחתו השתקעה בגראץ, ונשלח לבית ספר קתולי, ללא כל חינוך יהודי. אף על פי שלא אחת הושם ללעג בשל דתו, אביו חינכו להתגאות בהיותו יהודי. שנה לאחר שעקרו לגראץ, זומן אביו לבירה וינה שם הוצעה לו משרת התובע הכללי של האימפריה, זאת בתנאי שימיר דתו לנצרות. אף שסירב, זכה בסופו של דבר במשרה. בשנת 1915 עקרה המשפחה לווינה, בה טען אוטו כי נולד, שנים אחר כך. בגיל 10 החל אוטו פרמינגר מתעניין באמנויות הבמה, ובלוויית סבתו ביקר לעיתים קרובות בבורגתיאטר, תיאטרון החצר הקיסרי בעיר. קריירת תיאטרוןבצעירותו שאף פרמינגר להיות שחקן תיאטרון. כבר בהיותו נער היה מסוגל לצטט בעל פה רבים מן המונולוגים של המחזות הקלאסיים, ולא התבייש להופיע בפני קהל. הופעתו המוצלחת ביותר הייתה בספרייה הלאומית האוסטרית, כאשר נאם את הספד מרקוס אנטוניוס מתוך המחזה יוליוס קיסר. פרמינגר אהב לקרוא מחזות, לחזות בהם, ולאחר זמן אף להפיקם. בהדרגה החל להחמיץ ימי לימודים לטובת התיאטרון. אביו, בזכות תפקידו הציבורי רם המעלה, שיפר את מצבה הכלכלי של המשפחה, למרות מצבה המתדרדר של אוסטריה במלחמה, ובשנת 1916 עקרה המשפחה לבית ברובע יוקרתי בעיר. לכל אורך המלחמה המשיך פרמינגר ליהנות מחיי תרבות עשירים. עם תום המלחמה פתח אביו משרד פרטי לעריכת דין, תוך שהוא מנחיל לבניו, אוטו ואחיו אינגו, ערכים ליברליים וסובלנות כלפי דעות נוגדות. לאורך כל חייו היה פרמינגר מזוהה עם דעות ליברליות-דמוקרטיות. בגיל 16 זכה פרמינגר בתפקיד ליסנדר במחזה חלום ליל קיץ. בשנת 1923, בגיל 17, הכריז מורו לעתיד, במאי התיאטרון מקס ריינהרדט, על תוכניתו לפתוח להקת תיאטרון בווינה. מאותה עת החל אוטו לכתוב מכתבים לריינהרדט, כשהוא מבקש הזדמנות לבוא ולהיבחן ללהקה, אך ללא הועיל. לאחר שאמר נואש, והפסיק לבקר במשרד הדואר כדי לבדוק אם זכה למענה, הגיעה תשובתו של ריינהרדט עם תאריך לבחינה. אוטו שלא אסף את הדואר בזמן, החמיץ את הבחינה ביומיים. מיד לכשגילה זאת, החל פרמינגר מחכה לריינהרדט ליד כניסת השחקנים לתיאטרון, בתקווה לפגוש את הבמאי ולבקש הזדמנות נוספת. ההזדמנות ניתנה לו והוא התקבל מיידית ללהקת התיאטרון. כדי לזכות בברכת אביו לדרכו המקצועית, השלים פרמינגר את לימודי התיכון ואף לימודי משפטים באוניברסיטת וינה, תוך שהוא משלב בין לימודיו והתחייבויותיו לתיאטרון. עד מהרה התפתח יחס של אמן ושוליה בין ריינהרדט ופרמינגר. כאשר פתח התיאטרון את דלתותיו ב-1 באפריל 1924, פרמינגר הופיע בתפקיד סבל רהיטים במחזהו של קרלו גולדוני "משרתם של שני אדונים". תפקידו הבא היה במחזה הסוחר מוונציה בבימוי ויליאם דיטרלה. ריינהרדט זיהה עד מהרה את כישוריו המינהליים של פרמינגר ומינה אותו לעוזרו בבית הספר למשחק שפתח בווינה. זמן קצר אחר כך מאס פרמינגר בתפקיד ועזב את תאטרונו של ריינהרדט. ניסיונו בעבודה לצד הבמאי הנודע איפשר לו לקבל תפקידים בתיאטראות אחרים בעולם הדובר גרמנית, ולאחר שעבר בין מספר תיאטראות, החליט להפסיק עבודתו כשחקן ולהתרכז בבימוי. את תפקידו הראשון כבמאי קיבל בעיר אוסטי נאד לאבם (Ústí nad Labem), בצ'כיה של היום, שם ביים מגוון מחזות, חלקם פרובוקטיביים. פרמינגר נהנה לגלות כישרונות צעירים בתיאטרון, אולם סבל בגלל מזגו הסוער וחוסר יכולתו לשתף פעולה. בשנת 1930 פנה אליו תעשיין עשיר מן העיר גראץ בהצעה לביים את סרט בשם "המאהב הגדול" (בגרמנית: Die Grosse Liebe). אף שהיה חסר ניסיון בבימוי קולנוע, פרמינגר קיבל את המשימה. הסרט הוקרן לראשונה בתיאטרון הקיסר בווינה ב-21 בדצמבר 1931, וזכה להצלחה בקרב המבקרים ובקופות. בין השנים 1931–1935 ביים פרמינגר 26 מחזות. בשנת 1931 התאהב פרמינגר במריון מיל, שהייתה נשואה באותה עת לאחר, ונישא לה בקיץ 1932, רק שלושים דקות לאחר שהתגרשה מבעלה הראשון. לפרמינג'ר היה רומן עם החשפנית הנודעת ג'יפסי רוז לי ונולד לו ילד ממנה. פרמינג'ר הכיר בו לאחר שנים רבות. בעת צילומי "כרמן ג'ונס" התאהב בשחקנית השחורה דורותי דאנדריג' והם ניהלו רומן 'אסור' כמה שנים, עד לפרידתם הסופית. קריירה כבמאיבחודש אפריל 1935, בעודו נמצא בעיצומה של עבודה על מחזה, הוזמן פרמינגר על ידי במאי הקולנוע האמריקאי ג'וזף שנק לפגישה בבית מלון בווינה. שנק התמנה בשנת 1924 לנשיא חברת ההפצה יונייטד ארטיסטס ובשנת 1934 ייסד את חברת המאה ה-20 ואחר כך רכש את חברת פוקס והפכה לפוקס המאה ה-20. שנק חיפש אותה עת כישרונות בימוי לחברתו וכבר בעת פגישתו של פרמינגר הציע לו לבוא ולעבוד עבור פוקס המאה ה-20 בלוס אנג'לס. בחודש אוקטובר 1935 הגיע פרמינגר עם אשתו לניו יורק ומשם המשיך להוליווד. פרמינגר החל מיד לעבוד באולפני הקולנוע. כבר מעת תחילת עבודתו בלטה יעילותו של פרמינגר בעבודת הבימוי, תוך שהוא משלים סרטים בלוח זמנים קצר מן המתוכנן ובמסגרת התקציב שניתן להם. סרטו הראשון בהוליווד, אשר נעשה בתקציב צנוע, הוצג בנובמבר 1936. אף סרטו השני, אשר הוקרן לראשונה בספטמבר 1937, היה סרט דל תקציב. בחודש נובמבר 1937 קיבל פרמינגר את תפקיד הבמאי לסרט "החטוף", על פי ספרו של רוברט לואיס סטיבנסון, שזכה לתקציב הגבוה ביותר עד לאותה עת באולפני פוקס. אולם במהלך העבודה על הסרט התגלו חילוקי דעות בין פרמינגר לבין דריל זנוק, מבעלי פוקס ומנהלה האומנותי, ופרמינגר הודח מתפקידו ושמו הוסר מן הסרט. הוא כשל בניסיונו למצוא עבודה באולפנים אחרים בהוליווד, ומצא עצמו מובטל, רק שנתיים לאחר שהגיע לארצות הברית. בזמנו הפנוי החל פרמינגר בלימודי היסטוריה אמריקאית באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס והחליט לשוב לבימוי בתיאטרון. הוא עבר לביים בברודוויי וזכה להצלחה מסחרית במספר מחזות, באחד מהם אף שיחק בתפקיד גרמני נאצי. בעת עבודתו כבמאי תיאטרון הוצעה לפרמינגר משרת מרצה בבית הספר לתיאטרון של אוניברסיטת ייל, והוא החל משלב את עבודת הבימוי עם הוראה. בזכות משחקו בתפקיד נאצי, הוצע לו תפקיד בסרט, Margin for Error, אשר הופק באולפני פוקס המאה ה-20 ופרמינגר שב להוליווד. את הסרט היה אמור לביים הבמאי הנודע ארנסט לוביטש, אולם לוביטש הפסיק עבודתו באולפן זמן קצר לאחר תחילת ההפקה ופרמינגר ביקש וקיבל את תפקיד הבמאי בסרט בו הופיע לצד מילטון ברל וג'ואן בנט. הסרט יצא לאקרנים בשנת 1943. תקופת שיא הצלחתו כבמאיפרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
לאחר הצלחתו בבימוי לורה, פרמינגר ציפה כי אולפני פוקס יקדמוהו לעבודה על סרטים בעלי תקציב גבוה, אולם תחת זאת הוא התבקש להחליף את ארנסט לוביטש, לאחר שהאחרון קיבל התקף לב באמצע עבודתו על הסרט "שערורייה מלכותית" (A Royal Scandal), עיבוד של סרטו האילם משנת 1924, "גן העדן האסור". הסרט קיבל ביקורות פושרות והכנסותיו לא השיבו את ההשקעה בו. בסרטו הבא של פרמינגר, Fallen Angle (1945), הוא שב לסגנון הפילם נואר שהקנה לו את הצלחתו בסרט "לורה". בסרט, רמאי ורודף נשים נקלע לעיירה קטנה בקליפורניה, שם הוא מחזר אחר מלצרית רווקה ומבוססת. כאשר גופת המלצרית נמצאת, הנווד הופך לחשוד העיקרי. על אף סגנונו של הסרט, הצלחתו בקופות הייתה קטנה מזו של "לורה". סרטו הבא של פרמינגר, Centennial Summer (1946), היה הסרט הראשון שביים ואשר הוסרט כולו בצבע. היה זה סרט מוזיקלי שעלילתו נסובה סביב יריבות בין שתי אחיות על אהבתו של אותו גבר. הסרט זכה להצלחה פושרת בעיני המבקרים ובקופות. לעומת זאת, שכרו של פרמינגר לקראת סוף שנת 1946 היה אחד הגבוהים באולפני פוקס המאה ה-20, והוא השתכר 7,500 דולר לשבוע. בשנת 1947 שוכנע פרמינגר לביים את הסרט "לנצח אמבר", עיבוד לספרה של קתלין וינזור. על סרטו זה אמר פרמינגר כי היה הסרט היקר ביותר שעשה, וגם הגרוע ביותר. ג'ואן קרופורד כיכבה בסרטו הבא, Daisy Kenyon, לצד הנרי פונדה ודיינה אנדרוז. הסרט, שיצא לאקרנים בשנת 1947, זכה להצלחה בינונית בלבד בקופות. את הסרט That Lady in Emine, בכיכובם של בטי גרייבל ודגלס פיירבנקס, ביים פרמינגר בעקבות מותו הפתאומי של הבמאי ארנסט לוביטש בחודש נובמבר 1947. הסרט הוצג לראשונה בחודש יולי 1948 וזכה לתשומת לב רבה בזכות העובדה כי לוביטש היה הבמאי שהחל בעבודה על יצירה זו. סרטו הבא של פרמינגר היה עיבוד קולנועי ליצירה היסטורית של אוסקר ויילד, "מניפתה של ליידי וינדרמיר", אשר נקרא "המניפה". הסרט, שיצא לאקרנים בשנת 1949, לא זכה לתשומת לב רבה. ב-1953 שיחק בסרטו של בילי ויילדר סטלאג 17. ב-1954 ביים את "נהר האבדון" עם רוברט מיצ'ם ומרילין מונרו. ב-1955 ביים את הסרט "משפטו של בילי מיטשל" עם גרי קופר. ב-1958 ביים והפיק את הסרט שלום לך, עצבות לפי ספרה של פרנסואז סאגאן. ב-1963 הפיק וביים את הסרט "הקרדינל". שנות השיא של פרמינג'ר היו בשנות החמישים, עם שורה של הצלחות הן בקופה והן בביקורת. במיוחד היה נערץ על ידי מבקרי הקולנוע הצרפתיים. באמצע שנות השישים החל לסבול מירידה ואף איבד את אמון האולפנים הגדולים בו. עם זאת, עדיין הצליח לבלוט. סרטו האחרון -"הגורם האנושי", ע"פי הרומן המופתי של גרהם גרין, לא זכה בשעתו להצלחה,גם בשל קשיי הפצה. היה זה עיבוד נאמן ומרשים (תסריט - המחזאי טום סטופארד),עם שחקנים מעולים כניקול וילייאמסון,ג'ון גילגוד, רוברט מורלי, ריצ'רד אטנבורו ואחרים. שנים מאוחר יותר, לאחר מותו של פרמינג'ר, נתגלה הסרט מחדש וזכה להערכה לה הוא ראוי. בשנותיו האחרונות סבל מסרטן ומאלצהיימר ועל כן נעלם מן החיים הציבוריים. אחיו הצעיר אינגו היה סוכן ספרותי ומפיק סרטים. קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||||||
.svg){kind=logo}
