|
מלכי ספרד על פי חוקת ספרד מ-1978, מלך ספרד הוא ראש המדינה של ספרד, סמל לאחדותה ולהמשכיותה, נציגה העליון של המדינה כלפי חוץ והמפקד העליון של כוחותיה המזוינים. אף כי ספרד נוצרה כישות פוליטית אחת, אחרי נישואיהם של המלכים הקתוליים, מלכי קסטיליה ואראגון, בסוף המאה ה-15, באופן רשמי המלכים לא נשאו את התואר "מלך ספרד" אלא תארים אחרים כגון "מלך קסטיליה, לאון, אראגון". מלך ספרד הנוכחי הוא פליפה השישי, אשר החל למלוך ב-2014. היסטוריהבימי הביניים היו בחצי האי האיברי מספר ממלכות נוצריות: קסטיליה, לאון, אראגון, אסטוריאס, גליסיה, נווארה, ולנסיה ועוד. עם השנים מלחמות ונישואים גרמו לאיחוד מרבית בתי המלוכה, ולקראת סוף המאה ה-14 נוצר מצב בו בחצי האי האיברי היו שלוש ממלכות קתוליות גדולות (פורטוגל, קסטיליה ואראגון), כאשר החלק הדרומי בשליטת המוסלמים.  אחרי נישואיהם של המלכים הקתוליים, פרננדו מלך ארגון ואיזבלה מלכת קסטיליה, ב-19 באוקטובר 1469, נוצרה ישות פוליטית יחידה שניתן לכנותה "ספרד", אולם שתי הממלכות המשיכו להתקיים במקביל. קרלוס הראשון, נכדם של המלכים הקתוליים ואשר מחוץ לספרד מוכר כקרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ירש את שתי הממלכות ואיחד אותן, ותקופת מלכותו נחשבת לתחילת המונרכיה הספרדית. ב-1700 מת המלך קרלוס השני ללא יורשים והוריש את הכתר הספרדי לפיליפ, דוכס אנז'ו, מבית בורבון הצרפתי, מה שהצית את מלחמת הירושה הספרדית. בסופה של המלחמה הוסכם כי פיליפ, שמלך בספרד תחת השם פליפה החמישי, ימשיך למלוך בספרד - אולם יוותר על זכותו לרשת את הכתר הצרפתי. כך החל בית בורבון למלוך בספרד. במאה ה-19 התיר המלך פרננדו השביעי לנשים למלוך במקרה שהמלך מת ללא יורשים זכרים. עם מותו ב-1833, עלתה לכס המלוכה בתו בת ה-3 איזבלה השנייה, במקום אחיו של המלך, קרלוס מריה איסידרו, שטען לכתר הספרדי, והדבר גרם לפרוץ המלחמות הקרליסטיות בספרד. בסופו של דבר איזבלה השנייה המשיכה למלוך, עד שב-1868 התחוללה בספרד מהפכה שבעקבותיה איזבלה הודחה מכסאה ויצאה לגלות בצרפת. הפרלמנט הספרדי החליט לבחור באמדאו הראשון לבית סבויה, בנו של מלך איטליה וצאצאו של קרלוס השלישי, כמלך ספרד. אולם עקב חוסר היציבות הפוליטית בספרד אמדאו הראשון התקשה למלוך, ואחרי שנתיים בלבד החליט לנטוש את הכתר הספרדי ולשוב לאיטליה. בעקבות כך קמה הרפובליקה הספרדית הראשונה, שהחזיקה מעמד 11 חודשים בלבד, ולאחריה בית בורבון שב למלוך בספרד, במסגרת מונרכיה חוקתית בה סמכויות המלך היו מצומצמות. בשנת 1923, בעקבות הכרתו של אלפונסו השלושה עשר, מלך ספרד בשלטון העריצות של מיגל פרימו דה ריברה, התחזקה התנועה הרפובליקנית שביקשה לבטל את מוסד המלוכה. לאחר ניצחון סוחף של חזית רפובליקנית בבחירות מוניציפליות ב-12 באפריל 1931 הבין אלפונסו השלושה עשר, שהוא איבד את תמיכת העם ויצא לגלות. בכך קמה הרפובליקה הספרדית השנייה, שנמשכה עד לניצחונו של פרנסיסקו פרנקו במלחמת האזרחים הספרדית. פרנקו, שהיה מלוכני, הכריז על ספרד כמונרכיה אולם לא הכריז על עצמו או על אדם אחר כמלך. ב-1969 הוא הכריז על חואן קרלוס, נכדו של אלפונסו השלושה עשר, כנסיך ספרד וכיורשו. אחרי מותו של פרנקו ב-1975, חואן קרלוס הראשון עלה לכס המלוכה, וספרד הפכה למונרכיה חוקתית. תוארו המלא של מלך ספרדבנוסף לתוארו הרשמי המוענק לו על ידי חוקת ספרד, מלך ספרד נושא בשורה ארוכה של תארים, כולם סמליים וחסרי משמעות מעשית. תארים אלו משקפים את ההיסטוריה הארוכה של הכתר הספרדי, שנוצר כתוצאה מאיחודים של ממלכות היסטוריות. תוארו המלא: .svg)
סמכויותיו החוקתיות של מלך ספרדבספרד, שהיא מונרכיה חוקתית, למלך ספרד תפקיד ייצוגי וטקסי בעיקרו, וסמכויותיו של מלך ספרד מוגדרות בחוקת ספרד מ-1978. עם קבלת הכתר וההכרזה בפני הקורטס חנרלס (הפרלמנט) על תחילת שלטונו, המלך החדש נשבע לקיים בנאמנות את חובותיו, לציית לחוקה ולחוקים ולהבטיח את הציות להם, ולכבד את זכויותיהם של האזרחים ושל הקהילות האוטונומיות. בין סמכויותיו העיקריות:
אף על פי ששלכאורה פעולות אלה הן בסמכות המלך, למעשה הן מתבצעות לפי בקשת הממשלה או הפרלמנט, ללא שהמלך מפעיל שיקול דעת עצמאי בנושא. בחלק מהמקרים הדבר מעוגן בחוקה עצמה, ובחלק במוסכמה חוקתית. כך למרות שכביכול המלך יכול שלא לחתום על חוק שעבר בפרלמנט, מעולם המלך לא סירב לחתום על חוק. כאשר הועלתה בתקשורת האפשרות שחואן קרלוס יסרב לחתום על החוק המאפשר נישואים חד מיניים, כפי שעשה ב-1990 המלך הבלגי בודואן עם חוק בנושא הפלות, הוא דחה את הספקולציות באומרו: "אני מלך ספרד, לא מלך בלגיה".[1] אם המלך קטין או שנבצר ממנו למלוך מסיבות שונות (כגון מחלה), חלק מסמכויותיו מועברות לעוצר אשר פועל בשמו של המלך. העוצר יהיה בדרך כלל אחד מהוריו של המלך (במקרה של מלך קטין) או יורש העצר או אחד מבני משפחת המלוכה הבגירים (במקרה של נבצרות). סדר ההורשה על פי חוקת ספרד, ירושת הכתר היא על פי עקרון הבכורות כאשר זכרים קודמים לנקבות, כלומר: בעלי קרבת הדם הקרובה ביותר למלך קודמים לאלו עם קרבת דם רחוקה יותר; מבין אלו שיש להם אותה קרבת דם (כגון אחים ואחיות), הזכרים קודמים לנקבות, ואם הם מאותו מין - הבכור קודם לאחיו הצעירים ממנו. יורש העצר למלך נושא את התואר נסיך אסטוריאס. עם מותו של המלך, יורש העצר הופך באופן אוטומטי למלך. נישואין אינם שוללים זכות ירושה פרט למקרים בהם המלך והקורטס חנרלס שניהם אסרו במפורש על היורש נישואין עם אדם ספציפי. במקרה כזה היורש וצאצאיו מאבדים את זכות הירושה ומוצאים מסדר ההורשה. אחרי הולדת לאונור, נסיכת אסטוריאס, בתו הבכורה של פליפה השישי, מלך ספרד, הועלתה דרישה לשנות את החוקה כך שלא תפלה בין זכרים לנקבות בסדר ההורשה, ולאונור תשמור על מקומה בסדר ההורשה גם אם ייוולדו לה אחים זכרים. רשימת מלכי ספרד.svg)
בית בורבון (שיבה ראשונה לשלטון)
בית בורבון (שיבה שנייה לשלטון)
בית בורבון (שיבה שלישית לשלטון)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||
