עקרון הלאומיות[2] – הלאומית הטורקית היא תחליף לעות'מאניות והיא נובעת מגבולותיה של טורקיה החדשה בעלת הרוב המוסלמי. אתאטורק החל להפיץ עיקרון זה באמצעות התקשורת. הלאומיות איחדה את הטורקים סביב מטרה אחת משותפת, ובכך החלישה את המחלוקות. אתאטורק דגל בעיקרון שעל פיו טורקיה לא צריכה להיות במצב מלחמה עם אף מדינה, והוא לא רצה שטורקיה תתפשט למדינות אחרות כפי שעשתה האימפריה העות'מאנית. הלאומיות הטורקית, שרצה שהעם יאמין בה, היא הלאומיות כפי שכתב בחוקה, שכוללת את כל השבטים האתניים והאזרחים שכלולים בשטח טורקיה הריבונית, ללא הבדל בין אזרחים או לאומים שונים. עיקרון זה הונהג בין השאר בבתי הספר.
עקרון העממיות – עיקרון זה הדגיש את חשיבות שמירת השלטון בידי העם, ולא בידי המעמד השולט. מכאן נבע חוק השוויון בפני החוק וחופש הביטוי, ללא הבדלים כלכלים ודתיים. בנוסף נוסדו כמה ממוסדות השלטון על ידי העם, כמו האספה הלאומית. אטאטורק טען שהוא פועל תמיד למען העם. כך למשל הוא הסביר את ביטול מעמד הסולטאן בכך שהסולטאן אינו נבחר על ידי העם[1].
עקרון המהפכניות – מתאר את הצורך לשנות את החברה המסורתית בעלת היסודות העות'מאניים ולהפוך אותה למדינה מודרנית, גם אם יהיה צורך להשתמש באמצעים לא דמוקרטיים באותה תקופה. מטרת הכמליזם היא להפוך את האימפריה העות'מאנית למדינה טורקית ומתפתחת. אטאטורק רצה לחנך בעיקר את הדור הצעיר לקבל את המהפכניות; הוא הורה ללמד בבתי הספר איך להיות עם טורקי גאה ומלומד, לנתק את התלמידים מהזיקה לעות'מאנים, ולחברם לזיקה הטורקית המודרנית.
עקרון החילוניות – החילוניות כללה לא רק הפרדת דת ממדינה, אלא גם הפרדת המדינה מהמוסדות האסלאמיים ושחרור המחשבה מתפיסות דתיות, דבר שהתבטא בחינוך החדש ובחוקים מודרניים במקום עקרונות הדת. המטרה הייתה לבטל ולהפחית את מעמדם של אנשי הדת, וליצור חופש פולחן דתי מבלי לזנוח את האסלאם כדת. החוק החשוב ביותר בעיקרון זה היה ביטול הח'ליפות ב-1924 והחלפת הכתב הערבי בכתב לטיני. הוחלפו גם הסמלים הערבים בסמלים מערביים, כמו הביגוד המסורתי העות'מאני שהוחלף בלבוש מערבי מודרני, יום המנוחה שונה מיום שישי החשוב באסלאם ליום ראשון, ולוח השנה ההג'רי הוחלף בלוח השנה הבינלאומי. בנוסף ניתנה זכות הצבעה לנשים לפרלמנט, דבר שהוביל להתנגדות ברחבי העולם המוסלמי השמרני.
עקרון המדינתיות[3] – לפי עיקרון זה, מדינתיות היא אטטיזם - נדרשת התערבות ומדיניות של המדינה בנושאים כלכליים. עניין המדיניות הוא חדש יחסית: בשנים הראשונות של הרפובליקה לא השתמשו בעיקרון זה ולא חשבו על פיתוח כלכלי, בעיקר הסתמכו על חקלאות ועבודות שדה; אך לאחר נפילת הבורסה בניו יורק והמשבר הכלכלי העולמי של 1929, טורקיה נפגעה קשות. לכן אטאטורק ביצע רפורמות כלכליות לשיפור רמת החיים לצד צמצום הוצאות המדינה, חוקים כלכליים חדשים, פיתוח התעשייה באמצעות הון ממשלתי, הקטנת הייבוא והישענות על חומרי גלם מקומיים, ועוד. בהדרגה חל שיפור במצב הכלכלי.
.svg)
