פריץ אלברט ליפמן

פריץ אלברט ליפמן

לידה	12 ביוני 1899 קניגסברג, פרוסיה
פטירה	24 ביולי 1986 (בגיל 87) פוקיפסי, ארצות הברית
ענף מדעי	ביוכימיה
מקום מגורים	גרמניה, אמריקה
מקום לימודים	אוניברסיטת קניגסברג אוניברסיטת הומבולדט של ברלין אוניברסיטת היידלברג אוניברסיטת מינכן Collegium Fridericianum
מוסדות	אוניברסיטת הרווארד אוניברסיטת רוקפלר
תלמידי דוקטורט	Herman Kalckar
פרסים והוקרה	המדליה הלאומית למדעים (1966) פרס הומבולדט חבר זר של החברה המלכותית (3 במאי 1962) פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1953) אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה עמית אלכסנדר פון הומבולדט

פריץ אלברט ליפמן (בגרמנית: Fritz Albert Lipmann‏; 12 ביוני 1899 – 24 ביולי 1986) היה ביוכימאי אמריקאי יהודי יליד גרמניה, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1953 על גילוי הקואנזים A.

ליפמן נולד בשנת 1899 בקניגסברג, פרוסיה המזרחית, בן ללאופולד וגרטרוד. בשנת 1924 קיבל תואר דוקטור לרפואה (MD) מאוניברסיטת ברלין, לאחר שלמד אף בקניגסברג ובמינכן. בתקופת לימודיו נשבה בקסמי הכימיה והביוכימיה. לאחר תום לימודי הרפואה, שהה בתקופת מחקר באמסטרדם וחזר לגרמניה להמשך לימודי כימיה. הוא השלים תואר שלישי בכימיה בברלין בשנת 1927. לאחר מכן חקר יחד עם אוטו מאירהוף בהיידלברג.

בשנת 1930 חזר ליפמן למכון הקיסר וילהלם (לימים, מכון מקס פלאנק) ומשם עזב בשנת 1932 לקופנהגן. בשנת 1939 קיבל משרת מחקר בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל בניו יורק ובשנת 1941 עבר לבית החולים הכללי מסצ'וסטס, שם הוביל קבוצת מחקר בביוכימיה. בשנת 1949 מונה לפרופסור בכימיה ביולוגית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. שנה מאוחר יותר, ב-1950, נבחר כחבר לאקדמיה הלאומית למדעים. בשנת 1957 הפך לפרופסור במכון רוקפלר בניו יורק, וב-1970 הוא הפך לפרופסור אמריטוס ברוקפלר. ב-1966 קיבל את המדליה הלאומית למדעים.

במחקריו המוקדמים, בשנות ה-30, מצא את סרין כאחת מחומצות האמינו שיכולות לעבור זרחון, תהליך שיש לו חשיבות רבה בתהליכים ביולוגיים ורק שנים אחרי עבודותיו אלה נמצאה חשיבותו במחקרים שהובילו לקבלת כמה פרסי נובל. מאוחר יותר, חקר את המטבוליזם של תאי פיברובלסט, תאים ברקמת החיבור שיוצרים את המטריצה החוץ-תאית. מחקרים אלה הובילו אותו לחקר של אפקט פסטר, אפקט בו בהיעדר חמצן יש פירוק חלקי בלבד של גלוקוז באמצעות תסיסה והאנרגיה המופחתת שמתקבלת יוצרת צורך מוגבר בגלוקוז. הוא חקר את התופעה ומצא שהאפקט מתרחש בשלב בו יש הפרדה בין תסיסה לנשימה תאית, תהליך שקשור לחומצה פירובית. בשנת 1941,^[1] הציע ליפמן כי ATP יכולה לשמש כמולקולה עתירת-אנרגיה וכך כנשאית את האנרגיה שנוצרת מפירוק סוכר, ממצא שנמצא בהמשך כנכון.

הם מצאו שתהליך החמצון של חומצה פירובית, שהוא אחד מתוצרי הפירוק של גלוקוז, תלוי בזרחה אי-אורגנית. בהמשך מחקר נוסף על התהליך הוביל למסקנה שהתהליך אכן תלוי בנוכחות של זרחה. המשך המחקר של ליפמן הראה שאת הזרחה האי-אורגנית ניתן להחליף ב-ATP. ממצא נוסף של קבוצתו, שהוביל לקבלת פרס נובל שלו, הראה את החשיבות של הקואנזים A‏ (CoA) בתהליך. בהמשך אף מצאו את המבנה הכימי של המולקולה. המולקולה אצטיל קואנזים A אף היא התגלתה על ידי קבוצתו של ליפמן. לשני אלה חשיבות גדולה במטבוליזם של סוכר ופירוקו במסגרת ההכנה למעגל קרבס. נוסף על כך, הוא הראה שיש מודיפיקציות על התהליך שהיה ידוע של מעגל קרבס.

מדיה וקבצים בנושא פריץ אלברט ליפמן בוויקישיתוף

• פריץ אלברט ליפמן, באתר פרס נובל (באנגלית)
• פריץ אלברט ליפמן, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
• על אודותיו באתר העיתון לביולוגיה כימית
• על אודותיו באתר האקדמיה הלאומית למדעים

• ארכיונו האישי באתר הספרייה הלאומית https://www.nli.org.il/he/archives/NNL_ARCHIVE_AL002906024/NLI
• פריץ אלברט ליפמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)