ורנר פורסמן

ורנר פורסמן
Werner Forßmann

ורנר פורסמן, 1959
לידה	29 באוגוסט 1904 ברלין, הקיסרות הגרמנית
פטירה	1 ביוני 1979 (בגיל 74) Schopfheim, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
ענף מדעי	קרדיולוגיה
מקום מגורים	גרמניה
מקום לימודים	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
מוסדות	אוניברסיטת מיינץ
פרסים והוקרה	פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1956) הצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
תרומות עיקריות
הוכחה כי ניתן לבצע צינתור לב באדם

ורנר פורסמן (בגרמנית: Werner Theodor Otto Forßmann;‏ 29 באוגוסט 1904 – 1 ביוני 1979) היה רופא גרמני אשר זכה בפרס נובל לרפואה בשנת 1956 (יחד עם אנדרה פרדריק קורנאן ודיקינסון וו. ריצ'רדס) על שפיתח הליך המאפשר ביצוע צנתור לב. בשנת 1929, תחת אילחוש מקומי, הוא החדיר צנתר לזרועו ותוך סיכון חייו העבירו דרך וריד עד לתוך ליבו.

פורסמן נולד בברלין ב-29 באוגוסט 1904. לאחר סיום לימודי תיכון התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת ברלין ועבר את בחינות מקצוע הרפואה בשנת 1928.

פורסמן שיער כי ניתן להחדיר צנתר ישירות לחלל הלב ולהשתמש בו לשימושים שונים כגון החדרת תרופות ישירות ללב, הזרקת חומר ניגודי ומדידת לחץ דם תוך-לבבי. החשש באותם ימים היה שהחדרת צנתר לחלל הלב עלולה להיות קטלנית. כדי להוכיח כי השערתו ישימה הוא החליט לבצע ניסוי רפואי על גופו.

בשנת 1929, בעודו עובד בעיר אברסוואלד, הוא ביצע את צינתור הלב האנושי הראשון. הוא התעלם מסירובו של מנהל המחלקה בה עבד ושכנע אחות חדר ניתוח, בשם גרדה דיטזן, שהייתה אחראית לאספקת כלים סטרילים לסייע לו. האחות הסכימה, אולם התנתה זאת בכך שהוא יבצע את הניסוי על גופה ולא על עצמו. אולם פורסמן, קשר את האחות לשולחן חדר הניתוח ועשה עצמו נותן לה הרדמה מקומית וחותך את זרועה, בשעה שביצע את ההליך על עצמו. הוא אילחש את זרועו באזור המרפק והחדיר צנתר המשמש לניקוז שלפוחית השתן אל תוך וריד שטחי העובר בקדמת המרפק והנקרא Median cubital vein כשהוא דוחף את הצנתר כ-30 ס"מ לתוכו. רק בשלב זה שחרר את האחות הכפותה, אשר הבינה כי הוא איננו מבצע את הניסוי על גופה, וביקש ממנה לטלפן למחלקת הרנטגן. הם הלכו יחד ברגל למחלקת הרנטגן אשר הייתה קומה אחת מתחת לחדר בו שהו ושם, תחת שיקוף בפלואורוסקופ דחף את הצנתר כ-30 ס"מ נוספים לתוך חלל בלב. מצב זה של הצנתר תועד בצילום רנטגן בו נראה הצנתר בתוך הפרוזדור הימני בלב^[1].

הרופא הראשי של בית החולים באברסוואלד נרעש בתחילה ממעשהו של פורסמן, אך לאחר שראה את צילום הרנטגן הבין את גודל התגלית והוא התיר לפורסמן לבצע צינתור לב נוסף על חולה סופנית אשר מצבה השתפר לאחר שפורסמן החדיר תרופה לגופה בדרך זו. הפעם בוצע הצינתור ללא צורך בשיקוף לאחר שפורסמן אמד את המרחק הדרוש להחדרת הצנתר ללב. פורסמן שלח את תיאור הניסוי ותוצאותיו לירחון הגרמני Klinische Wochenschrif (מילולית: רפואה קלינית; שמו היום: Journal of Molecular Medicine)^[2].

לאחר הניסוי בעידודו של הרופא הראשי בבית החולים באברסוואלד המשיך פורסמן בהתמחות בכירורגיה, במשרה ללא שכר, בבית החולים שריטה בברלין תחת הנחיית המנתח הנודע פרדיננד זאורברוך. אולם, ב-5 בנובמבר 1929, מיד לאחר שפורסם מאמרו בירחון הרפואי, פרסום שזכה להד תקשורתי, הוא פוטר לאלתר ממשרתו על ידי זאוארבוך. על פי גרסה אחת אמר לו זאוארבוך: "אתה ודאי שאינך יכול להתחיל דרכך בכירורגיה בדרך כזו". הוא שב לאברסוואלד להשלמת התמחותו ושם ביצע ניסויים בבעלי חיים לשיקוף חלל הלב תוך שימוש בחומר ניגודי ואף המשיך לבצע ניסויים בצינתור לב על גופו, סך הכל ביצע תשעה צינתורי לב עצמיים. בזכות מחקריו הוא נחשב לאחד מאבות תחום הקרדיולוגיה בכלל וקרדיולוגיה פולשנית בפרט.

בשנת 1931, לאחר שרכש לעצמו שם ומעמד, הוא הוזמן על ידי זאוארבוך לשוב לשריטה ושהה שם במשך שנה לפני שפוטר שוב משלא עמד בציפיות לפרסומים מדעיים. בשנת 1932 עבר לעבוד כמנתח בבית חולים בעיר מיינץ, שם פגש את אשתו, רופאה אף היא, והתחתן בשנת 1933. בני הזוג שבו לברלין ופורסמן החל בהתמחות באורולוגיה.

פורסמן היה חבר המפלגה הנאצית בין השנים 1932–1945. בתחילת מלחמת העולם השנייה גויס לצבא, היה רופא צבאי בחזית המזרחית ובצפון ובתום המלחמה היה תקופה קצרה במחנה שבויים. לאחר המלחמה הוא מצא את משפחתו בכפר קטן ביער השחור ונשאר שם כשלוש שנים כרופא כללי. לאחר מכן הוא לא מצא משרה כמנתח בבית חולים ושב לעבוד כאורולוג בבאד קרויצנאך (Bad Kreuznach). הוא כמעט נואש מרצונו לקדם את תחום צינתור הלב, אולם להפתעתו הוזמן לתת את הרצאת הפתיחה של החברה הגרמנית למחקר קרדיולוגי ובשנת 1954 הוענקה לו מדליית לייבניץ מטעם האקדמיה הגרמנית למדעים. עם זאת הוא כשל בניסיונו לקבל משרת פרופסור באוניברסיטת מיינץ כיוון שלא השלים את עבודת הדוקטורט והאוניברסיטה סברה שהענקת המשרה עשויה לפגוע ביוקרת האוניברסיטה.

בחודש אוקטובר 1956 הוא התבשר כי הוענק לו פרס נובל לרפואה. לאחר הענקת הפרס, העניקה לו אוניברסיטת מיינץ משרת פרופסור של כבוד לכירורגיה. ניסיונותיו לקבל משרה טובה יותר כשלו. עם פרישתו שב ליער השחור.

לפורסמן ואשתו נולדו שישה ילדים. הוא נפטר ב-1 ביוני 1979 לאחר התקף לב.

• יצחק קרונזון: כי מנגד תראה, הוצאת עם עובד, עמ' 289 - 295, 2010

מדיה וקבצים בנושא ורנר פורסמן בוויקישיתוף

• ורנר פורסמן, באתר פרס נובל (באנגלית)
• ורנר פורסמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023) • אמברוז, רובקון (2024)