יעקב בטאןהרב שמואל יעקב בטאן (אבטאן, אביטן) (לפני ה'תקע"ב, 1812 - כ"ט ניסן ה'תרל"ב, 7 במאי 1872) היה דרשן, ראש ישיבה, דיין, ופוסק הלכה בעיר מרקש שבמרוקו במאה ה-19. קורות חייונולד במרקש לרבי מרדכי מחכמי מרקש ומקובל.[1] שמו היה 'יעקב' ובתקופה מסוימת הוסיפו לו את השם 'שמואל'. משפחת בטאן הייתה אחת מהמשפחות שהחזיקו בשררת השחיטה בעיר. למד עם רבי מרדכי הצרפתי בישיבתו של רבי משה רוזיליו והיה תלמיד חבר שלו. לא יאוחר משנת ה'תר"ט (1848/1849) התמנה לדיין בבית הדין במרקש בראשות הרב דוד צבאח עם הדיינים רבי אלעזר חזן, רבי רפאל מסעוד אבן מוחא ורבי משה פינטו. החל משנת ה'תרכ"ג (1862/1863) היה חתום שני בפסקי הדין, לאחר אב בית הדין הרב אבן מוחא. בית הדין התכתב בהלכה עם רבי ידידיה מונסונייגו אב בית הדין פאס[2], עם רבי שמואל עמאר אב בית דין מקנס[3] ועם חכמי אסואירה[4]. במקביל, עמד בראשות ישיבה במרקש, שבה למדו את סוגיות התלמוד בעיון[5] מבין תלמידיו בישיבה נמנה רבי אלעזר הלוי. בין השנים ה'תרכ"ו - ה'תרכ"ט קיים קשרי מכתבים עם הרב יעקב אטלינגר מגרמניה, בעל "ערוך לנר", שהעביר כספים מתורמים באשכנז לישיבתו של רבי יעקב.[6] רבי יעקב נמנה עם הרבנים האחראים על הסמכת שוחטים[7]. רבי יעקב היה עשיר ונכסיו כללו בית מהודר בין שתי קומות המכיל שמונה דירות שהיה נקרא על שמו "בית ר' יעקב אביטן", כאשר הקומה הראשונה שימשה לבית כנסת בית מדרש ולחדרי שיעורים. הרחוב שבו נמצא הבית נקרא "ר' יעקב אביטן". המשורר רבי יעקב אלכאבאש כתב פיוט לכבודו של רבי יעקב בטאן בחייו.[8] משפחתונשא את אסתר בת ר' יוסף בן מכלוף בוחיון.[10]. אסתר אשתו נפטרה בכ"ה במרחשון ה'תר"ב.[11] אחר פטירתה נשא אשה שנייה. לרבי יעקב היו שלשה בנים שנמנו עם חכמי מרקש, רבי חיים, רבי מאיר ורבי אברהם[12] ובת אחת. נכדו היה הרב מרדכי אסבעוני (סיבוני), מחכמי מרקש מחבר ספר פרשת מרדכי. חיבוריו
ראו גםלקריאה נוספת
הערות שוליים
|