|
מריה אלנה מויאנו
מריה אלנה מויאנו דלגאדו (בספרדית: María Elena Moyano Delgado 29 בנובמבר 1958 - 15 בפברואר 1992) הייתה פעילת זכויות אדם ופמיניסטית אפרו-פרואנית[1] שנרצחה על ידי ארגון הגרילה הנתיב הזוהר. היא גדלה בעוני בעיר וילה אל-סלוודור פואבלו יובן ובבגרותה הייתה לפעילה חברתית מקומית. היא הייתה פעמיים נשיאת "FEPOMUVES" (הפדרציה העממית של הנשים של וילה אל סלבדור) ובזמן מותה הייתה סגנית ראש העירייה. בהלוויה שלה השתתפו 300,000 איש מה שהוביל לירידה בתמיכה במחתרת הנתיב הזוהר. היא קיבלה את אות מסדר ההצטיינות הפרואני לאחר מותה. ביוגרפיהמריה אלנה מויאנו נולדה בסנטיאגו דה סורקו בלימה ב-23 בנובמבר 1958.[2] למשפחה בת שבעה נפשות. הוריה הם יוגניה דלגדו קבררה והרמוחנס מויאנו לסקאנו. המשפחה עברה לאל סלוואדור פואבלו יובן כשהייתה בת 13. היא גדלה בעוני וזכתה במלגה ללימודי משפטים באוניברסיטת "Inca Garcilaso de la Vega", אך לאחר מכן הפסיקה את לימודיה לאחר שנתיים כדי להתרכז באקטיביזם קהילתי.[3] מויאנו התחתנה עם גוסטבו פינקי בשנת 1980 ונולדו להם שני ילדים.[2]  מויאנו עזרה להקים בתי ספר יסודיים, בתי תמחוי ומועדונים לאמהות. בשנת 1983, מויאנו הייתה מעורבת בהקמת הפדרציה הפופולרית של וילה אל סלבדור (FEPOMUVES, הפדרציה העממית של הנשים של וילה אל סלבדור). הקבוצה העבירה הדרכות לנשים, הובילה פרויקטים חברתיים וייצגה את האינטרסים שלהן. מויאנו נבחרה פעמיים לנשיאת הארגון.[4] הפדרציה ארגנה בתי קפה שכונתיים והפעילה את תוכנית Vaso de Leche, שמטרתה הייתה לספק לכל ילד בעיר הפחונים כוס חלב אחת לפחות בכל יום.[5] את היוזמה הובילה עם ראש העיר לימה אלפונסו ברנטס לינגאן ומפלגת השמאל המאוחד. בשנת 1991, מויאנו נתמנתה לסגנית ראש העיר וילה אל סלבדור. באותה שנה פוצץ הנתיב הזוהר פצצה במרכז הפצה של "FEPOMUVES" שממנו נתמכו 90 בתי קפה. מויאנו מתחה ביקורת הן על ממשלת פרו בראשות אלברטו פוג'ימורי והן על מחתרת "הנתיב הזוהר". היא חשבה שהממשל חלש בהטלת סדר ושהמשטרה מושחתת. פוג'ימורי הטיל צעדי צנע קיצוניים שהובילו לאינפלציה משתקת. [6] אף על פי שהייתה מודעת לכך שעלולים להתנקש בחייה, היא גם נקטה עמדה נגד מחתרת הנתיב הזוהר, ואמרה שמעשיהם כבר לא מהפכניים. במחתרת הגיבו בהוקעתה כ"רוויזיוניסטית". לאחר שהנתיב הזוהר פרסם עלון שהוקיע אותה בו נכתב שהיא עבדה עבור הממשלה ופוצצה בעצמה את מרכז ההפצה, השיבה מויאנו והפריכה את ההאשמות נגדה. חואנה לופז לאון, פעילה נוספת של הארגון, נרצחה על ידי הנתיב הזוהר ב-31 באוגוסט 1991 ומויאנו החלה לקבל איומים על חייה. היא עזבה לזמן קצר את הארץ וכשחזרה הוצמדו לה שני שומרי ראש מהמשטרה. כאשר "הנתיב הזוהר" קרא לתקיפה מזוינת ולכולם להישאר בבית ב-14 בפברואר 1992, היא מחתה בהנהגת צעדת שלום.[2] מויאנו האמינה באי אלימות, ודיברה בעד צדק חברתי וממשל עצמי.[7] מותה ומורשתהב-15 בפברואר 1992, מויאנו נרצחה לעיני ילדיה באירוע רב משתתפים בוילה אל סלבדור על ידי חברי "הנתיב הזוהר". המתנקשים ירו בה תחילה ולאחר מכן פוצצו את גופתה בחומר נפץ.[8] לפי הערכות, 300,000 איש השתתפו בהלוויה של מריה אלנה מויאנו. לצד לכידתו של מנהיג "הנתיב הזוהר", אבימאל גוזמן, בספטמבר 1992, הזעם על רצח מויאנו נתפס כצעד מרכזי בירידה בתמיכה במחתרת. הנשיא פדרו פבלו קוצ'ינסקי העניק לאחר מותה את אות מסדר ההצטיינות הפרואני על שירות מכובד. את האות קיבלה אמה בשנת 2017.[9] הסרט Coraje" ("Courage")" יצא לאקרנים ב-1998. הסרט מתאר גרסה בדיונית של חייה של מויאנו.[10] ארגון אמנסטי אינטרנשיונל פרסם דו"ח על זכויות אדם בפרו בשנת 1997 שהוקדש לזכרה של מויאנו. המרכז ללימודי אמריקה הלטינית והקריביים באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין הקים את קרן המלגות על שמה בשנת 2017, במטרה לממן סטודנטים דוברי ספרדית מאמריקה הלטינית.[11] אחותה מרתה מויאנו הפכה גם היא לחברת קונגרס. [12] קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
||||||||||||||||
