|
גוסטב החמישי, מלך שוודיה
 גוסטב החמישי (בשוודית: Gustaf V, שמו המלא: Oscar Gustaf Adolf; 16 ביוני 1858 – 29 באוקטובר 1950) היה מלך שוודיה מ-1907 ועד מותו. הוא היה בנם הבכור של אוסקר השני, מלך שוודיה ושל רעייתו סופיה מנסאו, אחותו למחצה של אדולף, הדוכס הגדול של לוקסמבורג. הוא מלך מיום מות אביו, ותקופת מלכותו היא השנייה באורכה מבין כל מלכי שוודיה והארוכה ביותר כמבוגר, והוא המלך שהאריך ימים יותר מכל מלכי שוודיה. גוסטב החמישי היה המלך האבסולוטי האחרון בשוודיה. באופן כללי סמכויותיו מתו יחד אתו, אף על פי שרשמית הן בוטלו רק בעת שינוי החוקה ב-1974. הוא היה המלך הראשון בשוודיה מאז ימי הביניים שלא הוכתר בטקס הכתרה, מסורת הממשיכה עד היום. ראשית תקופת מלכותו של גוסטב החמישי עמדה בסימן עלייתו של המשטר הפרלמנטרי בשוודיה, אף על פי שבאירועים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, הוא הדיח מתפקידו את ראש ממשלת שוודיה הליברלי, קרל סטאף והחליף אותו בילמאר המרשלד (אביו של דאג המרשלד) שסר למרותו ושכיהן במשך רוב תקופת המלחמה. עם זאת, לאחר שהליברלים והסוציאל-דמוקרטים בהנהגתו של יורשו של סטאף, נילס אדן, הבטיחו לעצמם רוב בפרלמנט, התיר המלך לאדן להרכיב ממשלה חדשה שדה פקטו שללה מהמלך את כל סמכויותיו המעשיות והנהיגה זכות הצבעה כללית וזכות בחירה לנשים. כשהוא מכפיף את עצמו לעקרונות המלאים של דמוקרטיה פרלמנטרית, נותר גוסטב החמישי כדמות פופולרית במשך 31 השנים האחרונות למלכותו. למרות זאת, הוא נותר בעל השפעה. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא לכאורה דחף את ממשלת הקואליציה של פר אלבין הנסון לקבל את בקשתה של גרמניה הנאצית לסיוע לוגיסטי. סירוב לבקשה זו היה עלול לגרום לפלישה גרמנית לשוודיה. עובדות אלו נותרו שנויות במחלוקת עד היום, אף על פי שלא ידוע על תמיכה נלהבת מדי של המלך בפשיזם או בלאומניות קיצונית. עמדותיו הפרו-גרמניות והאנטי-קומוניסטיות של המלך היו ידועות גם במהלך מלחמת העולם הראשונה. לאחר מותו בגיל 92, נרמז על נטייתו ההומוסקסואלית במסגרת "פרשת האיבי" (Haijbyaffären) (אנ'). מאהבו לכאורה, קורט האיבי, פושע ופדופיל מורשע, נכלא ב-1952 בעוון סחיטה של בית המלוכה בשנות השלושים (הומוסקסואליות נחשבה לעבירה פלילית בשוודיה עד ל-1944, אף על פי שמעמדו של גוסטב החמישי העניק לו חסינות אוטומטית). גוסטב החמישי היה צייד וספורטאי נלהב. הוא הכריז על פתיחתה של אולימפיאדת סטוקהולם ב-1912 והיה יושב הראש של ההתאחדות השוודית לספורט מ-1897 ועד לעלייתו לכס המלוכה. הוא ייצג את שוודיה, תחת הכינוי הבדוי "Mr G", כשחקן טניס תחרותי והמשיך לעשות זאת עד לשנות השמונים שלו, כאשר ראייתו התדרדרה במהירות. ראשית חייוגוסטב החמישי נולד בארמון דרוטנינגהולם שבאקרו, מחוז סטוקהולם, כבנם של הנסיך אוסקר ושל הנסיכה סופיה. בלידתו הוענק לו התואר דוכס וורמלנד. עם עלייתו למלוכה של אביו ב-1872, הפך גוסטב להיות נסיך הכתר הן של שוודיה והן של נורווגיה. ב-8 בדצמבר 1907, הוא ירש את אביו על כס המלכות השוודי, ששנתיים קודם לכן הופרד מכס המלכות הנורווגי. ב-20 בספטמבר 1881 הוא נשא לאישה את ויקטוריה, נסיכת באדן בקרלסרוהה, גרמניה. ויקטוריה הייתה נכדתה של סופיה, נסיכת שוודיה, ונישואיה לגוסטב איחדו בקשרי דם (לא רק מתוקף אימוץ) את שושלת בית ברנדוט הנוכחית עם השושלת הקודמת של בית הולשטיין-גוטורפ. חייו הציבורייםכאשר עלה גוסטב החמישי לכס המלוכה, הוא היה, לפחות להלכה, שליט כמעט אוטוקרטי. החוקה של 1809 הגדירה את המלך הן כראש המדינה והן כראש הממשלה, והשרים היו אחראים רק כלפיו. עם זאת, אביו כבר נאלץ לקבל את הממשלה שנבחרה על ידי הרוב בפרלמנט ב-1905. מאז, ראשי הממשלה בשוודיה נבחרו על פי תמיכת הרוב בפרלמנט. בתחילה, נראה היה שגוסטב החמישי הסכים לקבל את המשטר הפרלמנטרי. לאחר שב-1911 זכו הליברלים בניצחון סוחף בבחירות, מינה גוסטב את מנהיג הליברלים, קרל סטאף לתפקיד ראש הממשלה. עם זאת, במהלך החודשים שהובילו לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, התנגדו האליטות השוודיות למדינות הביטחון של סטאף. בפברואר 1914, נאסף המון של איכרים בחזית ארמון המלוכה ודרש לחזק את הגנתה של הממלכה. בתשובתו, במה שקרוי "נאום חצר המלכות", שלמעשה נכתב על ידי חוקר הארצות סוון הדין, שמרן נלהב, הבטיח המלך לחזק את הגנת המדינה. סטאף רתח מזעם, וטען שהחוק הפרלמנטרי מחייב את המלך להישאר מחוץ למחלוקות הפוליטיות. הוא גם זעם על כך שהמלך לא נועץ בו לפני שנשא את הנאום. בכל אופן, גוסטב השיב שהוא ראשי "לתקשר באופן חפשי עם בני העם השוודי". במחאה התפטרה ממשלת סטאף והמלך מינה ממשלה של משרתי ציבור בראשותו של היילמר המרשלד. עד היום, הייתה זו הפעם האחרונה שמלך שוודיה התערב באופן ישיר בענייני הממשל של ארצו. לאחר הבחירות של 1917 הסתמן רוב לקואליציה של הליברלים ושל הסוציאל-דמוקרטים. בשלב זה נראה היה שהמלך לא יוכל יותר למנות ממשלה על פי בחירתו האישית ולא יוכל להותיר ממשלה שתכהן בניגוד לרצון הפרלמנט. מאחר שלא נותרה לו ברירה אלא למנות ראש ממשלה ליברלי, הוא מינה לתפקיד ראש הממשלה את יורשו של סטאף, נילס אדן, שיעמוד בראש ממשלת קואליציה של הליברלים והסוציאל-דמוקרטים. ממשלת אדן הפקיעה מידית את סמכויותיו הפוליטיות של המלך ויישמה מספר רב של רפורמות, בראשן מתן זכות ההצבעה לכלל הציבור, כולל לנשים. בעוד שגוסטב עדיין באופן פורמלי מינה את השרים, כעת היה עליהם לקבל את אמון הפרלמנט. כמו כן, היה עליו לפעול על פי עצת שריו. אף על פי שהסעיף בחוקה "המלך לבדו הוא המושל בממלכה", נותר ללא שינוי, הממשלה ניהלה את המדינה לכל דבר ועניין. גוסטב קיבל על עצמו את תפקידו המקוצץ ועד ליומו האחרון הוא מלך כמלך חוקתי בעל סמכויות מוגבלות. המשטר הפרלמנטרי הופעל הלכה למעשה בשוודיה, אף על פי שרק ב-1974 הוא הוגדר ככזה באופן רשמי. מקובל להניח שלגוסטב החמישי היו רגשות אהדה כלפי גרמניה במהלך מלחמת העולם הראשונה. עמדותיו הפוליטיות במהלך המלחמה הושפעו באופן מיוחד מאשתו, שהיו לה קשרים הדוקים עם מולדתה הגרמנית. ב-18 בדצמבר 1914 הוא נתן את חסותו לפגישה שהתקיימה במאלמה עם שני המלכים הנוספים של סקנדינביה, הוקון השביעי, מלך נורווגיה וכריסטיאן העשירי, מלך דנמרק, כדי להפגין אחדות. מטרה נוספת של גוסטב הייתה להפיג את החששות שהוא חפץ לצרף את שוודיה למלחמה לצדה של גרמניה. אהדתו לנאצים הן המלך גוסטב, והן נכדו, הנסיך גוסטב אדולף, קשרו קשרים חברתיים עם מנהיגים נאצים מסוימים עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, אף על פי שניתן לטעון שקשרים אלו היו למטרות דיפלומטיות. גוסטב החמישי ניסה לשכנע את היטלר במהלך ביקורו בברלין, למתן את הרדיפות נגד היהודים. הוא גם ידוע בשל כך שהוא פנה למנהיג הונגריה להציל את יהודי ארצו, "בשם האנושות". על פי בקשתו של נשיא ארצות הברית, פרנקלין דלאנו רוזוולט, פנה גוסטב החמישי להיטלר ב-1938 כדי לקיים משא ומתן לשלום. לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות ביוני 1941, ניסה גוסטב לכתוב מכתב פרטי להיטלר, בו הוא רצה להביע לו את תודתו על דאגתו ל-"מטרד הבולשביקי" ולברך אותו על "הניצחונות שהשיג עד כה". ראש הממשלה הנסון, מנע ממנו לעשות כן. בכל אופן, המלך שלח מסר להיטלר, באמצעות מברק ששוגר משגרירות גרמניה בסטוקהולם, מאחורי גבה של ממשלת שוודיה. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הזמין לארמנו כמה פעמים את סוון אולוב לינדהולם מנהיג התנועה הנאצית בשוודיה. משבר אמצע הקיץ 1941על פי ראש הממשלה פר אלבין הנסון, בעיצומו של המשבר של קיץ 1941, איים המלך בשיחה פרטית לפטר את הממשלה אם היא לא תאשר את בקשתה של גרמניה להעביר את הדיוויזיה ה-163 של הצבא הגרמני דרך טריטוריה שוודית מדרום נורווגיה לצפון פינלנד ביוני 1941 (אמצע הקיץ). נכונותה של טענה זו שנויה במחלוקת וכוונתו של המלך (אם הוא אכן השמיע את האיום הזה), נתפשת לעיתים כשאיפה להימנע מעימות עם גרמניה. אירוע זה קיבל מאוחר יותר תשומת לב מצדם של היסטוריונים שוודים וידוע בכינוי "משבר אמצע הקיץ" (midsommarkrisen). אישור לצעדו זה של המלך נמצא במסמכים של משרד החוץ הגרמני שנתפסו לאחר המלחמה. ב-25 ביוני 1941, שיגר שגריר גרמניה בסטוקהולם, מסר "דחוף ביותר וסודי ביותר" לברלין שבו הוא הודיע שהמלך זה עתה הודיע לו שהוא מתיר את מעברם של הכוחות הגרמנים דרך שוודיה. הוא הוסיף ש-"דבריו של המלך גרמו לו רגשות שמחה. הוא חי בעיצומם של ימי חרדה והוא הרחיק לכת במתן תמיכתו האישית למטרה זו. הוא הוסיף באופן סודי שהוא מוצא לנכון להרחיק לכת ולהזכיר את האפשרות של התפטרות מצדו". על פי ארנסט ויגפורס, הן גוסטב החמישי והן הנסיך גוסטב אדולף, ניסו לשכנע את ממשלת שוודיה להתיר לבעלות הברית להעביר כוחות דרך שטחה של שוודיה, אף על פי שהממשלה דחתה בקשה זו מתוך חשש שהיא תגרום לפעולת תגמול מצדה של גרמניה. חייו האישייםגוסטב החמישי היה גבה קומה ורזה. הוא הרכיב משקפיים בסגנון Pince-nez וגידל שפם מחודד במשך רוב שנות נעוריו. גוסטב החמישי היה שחקן טניס מסור. הוא שיחק תחת השם הבדוי Mr G. כשחקן טניס וכמי שקידם את ענף הספורט הזה, הוא נבחר ל"היכל התהילה הבינלאומי של הטניס" ב-1980. המלך למד לשחק טניס במהלך ביקורו בבריטניה ב-1876 ובשובו למולדתו הוא הקים את מועדון הטניס הראשון בשוודיה. ב-1936 הוא ייסד את מועדון המלך. במהלך תקופת מלכותו, נראה גוסטב החמישי לעיתים קרובות כשהוא משחק טניס בריביירה הצרפתית. בביקור שערך בברלין, יצא גוסטב ישירות מפגישה עם היטלר לתחרות טניס עם השחקן היהודי, דניאל פרן. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא השתדל לטובתם של כוכבי גביע דייוויס, ז'אן בורוטרה הצרפתי וגוטפריד פון קראם הגרמני, שנאסרו על ידי הרשויות הגרמניות. משפחתוב-20 בספטמבר 1881 התחתן גוסטב החמישי עם ויקטוריה, נסיכת באדן, בתם של פרידריך הראשון, הדוכס הגדול של באדן ולואיזה, נסיכת פרוסיה, ממנה נולדו לו 3 ילדים:
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
