|
לו'שונקואו
לוּ'שׁוּנְקוֹאוּ (בסינית מפושטת: 旅顺口; בסינית מסורתית: 旅順口; בפין-יין: Lǚshùnkǒu; או בשמה האירופי פורט ארתור) הוא רובע בתת-המחוז העירוני דאליין במחוז ליאונינג שבצפון-מזרח הרפובליקה העממית של סין, השוכן בקצה הדרומי של תת-המחוז על שפת הים הצהוב ובו נמל. בעיר היה מבצר בעל חשיבות אסטרטגית בין קוריאה לסין. פורט ארתור שימשה כעיר נמל והבסיס הימי הרוסי הגדול ביותר במזרח אסיה בין השנים 1898–1905, אתר בו התקיים מצור וקרב עיקרי במלחמת רוסיה–יפן. היסטוריהההיסטוריה המודרנית שלה החלה במלחמת האופיום השנייה כשכוחות אנגלו-צרפתיים ניקו את המכשולים הסינים מהנהר המגיע לעיר טיינג'ין. באוגוסט 1860 גררה אוניית התותחים של הצי הבריטי "Algerine" תחת פיקודו של לוטננט ויליאם סי. ארתור פריגטה מושבתת לתוך מפרץ לוסן, שם היה כפר דייגים קטן. החשיבות האסטרטגית של לוסן שנקראה פורט ארתור בפי המערביים באה לידי ביטוי רק 20 שנה מאוחר יותר כאשר מהנדס גרמני בשם קפטן קונסטנטין פון הנקין הציע כי הכניסה הצרה והגבעות הסלעיות מסביב למפרץ, כאשר הם מבוצרות היטב, יכולות להקשות על כיבוש המקום. לאור זאת האתר נבחר להיות בסיס לצי הסיני שזה מכבר קרם עור וגידים. בניית הרציפים והמספנות החלו ב 1882 והנמל הועמק והורחב. במקביל האתר התפתח כמצודה יבשתית כך שב-1894 היו בו 22 מבצרים ויותר מ-70 תותחים. במהלך מלחמת סין–יפן הראשונה העיר נכבשה על ידי היפנים לאחר מצור בן יום אחד (קרב לושונקואו). היפנים קיבעו את בעלותם על מפרץ פורט ארתור כתנאי להסכם שלום שהיה חלק מהסכם שימונוסקי (17 באפריל 1895). הרוסים, בעידוד צרפת וגרמניה, שחיפשו נמל שאינו קופא בחורף הבינו את החשיבות הצבאית של האתר, דרשו מממשלת יפן מספר ימים מאוחר יותר לפנות את ליאטונג. היפנים בעצת הבריטים, קיבלו את האולטימטום הזה שנודע לימים בשם ההתערבות המשולשת. במרץ 1885 הצאר ניקולאי השני ושר החוץ אלכסיי לובאנוב רוסטובסקי קבעו כי יש צורך לקשר בין הרכבת הטרנס סיבירית למימי המפרץ החמים אשר עשויים לשמש נמל חליפי לנמלים הקפואים שלהם. ביוני 1896 חתמה רוסיה עם סין על הסכם לי-לובאנוב. על פי ההסכם מתחייבת רוסיה להגן על הטריטוריה של סין בעוד סין מאשרת לרוסיה לבנות קו מסילת ברזל דרך מנצ'וריה. בדצמבר 1897 רוסיה במהלך חד צדדי שלחה אוניות מלחמה למפרץ ארתור. במרץ 1898 כוחות רוסיים כבשו את העיר מה שגרם לכניעת הסינים לדרישות הרוסים, וחלק מההסכם היה חידוש הסכם חכירה ל 25 שנים של נמל פורט ארתור ודלני. הרוסים החלו בבניית קו רכבת המחבר בין הנמל לרשת הרכבות של מזרח סין. הם לא נתנו רשות לאוניות זרות לפקוד את נמל פורט ארתור אולם הרשו להם להשתמש בנמל המסחרי החדש של דלני. הרוסים המשיכו בהרחבת נמל פורט ארתור אולם לא היה להם זמן לשפר את המספנות וכתוצאה מכך לא היה ניתן לטפל באוניות המלחמה האמורות לפקוד את האזור ברציף היבש היחידי בנמל. יותר מכך, המהנדסים הרוסיים לא הצליחו להרחיב את הכניסה הצרה לנמל כך שרק אונייה גדולה אחת יכלה לעבור בו בזמן נתון וזה רק בשיא הגאות ובעזרת גוררות. תוכנית הצאר לפתוח כניסה נוספת לנמל לא הצליחה לצאת לפועל לפני המלחמה. בעוד הרוסים החלו לבנות עיר חדשה מעל הנמל לא נעשה שום שינוי או שיפור בעיר הסינית העתיקה, שנשארה ללא כבישים סלולים, מערכת ביוב, מערכת הולכת מים ותאורה. ב-1901 החלו הרוסים בבנייה מחודשת של המבצרים אולם עד 1904 הם הספיקו להשלים את העבודות במבצר סיני מקורי אחד בלבד. קו ההגנה העיקרי עבר לאורך הקצה החיצוני של הגבעות המקיפות את הנמל בחצי עיגול. המרחק בין שני הקצוות הנושקים לים היה 19 ק"מ כשהחלק המוגן פחות השתרע לאורך של 4.5 ק"מ מצפון מערב לעיר החדשה ולנמל. ב-1904 הביצורים של פורט ארתור היו הראשונים שעמדו במבחן של מלחמה מודרנית. ערב מלחמת יפן-רוסיה חיל המצב של פורט ארתור כלל 18,000 חיילים, מספר דומה של מלחים ויותר מ-20,000 אזרחים רובם סינים. לצורך הגנה על העיר מוקמו במקומם רק 116 מתוך 552 התותחים כשמתוכם רק 8 מוקמו בכיוון הים. עם תחילת המצור על פורט ארתור, היו כ-47,000 איש זמינים להגנה על המקום. לאחר מלחמת יפן-רוסיה החכירה של נמל פורט ארתור עברה לידי היפנים, על פי הסכם פורטסמות' והיא הפכה לבירת חצי האי קואנטונג ובה שכנה המפקדה הראשית של חצי האי. בשנת 1945 חזרה העיר לריבונות סינית ובאמצע אוגוסט 1945 הוחלפה פעם נוספת הבעלות על פורט ארתור כאשר הרוסים השתלטו שוב על האזור. בשנה זו נחתמה ברית בין סין לרוסיה על פיה למשך 30 שנה תהיה לרוסים זכות חכירה ושליטה צבאית על פורט ארתור והסכם דומה בנוגע לדלני ולמסילת הרכבת. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
