יחסי טנזניה–מלאווי

יחסי טנזניה–מלאווי
טנזניה	מלאווי
טנזניה	מלאווי
שטח (בקילומטר רבוע)
947,300	118,484
אוכלוסייה
69,554,085	21,936,215
תמ"ג (במיליוני דולרים)
79,158	14,084
תמ"ג לנפש (בדולרים)
1,138	642
משטר
רפובליקה	רפובליקה רב-מפלגתית

יחסי טנזניה–מלאווי הם היחסים הדיפלומטיים בין טנזניה למלאווי. לשתי המדינות יש מחלוקות על גבולן באגם מלאווי. אורכו של הגבול בין המדינות הוא 512 ק"מ.

בין המדינות קיים סכסוך גבול ארוך שנים על הבעלות על אגם מלאווי. בשנת 1890, הסכם נחתם בין מזרח אפריקה הגרמנית לניאסלנד, אשר הגדיר את הגבול לאורך קו החוף. מצב זה אינו מתאים לטנזניה המודרנית, שמאמינה שהגבול צריך להיות באמצע האגם. ממשלת מלאווי מכירה בהפעלת אמנת 1890 ותובעת את הזכויות על כל חלקו של האגם לאורך גבול המדינות, אשר מכיל מרבצים של גז טבעי.

מלאווי קיבלה עצמאות בשנת 1964, ומיד לאחר מכן היחסים הדיפלומטיים עם שכנתה המזרחית, טנזניה, הפכו למתוחים. הנושאים העיקריים בין שתי המדינות הם: השקפות שונות על מצבם של אנשים לבנים בדרום אפריקה; חשדותיו של נשיא מלאווי, הייסטינגס בנדה, שטנזניה מסייעת ומעניקה חסות לכמה מהגרים בולטים ממלאווי להפיל את משטרו; סכסוך טריטוריאלי על הגבול לאורך אגם מלאווי. הייסטינגס בנדה שמר על קשרים הדוקים עם דרום אפריקה והיה אחד הנשיאים האפריקאים הבודדים שביסס יחסים דיפלומטיים עם אותה מדינה, מה שהיה סיבה חזקה לטנזניה (שהתנגדה למדיניות האפרטהייד) להציע מקלט ותמיכה ליריביו הפוליטיים של הייסטינגס בנדה. טנזניה התנגדה לא רק למדיניות דרום אפריקה, אלא גם לשלטונות פורטוגל במוזמביק (עימם מלאווי קיימה יחסים קרובים), שהשפיעה על החלטתו של נשיא טנזניה ג'וליוס נייררה במאי 1967 להכריז בגלוי על טענות לחלק מאגם מלאווי^[1].

בשנת 2012 חתמה ממשלת מלאווי על חוזה עם חברה בריטית לחיפוש שדות נפט באגם מלאווי, מה שהקשה על היחסים עם טנזניה. במאי 2013 הצהיר הפרלמנט של טנזניה כי המדינה מתכוונת לשים 6 ספינות נוסעים באגם מלאווי, מה שהכעיס את השלטונות במלאווי.

מדיה וקבצים בנושא יחסי טנזניה–מלאווי בוויקישיתוף