רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
סאל"ט או SALT (ראשי תיבות באנגלית של: Strategic Arms Limitation Talks) היו שיחות בין ברית המועצות וארצות הברית לגבי הגבלת נשק שהובילו לחתימת שני הסכמים, הסכם סאל"ט-1 שנחתם ב-1972 והסכם סאל"ט-2 שנחתם ב-1979.
בשנות ה-60 התעצם מרוץ החימוש ואיים לצאת מכלל שליטה. בניסיון להרגיע את המתיחות ולעצור את ההתחמשות הבלתי פוסקת, פתחו הסובייטים והאמריקאים ב-1969 בסבב שיחות שמטרתו הייתה ניסוח הסכם להגבלת נשק.
סאל"ט-1
השיחות שנפתחו ב-1967 הסתיימו ב-26 במאי 1972 כאשר נחתם הסכם סאל"ט-1 בקרמלין במוסקבה בין המזכ"ל של המפלגה הקומוניסטיתליאוניד ברז'נייב ונשיא ארצות הבריתריצ'רד ניקסון. במסגרת הסכם סאל"ט-1 נקבעה תקרה למספר הטילים הבליסטיים שמותר ל-2 הצדדים לפרוס- 1700 משגרים לארה״ב ו- 2400 לבריה״מ. על פי ההסכם ניתן היתר להחליף טילים בליסטיים בין יבשתיים בטילים בליסטיים המשוגרים מצוללות, שנתפסו כפגיעים ולכן מגבירים את היציבות. מכיוון שההסכם לא נגע בטילי שיוט, החלו שני הצדדים לפתח טילי שיוט, המסוגלים לשאת ראשי נפץ גרעיניים. תוקפו של ההסכם הוגבל ל-5 שנים ועד אז היו מעצמות העל אמורות לשאת ולתת על הסכם חדש אך הצדדים כיבדו את ההסכם עד 1979, השנה שבה נחתם הסכם סאל״ט 2.
סאל"ט-2
ברז'נייב וקרטר חותמים על הסכם סאל"ט-2 בווינה, יוני 1979
בהמשך החלו שיחות במטרה לקבוע הסדר חדש - סאל״ט-2. השיחות החלו ב-1972 לאחר חתימת ההסכם הקודם - סאל"ט-1, אך תפסו תאוצה רק ב-1974 לאחר פגישה בין המנהיג הסובייטי ליאוניד ברז'נייב לנשיא האמריקאי ג'רלד פורד בולדיווסטוק שברוסיה. הצדדים הגיעו להסכמות ב-18 ביוני 1979 כאשר ליאוניד ברז'נייב מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית, נשיא ברית המועצות ונשיא ארה״ב ג'ימי קרטר נפגשו בווינה, וחתמו על ההסכם, בו נקבעה תקרה שווה של 2400 משגרים אסטרטגיים, והגבלת משנה של 1320 משגרים כשירים לטילים מונחים מתפצלים למטרות נבחרות. בנוסף, במסגרת ההסכם נאסר שימוש במערכת הפצצה במסלול כבידתי חלקי. לראשונה נכללו במניין טילים מתפצלים ומפציצים אסטרטגיים.
למרות שההסכם אושר ונחתם באופן סופי, הוא לא אושרר בסאנט האמריקאי, לאחר שבינואר 1980 ברית המועצות פלשה לאפגניסטן. עם זאת, נראה כי בפועל המגבלות של ההסכם קויימו על ידי המעצמות. ב-1982 המעצמות החלו בשיחות לקראת הסכם מחודש, תחת השם האמנה לצמצום הנשק האסטרטגי (START).
