|
רומןרומן הוא סוגה ספרותית. בימינו מקובל לכנות בשם "רומן" כל יצירת סיפורת בפרוזה שהיא רחבת היקף דייה[1]; סיפורת מצומצמת יותר מכונה סיפור קצר, נובלה או נובלטה, לרוב בהתאם לכמות המילים שהסיפור מכיל[2]. יש הטוענים[דרוש מקור] שהרומן התפתח באירופה מתוך האפוס (שהוא עלילתי באופיו, שלא כמו יתר סוגי השירה) והרומנס, אבל הרומנים הראשונים התפתחו בנפרד מהשירה האפית.[דרוש מקור] סוג נודע זה, שהוא בעל היקף נרחב ומשתרע לעיתים על כמה כרכים, עבר גלגולים רבים. היסטוריההרומנים הראשונים בעולם המערבי, ובכלל, נכתבו ביוונית עתיקה ובלטינית בין המאה הראשונה לפני הספירה למאה הרביעית לספירה. ידועים לפחות עשרים רומנים כאלה, שהמוקדם בהם הוא ככל הנראה "קלירואה" מאת כריטון. בין הרומנים האלה, שחלקם שרדו בשלמותם או כמעט בשלמותם, ניתן למנות את "דפניס וכלואה" מאת לונגוס, "סטיריקון" מאת פטרוניוס (רק חלק קטן ממנו שרד), "חמור הזהב" מאת אפוליוס, "סיפור אתיופי" ("אתיופיקה") (אנ') מאת הליודורוס, ועוד. עם זאת מקובל לראות ב"דון קישוט" של מיגל דה סרוואנטס את הרומן האירופי הראשון, אם כי יש המקדימים וכוללים כבר את "גרגנטואה ופנטגרואל" של פרנסואה רבלה בסוגה זו. הספר "מעשה גנז'י" של הסופרת היפנית מורסקי שיקיבו נחשב גם הוא לרומן, אף שהקדים את הרומנים האירופיים בכ־500 שנה. אונורה דה בלזק נחשב בעיני רבים אבי הרומן המודרני. עד המאה ה־18 התייחס המונח לספרים המתארים עלילות רומנטיות (רומן רומנטי), אך כיום הוא מקיף את כל התחום של יצירת הסיפורת רחבת ההיקף בפרוזה. לעיתים קרובות הרומן מאופיין בעלילה מורכבת ורבת־רבדים, או אף בכמה עלילות מקבילות, וכן בריבוי מקומות, זמנים ודמויות מורכבות (עגולות). המבנה עשוי לכלול אקספוזיציה, הסתבכות העלילה, נקודת מפנה, נקודת שיא, התרה וסיום. אין הסכמה גורפת על הגדרת הרומן, וחוקרים אחדים עשויים לחלוק על האמור לעיל. עם זה, האמור לעיל משקף את הדעות הרווחות ביותר וכן את השימוש היום-יומי במילה רומן. מקור המילה "רומן" ככל הנראה בגרמנית, שבה הסוגה נקראת Roman. בכמה שפות אירופאיות אחרות משתמשים במונח נוֹבֵל, אשר מקורו במילה הצרפתית nouvelle ("חדשה"). ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
