|
אבו כרב אסעד
אַבּוּ כַּרִבּ אַסְעַד (בערבית: أبو كرب أسعد; נפטר בשנת 420) היה מונרך חִמְיַרִי במפנה המאה ה-5, שלפי רוב המקורות ההיסטוריים התגייר. רקעבמקורות היהודיים מופיע שישוב יהודי ענק היה בחצי האי ערב שמקורו בגלות יהודה שגלתה בבית ראשון. כך כתוב באיכה רבה ב', ד': "שמונים אלפים פרחי כהונה בקעו בחיילותיו של נבוכדנאצר ובידן מגיני זהב, הלכו להם אצל ישמעאלים והוציאו להם מיני מלוחים ונודות מנופחות אמרו להם נשתה קדמיי אמרו להן אכלו קדמיי, ולבתר כן אתון שתיין מן דאכלון הוה נסיב כל חד וחד מינייהו זיקא ויהב ליה בפומיה, והוה רוחא עליל בכריסה ובקעה ליה הה"ד (ישעיה כא, יג): "מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים" (יד): "לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד" חצי האי ערב של המאה ה-4 וה-5 היה נטוע בין שתי האימפריות המתחרות, ביזנטיון הנוצרית מחד ופרס הזורואסטרית מאידך. גיורו של המלךבעוד רוב המקורות מסכימים כי אבו כרב (מלך בין 385 עד 420) היה הראשון בין מלכי חמיר שהתגייר, נסיבות ההתגיירות אפופות אגדות עם. ככל הנראה הגיור התרחש בשנת 390, במהלך מסעות לחימה פנימיים שניהל ביַתְ'רִבּ מול מתקוממים שהרגו את קרוב משפחתו שהתעמר בהם. אחיינו של אבו כרב, חרית' אבן-עמרו, שהתגייר אף הוא, התמנה כמושל מכה ויתר'ב. ב-420 נרצח אבו כרב בידי שומרי ראשו, ובנו, חסן, מלך במקומו. ראו גםקישורים חיצוניים
|
||||||||||
