|
באלטה
באלטה (באוקראינית: Балта; ברומנית: Balta - פירוש השם ברומנית זה "הביצה") היא עיר במחוז אודסה שבאוקראינה, בסמוך לנהר דניסטר ולגבול מולדובה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. במאות ה-17 וה-18 התקיימו שתי ערים על שתי הגדות של נחל קודימה, על גדה אחת עיר רומנית בשם בלטה, עיר גבול של האימפריה העות'מאנית ועל הגדה שנייה עיר פולנית בשם יוזפגרוד כל שם המייסד, הנסיך יוזף לובומירסקי. העיר הפולנית נהרסה על ידי צבאו של הגנרל הרוסי מיכאיל קרצ'טניקוב במרץ 1768. ב-1797, כ/שכל האזור היה תחת שליטה רוסית, אוחדו הערים. באלטה נוסדה בשנת 1797 כאיחוד של שלוש ערים. בשנים 1924–1929 שימשה כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוטונומית מולדובה. ביימינו מתבססת כלכלת העיר על מספר מפעלי תעשייה. יהודי באלטהעד מלחמת העולם השנייהבמאות ה-19 וה-20 רוב אוכלוסיית בלטה היו יהודים, בין 55% ובין 82%. בשנת 1900 נמנו בבאלטה 13,235 יהודים, רוב תושביה. יהודי בלטה סבלו מפוגרום ב-1905, בעת פרעות קישינב. בפברואר 1919, במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, בוצע בעיר פוגרום, בו נרצחו 227 מיהודיה, ובתחילת 1920 נרצחו בה שמונה יהודים נוספים. בעקבות אירועים אלו, פחת מספר היהודים בעיר עד כדי כ-4,700 בסוף שנות השלושים. בתקופת מלחמת העולם השנייהב-5 באוגוסט 1941 נכבשה באלטה בידי הגרמנים. כעבור שלושה ימים רצחו הגרמנים ליד הכפר קזצקויה כ-200 מיהודי העיר. עם סיפוח העיר לטרנסניסטריה הרומנית, הובאו אליה מגורשים יהודים מבסרביה ומבוקובינה, ובאוקטובר 1941 רוכזו כ-4,000 היהודים בעיר בגטו שהוקם בה, אשר הוקף בגדר תיל. יהודי הגטו צוו לענוד טלאי, והועסקו בעבודות כפייה. היהודים מינו ועד אשר דאג למצוא מקומות עבודה עבור תושבי הגטו. נפתחו סדנאות ללימוד חייטות, סנדלרות, שענות, ספרות, ייצור סבונים, וייצור כובעי פרווה. את האישור עבור פתיחת הסדנאות קיבל הוועד מהממשל המרכזי בטרנסניסטריה. וועדת העזרה בבוקרשט סייעה בהיבט הכספי. בתמורה לעבודתם קיבלו היהודים מנת מזון כפולה[1]. בנובמבר ובדצמבר 1941 גורשו מהגטו אלפי יהודים, והוצעדו רגלית למחנות שונים, בהם רובם נספו. בהמשך, הוצאו להורג בגטו עשרות יהודים שהואשמו בהשתייכות לפרטיזנים. עם נסיגת הגרמנים מהעיר במרץ 1944 נרצחו עוד כ-300 מיהודיה. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
.png)
