|
יואב אלשטיין
יואב אלשטיין (נולד ב-27 בנובמבר 1932) הוא פרופסור אמריטוס לספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, שעסק במחקר הסיפור החסידי, הוא ייסד את תחום התימטולוגיה של ספרות עם ישראל, שבמסגרתו נכתבו מחקרים רבים, והאנציקלופדיה של הסיפור היהודי, היא אחד ממפעליו. לפני צאתו לגמלאות התחיל לעסוק בתורת הבודהיזם במגמה ליצור דיאלוג בין יהדות ובודהיזם. חייו ופועלונולד בירושלים, דור שלישי לילידי העיר. את לימודיו היסודיים והתיכוניים עשה ברמת גן ובתל אביב. בשנים 1950–1952 שירת בצה"ל בחיל הנח"ל. עוד בהיותו חייל פרסם שירים ראשונים ב "עתידות" בעריכת אשר ברש וב"גיליונות" בעריכת יצחק למדן. בשירו השתמש בשם העט 'א. יואב', ותחת שם זה יצאו שניים משיריו והשלישי 'מסות ע.' יצא בשמו המלא. עם שחרורו מצה"ל למד בישיבת "מרכז הרב" בירושלים, שהייתה בראשות הרב צבי יהודה קוק והרב דוד כהן ('הרב הנזיר') במשך חמש שנים (1953–1958) ובשנת תשט"ו כתב את כותרות המשנה לספר אורות התשובה במהדורה השלישית שהוציא הרב דרוקמן. לאחר שנה שבה עבד כמנהל בית ספר יסודי במושב מנוחה שבחבל לכיש החל את לימודיו באוניברסיטה העברית. את לימודי התואר הראשון עשה באוניברסיטה העברית בירושלים (1960–1964) במחלקה לפילוסופיה יהודית וקבלה ובמחלקה לפילוסופיה כללית. בלימודיו לתואר הראשון זכה לשתי מלגות: מלגת לימודים מטעם האוניברסיטה העברית בהמלצת פרופ' גרשום שלום; מלגה מטעם שירות החילופין האקדמאי הגרמני (DAAD), שמימנה לימודי גרמנית במכון גתה, ברוטנבורג על הטאובר, גרמניה. בשנים 1966–1967 למד באוניברסיטת ניו יורק וקיבל בשנת 1967 תואר שני M.A. את לימודי הדוקטורט עשה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) בספרות עברית, משם קבל תואר ד"ר בשנת 1974 על עבודתו: "סטרוקטורליזם בביקורת הספרות: מתודה ויישומה בשני סיפורים חסידיים מייצגים". בשנים 1975–1978 עבד כמרצה בכיר לספרות עברית באוניברסיטת חיפה. משנת 1979 ועד שנת 2000 שימש כמרצה באוניברסיטת בר-אילן והגיע לדרגת פרופסור מן המניין, ופרש כפרופסור אמריטוס. בשנת 1980 ייסד את מתודת המחקר 'תימטולוגיה של ספרות עם ישראל', ובמאמרו שהודפס ב'דברי הקונגרס העולמי למדעי היהדות' 10 (תש"ן-1990) הגיש במרוכז את עקרוני התימטולוגיה ומושגיה. במשך כ-5 שנים שימש אלשטיין כבעל הקתדרה לחסידות ע"ש שניידרמן בפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר-אילן. באוקטובר 2000 פרש לגמלאות. גם בתקופת הגמלאות הדריך דוקטורנטים, עסק בעריכת האנציקלופדיה של הסיפור היהודי והרצה במחלקה לספרות משווה וביחידה ללימודים רב-תחומיים באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1998 התוודע אלשטיין לתורת הבודהיזם, ומאז הוא מפתח את נושא הדיאלוג בין יהדות ובודהיזם, תוך מיקוד מיוחד בהשוואת הדינמיקה של התהליך הדתי במקורות הבודהיזם ובמקורות ישראל. בנושא זה שימש כמרצה במרכז הבינתחומי הרצליה ובמחלקה לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן. בקיץ 2008 הרצה בנושא "הסיפור החסידי – האם ניתן לקרוא אותו כ'קואן' זן-בודהיסטי?" באוניברסיטת טוקיו ובאוניברסיטת ריוקוקו (Ryokoku) בעיר קיוטו שביפן. יואב אלשטיין נשוי לאמנית עדנה קונפינו-אלשטיין, והם מתגוררים ביהוד. מחקריוחקר הסיפור החסידימחקריו החלוציים של יואב אלשטיין בתחום הסיפור החסידי שראו אור משלהי שנות ה-60 ואילך מתייחדים ביישום תאורטי של כלים סטרוקטורליסטיים ופנומנולוגיים בניתוח סיפורים אלה, מה שאיפשר את תיאורן השיטתי של הפואטיקה החסידית והחווייה החסידית בתוך הקשרים רחבים יותר של חקר הספרות והתרבות. אחת מתרומותיו החשובות לחקר הסיפור החסידי היא יצירת קריטריונים ברורים להבחנת הז'אנר של הסיפור החסידי מז'אנרים סמוכים לו, תוך שימוש בכלים פואטיים, ולא רק סוציולוגיים והיסטוריים, כדרכם של קודמיו. תימטולוגיה של ספרות עם ישראלבשנת 1980 ייסד יואב אלשטיין את תחום המחקר 'תימטולוגיה של ספרות עם ישראל". בין השנים 1985-1980 עבד במחקר זה, שקיבל חסות ממכון קורצוייל ומדיקאן הפקולטה למדעי היהדות, שבאוניברסיטת בר-אילן. המחקר נתמך בתקציבי פנים ובין חברי מועצת המחקר הראשונה היו: ֿחיים שווארצבוים, פרופ' יהודה פרידלנדר, פרופ' בשן ואחרים. בין השנים 1980–1985 העביר אלשטיין סמינריונים בתימטולוגיה שבכללם השתתפו 55 סטודנטים, כאשר כל אחד כתב עבודה סמינריונית על ערך תימטולוגי. בשנים אלו, נקבעו תהליכי המחקר, נאספו תימות סיפריות לגרסאותיהן השונות ונרשמה ספרות העזר הבסיסית. באוקטובר 1985 יצאה תוכנית מחקר בשם "מפתח תימטולוגי" שכתב אלשטיין ובו תיאור המתודה ומיבנה הערך, שעתיד לראות אור בלכסיקון תימטולוגי לספרות עם ישראל (שלאחר מכן הוחלף שמו ל 'אנציקלופדיה תימטולוגית של הסיפור היהודי'). בדצמבר 1985 הושלמה כתיבת הערך "שלמה והאשמדאי" על ידי גב' רלה קושלבסקי (היום פרופ') בהנחיית אלשטיין, והוא ראה אור בהוצאת מכון קורצוייל, אוניברסיטת בר-אילן. הערך זכה לתגובות חיוביות מאוד ולשבח מיוחד על ידי פרופ' בן עמוס מאוניברסיטת פנסילבניה שראה בו פריט המסמן את האפשרויות הגלומות במפעל התימטולוגיה. בשנים 1986–1987 נוהלה האנציקלופדיה על ידי הפרופ' אלשטיין ופרופ׳ יהודית דישון, ומשפרשה פרופ׳ יהודית דישון מן הפרויקט הצטרף לפרויקט פרופ' אבידב ליפסקר אשר תרם רבות יחד עם אלשטיין לקידומו ולמימושו. המתודה התימטולוגית ממיינת וממפה את הסיפורים שסופרו בקהילות ישראל השונות ברחבי העולם, לדורותיהם, בלשונות היהודיות (עברית, ארמית, ערבית יהודית, יידיש, לדינו), באמצעות זיהוי תפקודיו הפונקציונליים של השלד הנרטיבי שלהם. באופן זה מתקבלות סדרות בנות עשרות גרסאות, המתפתחות מן הגרסאות השונות, ומהוות ייצוגים שונים שלו במרחב התרבות היהודי. התוצר של מתודה זו הוא רב פנים: עבודות מ"א וד"ר העוסקים כל אחד ב'תימה' אחת לכל גילוייה והופעותיה ההיסטוריות, גאוגרפיות, ספרים, מאמרים בשאלות המתודה ובתיאור התפתחות גרסאות של תימה אחת. אחד הפירות החשובים הוא האנציקלופדיה של הסיפור היהודי, ששלושת כרכיה יצאו ב-2004, ב-2009, וב-2013 בהתאמה, והעוסקים בעריכתה היו פרופ' יואב אלשטיין, פרופ' אבידב ליפסקר ופרופ' רלה קושלבסקי. בין מאמריו
מספריוספרי שירה
ספרי מחקר
קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||
