|
שטאזי
 שטאזי (בגרמנית: Ministerium für Staatssicherheit; מילולית: המשרד לביטחון המדינה. ידועה גם בראשי תיבות MfS) היה כינויה של המשטרה החשאית וגוף הריגול העיקרי של גרמניה המזרחית. שמו הרשמי המלא של הארגון "Ministerium für Staatssicherheit" (בתרגום חופשי: "המשרד לביטחון המדינה") קוצר בלשון הדיבור לכינוי "שטאזי", קיצור של "Staatssicherheit" (ביטחון המדינה). מפקדת השטאזי שכנה בבניין מרכזי במזרח ברלין באזור ליכטנברג, ובכמה משרדים קטנים נוספים ברחבי המדינה. בזמנו נחשב השטאזי לאחד מארגוני הביון הטובים ביותר בעולם. סיסמתו הייתה "Schild und Schwert der Partei" ("המגן והחרב של המפלגה"). לפני תחילת השימוש במונח "שטאזי" כונתה המשטרה החשאית "שירות ביטחון המדינה", אך שם זה הזכיר את "שירות הביטחון" של הנאצים, ה-אס דה. אחד מתפקידיו העיקריים היה ריגול על האוכלוסייה וסיכול ביון אויב, באמצעות רשת נרחבת של מלשינים ומודיעים. מספר הסוכנים בארגון ביחס לגודל האוכלוסייה היה חסר תקדים: סוכן אחד על כל 200 אזרחים.[1] בנוסף, פעל השטאזי נגד האופוזיציה באמצעים שונים. מינהל הביון הכללי של השטאזי היה אחראי לריגול וניהול מבצעים חשאיים במדינות זרות. בתקופת מרקוס וולף, שניהל את המחלקה, נודעה המחלקה במוניטין שלה כאחת מסוכנויות המודיעין היעילות ביותר בתקופת המלחמה הקרה. מספר קציני שטאזי נשפטו על פשעיהם לאחר 1990. לאחר איחוד גרמניה, תיקי החקירה והפיקוח של השטאזי נחשפו לקהל הרחב. כיום תיקים אלה נמצאים באחריות הנציב הפדרלי לרישומי השטאזי. היסטוריההקמת השטאזיהשטאזי נוסד ב-8 בפברואר 1950. וילהלם צייסר כיהן כשר לביטחון המדינה הראשון של גרמניה המזרחית, עם אריך מילקה כסגנו. צייסר ניסה להביא להדחתו של מזכ"ל המפלגה ולטר אולבריכט לאחר המרד המזרח-גרמני ביוני 1953 אך במקום זאת הודח בעצמו והוחלף על ידי ארנסט וולוובר שהתפטר ב-1957 לאחר שהתעמת עם אולבריכט ועם אריך הונקר והוא הוחלף על ידי סגנו, אריך מילקה. ב-1957 היה מרקוס וולף לראש מינהל הביון הכללי (Hauptverwaltung Aufklärung, HVA), סוכנות הביון של גרמניה המזרחית ומחלקה בשטאזי. כראש המודיעין, וולף הצליח רבות בהחדרת מרגלים לממשלה ולחוגים העסקיים והפוליטיים של גרמניה המערבית. המקרה המשפיע ביותר הוא זה של גונתר גיום, שסייע בהדחתו של קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט במאי 1974. ב-1986 פרש וולף והוחלף על ידי ורנר גרוסמן. שנות המלחמה הקרההשטאזי בדמות הק.ג.ב. הסובייטי, עמו הוא פעל בשיתוף פעולה הדוק בשנות המלחמה הקרה להחדרת מרגלים וסוכנים למדינות אירופה ובעיקר לגרמניה המערבית. בגרמניה המזרחית עצמה פעל הארגון לאיתורם והענשתם של החותרים תחת השלטון, פוליטיקאים, עיתונאים ואנשי רוח. הוא פיתח רשת של מודיעים שהעבירו מידע על מכריהם. על פי הערכות, העסיק השטאזי יותר מ-90 אלף שכירים ו-300 אלף מודיעים ערב קריסתה של גרמניה המזרחית. שיטות הפעולה של הארגון היקף החדירה של השטאזי לחייהם הפרטיים של אזרחים מן המניין היה יוצא דופן: סוכנים נכנסו לבתי אזרחים, שינו את סידור הרהיטים, חיטטו בפחי האשפה במטרה ללקט מידע על חייהם האישיים של בני הבית, והשתמשו במידע שגילו לצורך שליטה במציאות חייהם על מנת להבטיח שהאזרחים יתנהגו בדיוק כפי שהוכתב להם על ידי השלטונות וכפי שמצופה מהם. בין היתר, כתבו סוכני השטאזי מכתבים בשמם של האזרחים, כגון מכתבי התפטרות למקום העבודה, מכתבי אהבה וזימה; שינו את סידור הספרים על המדפים בבית; שינו במהלך הלילה את השעה בשעון המעורר; העלימו מסמכים כדי שאדם ייכשל בעבודתו - הכול במטרה להשיג ציות על ידי ערעור תפיסת המציאות של האזרח, מתוך אסטרטגיה של גזלות דעת.[1] שיטת הפעולה הנפוצה ביותר של השטאזי הייתה שימוש במודיעים ובסוכנים כדי להפיץ שמועות אשר ידביקו רבב בחייהם ובמוניטין של האזרחים. למשל, כומר אשר היה מטיף לערכים שלא היו מקובלים על המשטר, סומן על ידי השטאזי, שדאגו לפברק מכתב אהבה אל הכומר ממאהבת לכאורה, המספר על יחסים אסורים. כך, הקהילה איבדה אמון באותו כומר, ובן רגע הוא איבד את מעמדו ותפקידו.[1] פירוק השטאזיבימיו האחרונים של השלטון הקומוניסטי במזרח גרמניה, בשנת 1989, ראשי השטאזי נתקפו בהלה וניסו לגרוס כל מסמך שעלה בידם מארכיון הארגון. הם אף החלו לקרוע מסמכים ביד, משכשלו המגרסות תחת העומס. עשרות אלפי שקים עמוסים בפיסות נייר הוסתרו בחופזה, אך נמצאו עד מהרה, ובשנת 1995 שכרה ממשלת גרמניה חברה מומחית לשחזור מסמכים. במשך 6 שנים הצליחו תריסר אנשים לשחזר מסמכים מתוך 300 שקים. לאחר מכן החל תהליך שחזור באמצעות מחשב, להאצת שחזור יתר 16,000 שקי המסמכים, המכילים למעלה מ-33 מיליון דפים.[2] ובעקבות חקיקה של ממשלת גרמניה המאוחדת, נפתחו מסמכים אלו בהדרגה לעיון הציבור, ואנשים רבים פנו בעניין לקריאת התיק המודיעיני אודותיהם שהועברו לאחריות הנציב הפדרלי לענייני רישומי השטאזי. התיקים חשפו במקרים רבים מעורבות של בני זוג, קרובי משפחה, עמיתים לעבודה וחברים במסירת מידע לשטאזי אודות הקרובים להם. היחסים עם הק.ג.ב.אף שהשטאזי זכתה לעצמאות במידה רבה תחת הנהגתו של אריך מילקה מאז 1957, עד 1990 הק.ג.ב. הסובייטי המשיך להחזיק בקציני קישור בכל אחת משמונת המינהלים של השטאזי, כל אחד מהם החזיק במשרד משלו במתחם השטאזי בברלין, כך גם בכל אחד מ-15 הסניפים המחוזיים של השטאזי ברחבי גרמניה המזרחית. היחסים בין הארגונים היו כה קרובים שהקג"ב אף הציע לשטאזי להקים בסיסים מבצעיים בלנינגרד ובמוסקבה על מנת לנטר ולעקוב אחר תיירים מגרמניה המזרחית המבקרים בברית המועצות. בשנת 1978 אריך מילקה אף הרשה לסוכני הקג"ב לפעול בחופשיות בשטחי גרמניה המזרחית. ארגון ומבנההמשרד לביטחון המדינה הורכב מהמינהלים הבאים[3]:
יושבי ראש השטאזי
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
