משמעת מפלגתית
משמעת מפלגתית או משמעת סיעתית היא היכולת של סיעה ברשות המחוקקת לוודא כי חבריה יתמכו במדיניות של הנהגת מפלגתם. בדמוקרטיה ליברלית, משמעת מפלגתית מתייחסת לשליטה שיש למנהיגי המפלגה על חברי סיעתם בבית המחוקקים. במדינות בעלות שלטון מרקסיסטי-לניניסטי, משמעת מפלגתית מתייחסת לסנקציות מנהליות כמו קנסות או גירוש שהמפלגה הקומוניסטית יכולה לכפות על חבריה שביצעו פעולות כמו שחיתות או אי-הסכמה עם המפלגה. משמעת מפלגתית חזקהמשמעת מפלגתית נוטה להיות חזקה מאוד במדינות דמוקרטיות פרלמנטריות כמו בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד והודו שבהן הצבעה של מחוקק כנגד הממשלה מובילה לפיזורה על בסיס הצעת אי-אמון. במצבים אלה, זה מאוד נדיר שחבר מפלגה יצביע כנגד רצונה של מפלגתו. מנהיגי מפלגה במדינות כאלה לעיתים קרובות בעלי סמכות לפטר חבר מפלגה המפר את הקו המפלגתי מתפקידו אבל לא מחברותו בבית הנבחרים.[1] משמעת מפלגתית חלשהמשמעת מפלגתית חלשה היא בדרך כלל יותר תכופה באסיפות נכבדים מאשר במפלגות פופוליסטיות. למפלגה הרדיקלית בצרפת לא הייתה משמעת מפלגתית, גם לא לאף אחת מהמפלגות הימניות בתקופת הרפובליקה הצרפתית השלישית (1871-1940). משמעת מפלגתית חלשה נמצאת גם במדינות דמוקרטיה נשיאותית כמו ארצות הברית. בבתי מחוקקים אלה, מצוי שאחד המחוקקים יחצה קווים מפלגתיים בעת הצבעה נתונה, בדרך כלל בעקבות אינטרס של האזור אותו הם מייצגים או בעקבות חברים אחרים בקבוצה גבולית בתוך מפלגתם. ראו גםהערות שוליים
|