|
כלניות (שיר)
_-_Shoshana_Damari_singing_during_a_Druze_Evening_in_the_Tsavta_Club_in_Tel_Aviv.jpg) 
"כלניות" הוא שיר ישראלי ידוע, פרי עטם של נתן אלתרמן ומשה וילנסקי. השיר התפרסם במיוחד בביצועה של הזמרת שושנה דמארי, ששרה אותו כמעט בכל הופעותיה, והפך מזוהה עמה. השיר חובר כפזמון סנטימנטלי עבור התוכנית השנייה של תיאטרון הקברט התל אביבי "לי-לה-לו" בינואר 1945, והפך ללהיט ביישוב. בספטמבר אותה שנה הוצבה בארץ ישראל המנדטורית הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית שחייליה חבשו כומתות אדומות. כינוי הלעג "כלניות" דבק בצנחנים הבריטים וילדים שרו להם את השיר בקרנות רחוב, לפיכך הוצא צו זמני נגד השמעתו. חיבור השירמשה ואלין, בעליו של תיאטרון "לי-לה-לו" שכר את נתן אלתרמן על מנת שיחבר פזמונים קלילים עבור התוכנית השנייה של התיאטרון, "ראיון בלי-לה-לו". ואלין, שרצה לשלב בתוכנית זמרת בת 22 בתחילת דרכה, שושנה דמארי, ביקש מאלתרמן שיר רומנטי-סנטימנטלי. ואלין האמין ששיר כזה יוכל להיות "מסמר הערב". אלתרמן התמהמה ולא השיב לוואלין. רק לאחר הפצרות חוזרות ונשנות העביר לידיו שיר שכתב מספר שנים קודם לכן ולא פרסם, בשם "כלניות". ואלין מיהר עם השיר למשה וילנסקי על מנת שהמלחין ילחין אותו במהירות האפשרית. וילנסקי הלחין את השיר תוך יום וואלין העבירו לדמארי. דמארי, על-אף שהייתה זמרת צעירה בתחילת דרכה, סירבה לשיר את השיר. היא טענה שהשיר מוזר ומילותיו אינן אומרות לה מאומה. גם בחזרות זכתה דמארי לתגובות צוננות. בערב הבכורה, לאחר מחצית ראשונה קברטית והומוריסטית ולאחר ההפסקה ניצבה דמארי, בשמלה שחורה, לבדה על הבמה. היא שרה את השיר כמעט ללא תנועה, פרט לאצבעות ידיה, מלווה בשני פסנתרנים. לאחר סיום השיר פצח הקהל במחיאות כפיים סוערות ודמארי שבה לבמה ארבע פעמים, בסיומן שרה את השיר שנית. השיר הפך ללהיט, העניק דחיפה לתיאטרון לי-לה-לו, קיבע את השותפות אלתרמן-וילנסקי-דמארי והפך את דמארי בן-לילה לזמרת לאומית. תוכן השירהשיר על פניו הוא שיר טבע ובמרכזו ניצבים פרחי הכלנית הפורחים באדום מדי שנה בארץ ישראל. מוטיב מרכזי בשיר הוא המחזוריות, כפי שהכלניות שבות ופורחות שנה אחר שנה, כך חוזרים הדורות על עצמם.
בחלק הראשון מסופר על נערה צעירה המלקטת כלניות ועושה מהן זר על מנת לתת אותו לאמה. בחלק השני הנערה היא כבר עלמה, היורדת אל הגיא ה"לוהט באש כלניות" עם בחיר-לבה ללקט כלניות. בחלקו השלישי של השיר, לאחר שנים רבות, הנערה היא כבר סבתא המקבלת זר כלניות מידי נכדתה. השיר מבטא את אמונתו העזה של אלתרמן, הקיימת ברבים משיריו שנכתבו בתקופת מלחמת העולם השנייה, שעל-אף תהפוכות הזמן וקשיי היום, המלחמות והצער, החיים היפים עולים ופורחים שוב ושוב. כמוהם כפרחים הצומחים על אף הכל וחזקים יותר מההיסטוריה[1]. שימוש נגד הבריטים"כלניות" הוא הכינוי שניתן על ידי אנשי היישוב לחיילי הדיוויזיה המוטסת הבריטית השישית, שהוצבה בארץ ישראל בספטמבר 1945. כצנחנים חבשו חיילי הדיוויזיה השישית כומתות אדומות, ובשל כך הדביקו להם אנשי היישוב את הכינוי "כלניות". ילדים עמדו בקרנות רחוב ושרו את השיר כשראו את החיילים, שקיבלו זאת כעלבון צורב. ר"ד וילסון, שחיבר לימים ספר על תולדות החטיבה כתב שהחיילים הבינו שכוונת השיר היא שכמו הכלנית, ראשם אדום וליבם שחור והדבר פגע בהם במיוחד[2]. משה ואלין איש תיאטרון לי-לה-לו סיפר שבאחד הימים כיתרו חיילים את התיאטרון ועצרו את ההצגה בטענה ש"כלניות" הוא שיר חתרני נגד ממשלת המנדט. נגד השמעת השיר הוצא צו, שבוטל לאחר זמן קצר[3]. תום שגב קרא לספרו על ימי המנדט "ימי הכלניות". ביצועים ושילוב באלבומיםהשיר בביצועה של דמארי הוקלט לאלבום הבכורה שלה, שראה אור ב-1948. השיר נתן את שמו לאלבום שנקרא "כלניות". ב-1959 יצא התקליט שוב. ב-1982 שרה דמארי בערב הוקרה למלחין משה וילנסקי שנקרא "זר כלניות למשה וילנסקי". שני אוספים שונים משיריה של דמארי קרויים על שם השיר: "מכלניות עד אור (1986)" ו"מכלניות עד אור (1994)", שלהבדיל מהאוסף הקודם בעל אותו השם, אוסף זה הוא משולש. את השיר ביצעו גם הזמרות חוה אלברשטיין (תקליטון שדרים), זהבה בן (באלבום עטור מצחך-הפסקול של המדינה) וירדנה ארזי (באלבומים "געגועים לנחל" ועבודה עברית 2). השיר שולב ב-52 אלבומים שונים[4]. בשנת 2018 יצא השיר בביצוע בסגנון הבוסה נובה על ידי שלישיית בוסה (מיכאל פרוסט, יעל קראוס ונועה גולנדסקי). בשנת 2020 יצא השיר בביצועה של הזמרת יובל דיין. דיין שיחקה באותה שנה את דמותה של דמארי בסדרת הילדים והנוער פלמ"ח. לקריאה נוספתקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
