|
רוברט באדן פאוול
.jpg) רוברט סטיבנסון סמית' באדן פאוול, הברון ה-1 באדן פאוול (באנגלית: Robert Stephenson Smyth Baden-Powell; הוגים ביידן פאוול; 22 בפברואר 1857 – 8 בינואר 1941) היה חייל, סופר ומייסד תנועת הצופים העולמית. לאחר שחונך בבית ספרו Charterhouse בסארי, שירת באדן פאוול בצבא הבריטי משנת 1876 עד 1910 בהודו ובאפריקה. בשנת 1899, במהלך מלחמת הבורים השנייה בדרום אפריקה, באדן-פאוול הגן בהצלחה על הכפר במצור על מייפקינג (הפעולה הצבאית המפורסמת ביותר של צבא בריטניה באותה מלחמה). רבים מספריו הצבאיים, שנכתבו לטובת הכשרה וסיור צבאי ולהכשרת צופים בשנותיו באפריקה, נקראו גם על ידי נערים צעירים. בהתבסס על אותם ספרים ראשונים, הוא כתב את הספר "צופיות לבני הנעורים", שיצא לאור בשנת 1908 על ידי סר ארתור פירסן, לקהל הקוראים הצעירים. בשנת 1907, קיים באדן-פאוול את מחנה הצופים הראשון באי בראונסי (Brownsea), אשר נתפס כהתחלה הרשמית של הצופיות[1]. אירוע הצופים הראשון (Scout Rally) נערך בקריסטל פאלאס בשנת 1909, בו הופיעו מספר בנות לבושות במדי צופים, שאמרו לבאדן-פאוול שהן "Girl Scouts", אז באדן-פאוול ואחותו אגנס באדן-פאוול ייסדו את תנועת הצופות הבנות. לאחר נישואיו ב-30 באוקטובר 1912 לאוליב סנט-קלייר סואמס, באדן-פאוול ואשתו פעלו למתן הדרכה לתנועות הצופים והצופות. באדן-פאוול חי את שנותיו האחרונות בניירי, קניה, שם הוא נפטר ונקבר בשנת 1941[2]. נעוריו ותחילת דרכיובאדן פאוול נולד בפדינגטון, לונדון, ב-1857. הוא היה השישי בשמונת הבנים שבין עשרת הילדים של פרופסור לגאומטריה באוקספורד. משפחתו וחבריו קראו לו סטיבי. אביו, הכומר הארי באדן פאוול, מת בהיותו בן שלוש; ואימו, הנרייטה גרייס היא שגידלה אותו. היא הייתה אישה חזקה ונחושה לגבי הצלחתם העתידית של ילדיה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר רוז היל בעיירה טנברידג' וולס אשר במחוז קנט, זכה באדן פאוול במלגה לבית הספר הפרטי צ'ארטרהאוס. התוודעותו הראשונה לכישורי הסיירות הייתה עקיבתו אחרי בעלי חיים, והתחמקותו ממורים, באזורים מיוערים סמוכים לבית הספר אשר היו אסורים לגישה. הוא גם ניגן בפסנתר וכינור, היה אמן בעל כישרון מה, ונהנה ממשחק. את חופשותיו בילה לרוב במסעות של שיט יאכטות או סירות עם אחיו[3]. קריירה צבאיתב-1876 הצטרף באדן פאוול לבריגדת הפרשים ה-13 בהודו. ב-1895 היה בשירות מיוחד באפריקה, וב-1897 חזר להודו כדי לפקד על משמר הפרשים ה-5. באדן פאוול שיפר את כישורי הסיירות שלו בקרב בני שבט זולו בשנות 1880 המוקדמות במחוז נטל (Natal) בדרום אפריקה, שם הוצב הגדוד שלו. כישוריו הרשימו את הממונים עליו, ועד מהרה הוא הועבר לשירות החשאי הבריטי. לעיתים קרובות הוא נע במסווה של אספן פרפרים, בהחזיקו תוכניות צבאיות במארזים לשימור פרפרים. באדן פאוול שירת שלוש שנים כקצין מודיעין לאזור הים התיכון, במלטה. לאחר מכן הוא פיקד על מערכה מוצלחת במדינת אשאנטי באפריקה (כיום אזור גאנה). בגיל 40, שנת 1897, הוא מונה לפיקוד על משמר הפרשים ה-5. מספר שנים לאחר מכן הוא כותב מדריך קטן שכותרתו "עזרה בסיירות", ובו תקצירי הרצאות שנשא בנושא סיירות צבאית באימוני טירונים. בעזרת טכניקות אלו, היה אפשר לאמנם לחשוב באופן עצמאי, להשתמש ביוזמה אישית, ולשרוד באזורי הבר. הוא חזר לדרום אפריקה לפני מלחמת הבורים ועסק במספר פעולות צבאיות נגד הזולו. בזמן המלחמה הוא קודם לדרגת קולונל, והיה לצעיר ביותר בדרגה זו בצבא אנגליה. באחריותו היה ארגון תושבי אזורי הספר לסיוע לצבא הסדיר. בעודו עוסק בכך, נלכד באדן פאוול במצור על מפקינג, אשר הוקפה בלמעלה מ-8,000 אנשי צבא הבורים. למרות הנחיתות המספרית הגדולה, החזיקו אנשי חיל המשמר במשך 217 ימי מצור, רבות בשל תכסיסים צבאיים ערמומיים של באדן פאוול שפיקד על חיל המשמר. במקום הונחו מוקשי שדה מזויפים, וחייליו הונחו להעמיד פנים שהם נמנעים לעבור בין גדרות תיל שאינן קיימות באזור החפירות. באדן פאוול ביצע את מרבית עבודת איסוף המידע המבצעי בעצמו, והקים קבוצת נערים ילידי המקום שיעמדו על המשמר, יעבירו עבורו ידיעות לאנשי המשמר, ואף יחצו אל מעבר לקוי האויב. רבים מהנערים קיפחו את חייהם בתפקיד הזה. באדן פאוול התרשם עמוקות מאומץ לבם וקור רוחם בבצעם את משימותיהם. המצור תם בשחרורה של מפקינג ב-16 במאי 1900. באדן פאוול מונה לדרגת אלוף (Major General) והפך לגיבור לאומי. לאחר שארגן את חיל השוטרים הדרום אפריקאי, חזר באדן פאוול לאנגליה כדי לשמש מפקח כללי על חיל הפרשים, ב-1903. הוא הגיע לדרגת לוטננט-גנרל. שובו לאנגליהבחוזרו לאנגליה, גילה באדן פאוול כי מדריך הסיירות שלו הפך לרב מכר, והיה בשימוש מורים וארגוני נוער. לאחר פגישה עם מייסד בריגדת הנערים, סיר ויליאם אלכסנדר סמית', החליט באדן פאוול לכתוב מחדש את המדריך כך שיתאים לקריאה לצעירים. ב-1907 קיים מחנה באי ברונזיאה ל-22 נערים מרקעים חברתיים שונים, כדי לבחון כמה מרעיונותיו. המדריך "צופיות לבני הנעורים" יצא לאור ב-1908 בשישה כרכים. באופן ספונטני, ארגנו בנים ובנות קבוצות נוער ובאופן לא מכוון קמה תנועת הצופים, בהופכה ל"שיגעון" לאומי, ולאחר מכן ל"שיגעון" בינלאומי. תנועת הצופים קיימה קשרים חברותיים עם בריגדת הנערים. אספה עבור חברי הצופים התקיימה בארמון הקריסטל בלונדון ב-1908, ובה גילה לראשונה באדן פאוול את הבנות הצופות. תנועת הבנות הצופות קמה לאחר מכן ב-1910 בעידודה של אחותו של באדן פאוול, אגנס באדן פאוול. למרות שאין ספק כי יכול היה להתמנות לדרגת פילדמרשל, החליט באדן פאוול לפרוש מן הצבא ב-1910 בעצתו של המלך אדוארד השביעי, אשר רמז כי הוא יוכל לשרת את ארצו ביתר נאמנות על ידי קידום תנועת הצופים וקידום רוח התנועה. בינואר 1912 פגש באדן פאוול את רעייתו לעתיד אולייב סומס באוניית נוסעים בדרך לניו יורק, היכן שעמד להתחיל מסע עולמי בנוגע לצופים. היא הייתה אישה בת 23, בעוד הוא בן 55, והם חלקו את אותו יום ההולדת. הם התארסו בספטמבר אותה שנה, ביוצרם סנסציה תקשורתית. כדי להימנע מחדירת התקשורת לעניין, נישאו השניים בחשאי ב-30 באוקטובר 1912. נאמר כי באדן פאוול, אשר לא חווה הרפתקאות עם נשים לפי כן, יזם את הנישואים המאוחרים לאישה אשר הייתה צעירה מספיק כדי להיות ביתו, כדי להדוף שמועות אודות הומוסקסואליות. כל אחד מצופי אנגליה תרם פני אחד כדי לקנות לבאדן פאוול מתנת חתונה - רולס-רויס. מלחמת העולם הראשונה ואחריהבפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, התנדב לסייע למינסטריון המלחמה, אולם לא ניתן לו תפקיד פיקוד. כפי שהעיד לורד קיצ'נר: "הוא יכול היה לשים ידו על מספר תפקידים הולמים של אלופי דוויזיות, אך לא יכול היה למצוא אף אדם שיטול על עצמו את העבודה רבת הערך בעניין הצופים." הייתה שמועה רחבת היקף כי באדן פאוול נכנס לענייני ריגול, וקציני מודיעין אף עודדו שמועות אלה. באדן פאוול נעשה לבארונט ב-1922, והיה לברון באדן פאוול, על גילוול אשר במחוז אסקס ב-1929, היכן ששוכן פארק גילוול שהפך למרכז בינלאומי לאימון מנהיגי צופים. הוא צורף ל"מסדר ההצטיינות" (Order of Merit) ב-1937, וקיבל 28 עיטורים במדינות זרות. תחת פיקודו הנאמן גדלה תנועת הצופים. עד 1922 היו למעלה ממיליון צופים ב-32 מדינות, וב-1939 מספר הצופים עלה על 78 מיליון. לזוג באדן פאוול היו שלושה ילדים, בן ושתי בנות. זמן קצר לאחר נישואיו, החלו אצל באדן פאוול בעיות בריאותיות, בסובלו ממספר התקפי מחלה. הוא התלונן על כאבי ראש תכופים, אשר רופאיו העריכו כנובעים מבעיה פסיכוסומטית וטיפלו בו באמצעות בדיקת חלומות. כאבי הראש מנעו ממנו ללון לצד אולייב, והוא עבר לחדר שינה זמני במרפסת ביתו. ב-1934 הוצאה ממנו הערמונית, וב-1939 הוא עבר למגורים בקניה, ארץ אשר בה שהה כבר בעבר כדי להתאושש. באדן פאוול מת בקניה, בניירי, ליד הר קניה, ב-8 בינואר 1941. צופים מציינים את ה-22 בפברואר כיום המחשבה יום הולדתם המשותף של רוברט ואולייב באדן פאוול, כדי לזכור ולהוקיר את מייסד תנועת הצופים. מיניותושני ביוגרפים מודרניים של באדן פאוול, מייקל רוזנטל מאוניברסיטת קולומביה וטים ג'יל, סוברים כי באדן פאוול היה הומוסקסואל מודחק. עבודת החקר של ג'יל נמשכה למעלה מ-5 שנים, פורסמה בהוצאת אוניברסיטת ייל, וקיבלה ביקורות חיוביות מהניו יורק טיימס והוושינגטון פוסט. כחלק מפיסות רבות של עדויות לטענותיו, מציג ג'יל כהמחשה אירוע שאירע בנובמבר 1919 בו הביע באדן פאוול התעניינות מסוימת בתמונות בהם תועדו בעירום נערי בית ספר כחלק מעבודת צילום. עם זאת נראה כי יצר זה לא הגיע לידי ביטוי ממשי ובאדן פאוול אף הביע את דעותיו בנושא שליטה ביצרים מיניים. ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.png)
.svg){kind=logo}
