|
חיים ירון
חיים ירון (17 ביוני 1929 – 11 באפריל 2023) היה קצין צה"ל בדרגת תת-אלוף, כיהן כראש מחלקת הציוד של חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים. ביוגרפיהנולד בגרמניה, התגייס לפלמ"ח ב-1947 והצטרף להכשרת כפר מנחם. במלחמת העצמאות שירת בגדוד החמישי של חטיבת הראל, השתתף בליווי שיירות לירושלים, במבצע מכבי ובמבצע נחשון. נפצע בניסיון כיבוש הראדר. בזמן ההפוגה הראשונה עבר קורס מפקדי כיתות. לאחר מכן לחם במבצע יואב ונפצע שוב. ב-1950 עבר לשרת בחיל האוויר כמכונאי וכקצין טכני. ב-1953 היה ממקימי טייסת הסילון הראשונה, ב-1955 עבר לשרת כקצין טכני בטייסת מטוסי אוראגן. ב-1958 החל בלימודי הנדסת מכונות בפקולטה להנדסת מכונות של הטכניון, ובשנת 1962 קיבל תואר ראשון בהנדסת מכונות. באותה שנה מונה לקצין ההנדסה של בית הספר לטיסה וב-1964 מונה למפקד טייסת תחזוקה בבסיס חצור, שירת בתפקיד זה בתקופת מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה מונה לראש מצ"ד 3, ענף במטה החיל אשר היה אחראי בין השאר על ייצור חלקי חילוף למטוסי חיל האוויר, ב-1969 יצא במשלחת לארצות הברית לקליטת ראשוני מטוסי הפנטום בחיל האוויר. ב-1970 מונה לסגן ראש מחלקת הציוד של חיל האוויר ובאפריל 1971 מונה לראש המחלקה, שירת בתפקיד זה עד 1 בספטמבר 1974, כולל בתקופת מלחמת יום הכיפורים, במלחמה פעלה המחלקה באופן אינטנסיבי להשבה לכשירות של מטוסי החיל הפגועים, פיתוח אמצעי התגוננות נגד טילי נ"מ וקליטת מטוסי הפנטום שהגיעו ברכבת האווירית מארצות הברית. לאחר שחרורו מצה"ל הוגש נגדו כתב אישום באשמה של קבלת שוחד בתקופת היותו ראש ענף וראש מחלקת ציוד, על מנת לקדם את עסקי חברת "התכוף" ("כארמור" של היום), הוא זוכה במשפט בעוד נותן השוחד, התעשיין יוסף מהרשק, הורשע.[1] ב-1975 דרס למוות ילדה, הוא הועמד לדין והורשע בגרימת מוות, הוא ערער לבית המשפט המחוזי בו זוכה מכל אשמה.[2] עם שחרורו מצה"ל מונה למנכ"ל חברת "האחים מילצ'ן", ובהמשך כיהן כיו"ר חברת ציקלון מוצרי תעופה.[3] ב-1983 קיבל את פרס התעשייה[4]. ב-1987 הקים חברת ייעוץ פרטית. ירון היה חבר קורטוריון הטכניון וחבר בוועד המנהל של אגודת דורשי הטכניון בישראל.[5] נישא לאראלה ונולדו להם שלושה בנים. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
