|
ג'פרי דאהמר
ג'פרי ליונל דאהמר, הידוע גם כ"הקניבל ממילווקי" (21 במאי 1960 – 28 בנובמבר 1994) היה רוצח סדרתי, עבריין מין וקניבל אמריקאי שרצח 17 גברים בין השנים 1978–1991.[1] ב-15 בפברואר 1992 הורשע ב-15 מעשי רצח שנעשו בוויסקונסין, ונידון לחמישה עשר מאסרי עולם. לאחר מכן נידון למאסר עולם נוסף על רצח נוסף שביצע באוהיו. ב-28 בנובמבר 1994 הוכה למוות על ידי אסיר בשם כריסטופר סקרבר בבית הסוהר. ילדותו והתבגרותודאהמר נולד בעיר מילווקי שבויסקונסין, והיה בנם הראשון של ג'ויס אנט וליונל הרברט דאהמר. אימו ג'ויס הייתה מכורה לכדורי הרגעה. אביו למד לתואר בכימיה ולימודיו גרמו לו להיעדר מהבית. כאשר היה בבית נאלץ לטפל בג'ויס, שסבלה מדיכאון ובילתה זמן רב במיטה. דאהמר עצמו תיאר את חיי המשפחה כבעלי "מתח קיצוני", בגלל הוויכוחים העקביים בין הוריו. דאהמר תואר כילד ביישן ושקט. היו לו חברים מעטים. מגיל צעיר גילה דאהמר התעניינות בבעלי חיים, וחבריו מתקופת בית הספר העידו כי נהג לאסוף חרקים, שפיריות ופרפרים וללכוד אותם בתוך צנצנות. בנוסף נהג לאסוף עם חברים פגרי בעלי חיים מצידי דרכים, ולאחר מכן לבתר אותם. לדברי חבר אחד, דאהמר היה מאחסן את החלקים בצנצנות במחסן הכלים של המשפחה. משפחת דאהמר עברה לדוילסטאון, אוהיו באוקטובר 1966, בזמן שג'ויס הייתה בהיריון עם בנה השני. כאשר ילדה את התינוק בחר לו דאהמר את השם דויד. באותה שנה קיבל ליונל את תוארו מהאוניברסיטה והחל לעבוד ככימאי בעיר אקרון. בשנת 1968 עברה המשפחה שוב לאמברט, אוהיו. בשנת הלימודים הראשונה שלו בבית הספר התיכון תואר דאהמר כמתבודד אך עם מספר חברים. הוא נהג לשתות אלכוהול באופן קבוע בבית הספר, אך עם זאת תואר על ידי צוות המורים כמנומס ואינטליגנטי. הוא השיג רק ציונים ממוצעים, והמורים יחסו זאת לאדישותו ומופנמותו. בזמן שהחל להתבגר מינית, גילה דאהמר על עצמו שהוא הומוסקסואל. הוא לא גילה להוריו את נטיותיו המיניות, אך היה במערכת יחסים קצרה עם נער אחר, שאיתו ככל הנראה לא קיים יחסי מין. על פי הודאתו, בשנים אלו (סביב אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20) הוא החל לפנטז על שליטה מינית, וכאשר היה בן 16 דאהמר הגה פנטזיה על חטיפת אצן שראה כנראה זה מכבר, ולאחר מכן להשתמש בו מינית כאשר הוא מחוסר הכרה. דאהמר לקח מחבט בייסבול, התחבא בשיחים וניסה לארוב לאצן. אותו אצן לא עבר במסלול באותו יום, ודאהמר לא ניסה ליישם את התוכנית שוב. לאחר מכן העיד שזה היה הניסיון הראשון שלו לתקוף אדם אחר. אף על פי שהיה מתבודד, בכל זאת היה דאהמר נערץ על ידי חלק מהתלמידים האחרים בשל מעשי הקונדס שהיה ידוע בהם. תעלולים אלו כונו "לעשות דאהמר", ונעשו בחלקם כדי לשעשע את חבריו לכיתה וחלק כנראה כדי למשוך תשומת לב. בשנת 1977 צנחו ציוניו עקב צריכת אלכוהול ואדישות ללימודים. הוריו שכרו עבורו מורה פרטי, אך הצלחתו הייתה חלקית בלבד. באותה שנה החלו הוריו להשתתף בפגישות ייעוץ כדי לפתור את המחלוקות ביניהם. הייעוץ לא הצליח, והוריו החליטו להתגרש. אמנם בהתחלה בידידות, אך שניהם החלו לריב לעיתים קרובות, ובתחילת 1978 עזב אביו את הבית. במאי 1978 סיים דאהמר את לימודיו בתיכון. כמה שבועות לפני כן, אחד המורים הבחין בו יושב קרוב למגרש החניה של בית הספר ושותה פחיות בירה. כאשר המורה איים לדווח על כך דאהמר אמר לו שהוא חווה "הרבה בעיות" בבית. זמן קצר לאחר מכן, אמו של דאהמר זכתה במשמורת על בנה הצעיר, ועברה לגור עם בני משפחתה. דאהמר, שהיה כבר בן 18, נחשב חוקית למבוגר, ולכן לא נכלל בשיקולי המשמורת של בית המשפט. רצח ראשון ושירות בצבאדאהמר ביצע את הרצח הראשון שלו בקיץ 1978, בגיל 18, שלושה שבועות בלבד אחרי שסיים את לימודיו. באותו זמן הוא חי לבד בבית המשפחה. עקב גירושי הוריו, אביו של דאהמר חי באופן זמני במוטל סמוך, ואמו עברה יחד עם אחיו לגור אצל קרובי משפחה. בתאריך 18 ביוני, דאהמר אסף טרמפיסט בן 18 בשם סטיבן מארק היקס. דאהמר פיתה אותו בהצעה שישתו יחד אלכוהול בביתו. סטיבן הסכים, והם הלכו לבית המשפחה. לפי דאהמר, אחרי כמה שעות של שתייה והאזנה למוזיקה, היקס אמר שהוא רצה לעזוב ודאהמר לא רצה שיעזוב. דאהמר התחיל לחבוט בו עם משקולת. היקס נפל מחוסר הכרה, ודאהמר חנק אותו למוות. לאחר מכן הפשיט את היקס מבגדיו ואונן מעל לגופה. למחרת דאהמר לקח את הגופה למרתף, שם ביתר אותה. לאחר מכן קבר אותה בחצר האחורית שלו. שישה שבועות אחרי הרצח, אביו חזר לבית וגילה כי דאהמר חי לבדו. באוגוסט דאהמר נרשם ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת אוהיו, אך נשר אחרי שלושה חודשים בלבד. בינואר 1979, על פי הצעתו של אביו, דאהמר התגייס לצבא ארצות הברית, שם הוכשר כפרמדיק והוצב בגרמניה, שם שירת כחובש צבאי. על פי דיווחים, דאהמר בשנתו הראשונה בצבא היה חייל ממוצע. למרות זאת, ביצועיו התדרדרו עקב צריכת אלכוהול, והוא שוחרר מהצבא בשנת 1981. ב-24 במרץ, דאהמר נשלח לדרום קרוליינה, עם כרטיס טיסה לכל מקום בארץ. לאחר מכן הוא סיפר למשטרה כי הרגיש שאינו מסוגל להתמודד עם אביו, אז העדיף לנסוע למיאמי ביץ', פלורידה, מכיוון שהיה "עייף מהקור". בפלורידה מצא דאהמר עבודה בחנות כריכים, ושכר חדר במוטל סמוך. כמעט כל ההוצאות שלו היו על אלכוהול, ואחרי כמה חודשים הוא פונה מהמוטל. בספטמבר 1981 הוא התקשר לאביו וביקש ממנו לחזור לאוהיו. חזרה לאוהיו ולמערב אליסעם שובו לאוהיו, עבר דאהמר לגור עם אביו ואמו החורגת. הוא התחיל לחפש עבודה, אך המשיך לשתות בכבדות. כשבועיים לאחר חזרתו נעצר בגלל התנהגות פרועה בציבור, בגינה נקנס בסכום של שישים דולר, ונגזר עליו עונש מאסר על תנאי למשך עשרה ימים. אביו של דאהמר ניסה לגמול אותו מאלכוהול ללא הצלחה. בדצמבר 1981 אביו ואמו החורגת שלחו אותו להתגורר עם סבתו במערב אליס. הם קיוו שהמעבר יגרום לדאהמר לנהוג באופן אחראי, למצוא עבודה ולהימנע מאלכוהול. בתחילה חי דאהמר עם סבתו באופן הרמוני, ומצא עבודה בתחילת 1982 כלוקח דם. הוא החזיק בעבודה זאת כעשרה חודשים לפני שפוטר. לאחר מכן נשאר מובטל יותר משנתיים, שבמהלכן חי מכסף שסבתו נתנה לו. בתאריך 7 באוגוסט 1982 נעצר דאהמר על חשיפה מגונה מול קהל של 25 נשים וילדים. הוא הורשע ונקנס בסכום של 50 דולר בתוספת הוצאות בית משפט. בינואר 1985 דאהמר התקבל לעבודה במפעל שוקולד. זמן קצר לאחר הקבלה לעבודה בעת שהיה בספרייה ציבורית, נער אחר זרק לעברו פתק ובו הציע לו מין אוראלי. אף על פי שדאהמר לא הגיב להצעה זו, האירוע עורר במוחו את פנטזיות השליטה והדומיננטיות שפיתח כנער, והוא החל לבלות בברים, חנויות ספרים ובתי מרחץ לקהילה הגאה במילווקי. מעשי רצחרוב קורבנותיו של דאהמר היו צעירים הומוסקסואלים ממוצא אפרו אמריקאי או אסייתי. בניגוד למרבית האנסים הסדרתיים וכן הרוצחים הסדרתיים, דאהמר לא התעלל בקורבנותיו בעודם בחיים, אלא היה נקרופיל: הוא נתן להם סם מרדים, קדח בגולגולתם, שפך חומצה למוחם, התעלל בגופותיהם וקיים איתן יחסי מין. בעת מעצרו נמצאו בביתו גופות מרקיבות בתוך חביות מלאות חומצה, מספר ראשים במקרר, וכן תוכניות לבניית מזבח עשוי מנרות ומגולגולות אדם שנמצאו בארונו. הועלו מיד האשמות באשר לעיסוקו בנקרופיליה ובקניבליזם, ודאהמר אף הודה באכילת שרירי הזרוע של הקורבן השמיני שלו, ארנסט מילר, שגם את השלד שלו שמר, בציינו שבשר אדם לדעתו "טעמו כטעם בשר". יתר על כן, דאהמר ניקב חורים בראשיהם של קורבנותיו ושפך לתוכם כימיקלים שונים, כאשר רוב קורבנותיו ב"ניסויים" אלו מתו תוך דקות ספורות. באחד המקרים, לאחר שניקב את החור בגולגולת של אחד מקורבנותיו הוא שפך לתוכו חומצת מלח, דבר שאמור היה, לשיטתו, לגרום לקורבן להפוך לזומבי מת-חי, מעין דרך לגרום לו להישאר איתו לעולמים. רבים הזדעזעו כשהתברר שאחד ממעשי הרצח בוצע לאחר שמשטרת מילווקי החזירה לחזקתו של דאהמר את אחד מקורבנותיו שהצליח להימלט משביו, נער צעיר בן מהגרים מלאוס בשם קונראק סינתסומפון. הנער נמצא בידי המשטרה בשעות הבוקר המוקדמות של יום 27 במאי 1991, כשהוא עירום, מבולבל ומדמם בראשו, אך עדיין בחיים. לאחר שהוביל את השוטרים לביתו של דאהמר, הצליח זה לשכנעם שהנער בן ה-14 הוא מאהבו בן ה-19, וכי מדובר בלא יותר ממריבת אוהבים. מאוחר יותר, בשעות הלילה, רצח דאהמר את הנער, קיפד את ראשו ושמר את גולגולתו למזכרת. בצירוף מקרים מצמרר התברר כי הנער היה אחיו הצעיר של הילד שאותו דאהמר הטריד מינית בשנת 1988. שני השוטרים שהחזירו את סינתסומפון לידי דאהמר, ג'וסף גבריש וג'ון בלסרזק (שבמאי 2005 נבחר לנשיא איגוד השוטרים של מילווקי), פוטרו משורות המשטרה לאחר פרסום המחדל, אך לאחר שהגישו השניים ערעור על פיטוריהם הם הוחזרו לשורות המשטרה והוכתרו כשוטרי השנה על ידי איגוד השוטרים. במהלך קיץ 1991 רצח דאהמר ארבעה בני אדם בקצב של קורבן לשבוע: מאט טרנר נרצח ביום ה-30 ביוני, ג'רמיה ויינברגר נרצח ביום ה-7 ביולי, אוליבר לייסי נרצח ביום ה-15 ביולי, ולבסוף, ג'וזף בריידהולט נרצח ביום ה-19 ביולי, שלושה ימים בטרם נעצר דאהמר. לכידתו, כליאתו ומותוביום ה-22 ביולי 1991, הצליח טרייסי אדוארדס להימלט מביתו של דאהמר כשהאזיקים שבהם כבל אותו דאהמר עדיין מחוברים לפרק ידו, ונאסף על ידי ניידת סיור משטרתית. הוא הוביל את השוטרים לדירתו של דאהמר, שם נמצאו שרידיהם של 11 קורבנות. השוטרים מצאו במקרר של דאהמר צילומים של הקורבנות (בטרם מותם, במהלך גסיסתם ואחרי מותם) ואת גולגולותיהם של הקורבנות. במהלך מעצרו והחיפוש בביתו, נאבק דאהמר בשוטרים. לאחר שהואשם ב-15 מקרי רצח, כפר דאהמר באישומים בטענת אי-שפיות. ביום 17 בפברואר 1992 דחה בית המשפט את טענתו וגזר עליו 15 תקופות עוקבות של מאסר עולם, שמשמען 936 שנות מאסר (במדינת ויסקונסין לא קיים עונש מוות). לאחר הקראת גזר הדין נתן דאמהר את הצהרתו, בה הביע את התנצלותו על מעשיו והצהיר על רצונו למות, הוא הדגיש בהצהרתו כי אף אחד ממעשי הרצח שלו לא נבע משנאה ואמר שהוא מבין כי שום דבר שהוא יגיד או יעשה לא יכול לבטל את "הנזק הנוראי שהוא גרם לקורבנותיו ולעיר מילווקי". כליאתוב-3 ביולי 1994, אסיר ששהה יחד איתו, אוסבלדו דורותי, ניסה לחתוך את גרונו של דאהמר עם סכין גילוח שהייתה בתוך מברשת שיניים, כאשר דאהמר ישב בקפלת הכלא לאחר סיום טקס הכנסייה השבועי. דאהמר ספג פצעים שטחיים ולא נפצע קשה באירוע, אך על פי משפחתו, לאחר האירוע הוא סיפר להם כי הוא היה מזמן מוכן למות וכי הוא מקבל על עצמו כל עונש ממנו יסבול בכלא. מותודאהמר ריצה את עונשו בבית הסוהר "קולומביה" שבעיר פורטג' במדינת ויסקונסין. ב-28 בנובמבר 1994, שותפו לכלא, כריסטופר סקרבר, אפרו-אמריקאי שהורשע ברצח כפול, הכה למוות אותו ואסיר נוסף בשם ג'סי אנדרסון, כשהוא משתמש במוט משקולות שנטל מחדר הכושר של בית הכלא. שלושתם עסקו באותה שעה בניקיון חדר השירותים באגף הסוהרים שבבית הכלא. סקרבר טען שהוא "בנו של אלוהים" וביצע את הוראתו של "אביו" שציווה עליו להרוג את דאהמר ואת האסיר השני במהלך עבודות הניקיון. עם זאת, יש המאמינים שסקרבר ביצע את הרצח מתוך נקמה על מניע גזעני, מאחר שרוב קורבנותיו של דאהמר היו שחורים, ואנדרסון, לאחר שרצח את אשתו, האשים במעשה הרצח שני גברים שחורים. בעקבות אירוע זה חל איסור על הקמת חדרי כושר בבתי כלא בדרגת בטיחות מרבית. אף על פי שאביו של דאהמר הסכים לסייע לרשויות להכיר וללמוד את המקרה המיוחד של בנו, הוא סירב לבקשתן לעשות שימוש במוחו של בנו לצורכי מדע, מטעמים דתיים. בשנת 1994 הוא הוציא לאור ספר בשם "סיפורו של אב", בו תיאר את מה שראה ככישלונו להגיע לבנו, לרבות השפעת מעשיו הנפשעים של דאהמר על משפחתו. לאחר מותו ולאחר סיומם של ההליכים המשפטיים שנגעו לחקר המוח שלו, גופתו נשרפה והאפר חולק לשניים: לאימו ג'ויס, ולאביו ליונל, שהתחתן בשנית עם אישה בשם שרי. השלכותלאחר מעצרו של דאהמר, הרסו את בניין הדירות "אוקספורד" שבשכונת העוני במילווקי, ואף על פי שהועלו תוכניות להפוך את המקום לגן זיכרון, המגרש עומד כיום שומם לחלוטין ומוקף בגדר תיל גבוהה. עד היום מתמודדות משפחות הקורבנות עם יגונן, אך לאחר שליונל דאהמר הוציא לאור את ספרו "סיפורו של אב", רבים מבני המשפחות הללו גילו כלפיו אמפתיה. הוא תרם חלק מהרווחים ממכירת ספרו לקורבנות ולבני משפחותיהם, ובשאר הרווחים עשה שימוש לכיסוי ההוצאות המשפטיות שמקורן בתביעות מיעוט שהוגשו נגדו, בהן הואשם ברשלנות על היותו אב חסר אחריות. הוא פרש מעבודתו ככימאי אנליטי, וגר בעיר מדינה שבמדינת אוהיו. מדי פעם סיפק שירותי ייעוץ בכל הנוגע לסוגיית ההתפתחות האבולוציונית כנגד תאוריית הבריאתנות, רעייתו השנייה שרי שימשה כחברה במועצת המנהלים של "מועצת הסייסים של מחוז מדינה" שבמדינת אוהיו, נפטרה בינואר 2023, וליונל מספר חודשים לאחר מכן בדצמבר של אותה שנה, שניהם נשאו עד ליום מותם את שם משפחתם המקורי "דאהמר", ולטענתם אהבו את בנם למרות הפשעים שביצע. אמו של ג'פרי, ג'ויס, מתה ממחלת הסרטן מספר שנים לאחר המשפט. אזכורים בתרבותהסרט "ג'פרי דאהמר - החיים הסודיים" יצא לאקרנים בשנת 1993 בכיכובו של קארל קרו שגילם את דמותו של דאהמר. בשנת 2002 הופק סרט ביוגרפי נוסף אודותיו בשם "דאהמר" בכיכובו של ג'רמי רנר, והוא הוצג בהופעת בכורה בעיר מגוריו של דאהמר. הסרט, שהציג את דאהמר באור אנושי ואף אוהד למדי, הביא בתגובה למחאה מצד משפחות הקורבנות, והוא הועבר מיד לגרסת וידאו. דאהמר היה גם אחת מההשראות לדמותו של הנבל בסרט "קופיקאט", שכן בדומה לדאהמר, גם הוא ביקר בפאבים של הומוסקסואלים וסימם את משקאותיהם של קורבנותיו, וגם הוא ערף את ראשו של אחד מקורבנותיו בסכין מנתחים. בסרט המדע הבדיוני "איש ההרס", הפושע המבוקש סיימון פיניקס (וסלי סנייפס) מזכיר את שמו של דאהמר ברשימת האסירים שהוא מתכנן לשחרר ואומר: "ג'פרי דאהמר, אני אוהב את הבחור הזה". בסצנת המטאל להקות נוהגות לעסוק בשיריהן ברוצחים סדרתיים, שבין השאר נכלל בהם דאהמר. הלהקה האמריקנית Macabre הוציאה אלבום שעסק בג'פרי דאהמר שגם נקרא על שמו: "דאהמר", וישנה סברה הטוענת שגם השירים "Arc Arsenal" מאת At the Drive-In והשיר "213" (מספר הדירה בה שהה בעת שביצע את רוב מעשי הרצח) מאת Slayer עוסקים בו. בנוסף, מוכר השיר "דאהמר מת" מאת ויולנט פמס. בין השנים 2000-1995 פעלה בקנדה להקת הגריינדקור דאהמר, שנקראה על שם הרוצח והנושא העיקרי של שיריה היה רוצחים סדרתיים כדוגמת דאהמר. להקת הגריינדקור Slough הוציאה ב-1995 קלטת בשם "Tribute to Jeffrey Dahmer (מחווה לג'פרי דאהמר)", שהופצה ב-213 עותקים ממוספרים (במכוון, על שם מספר הדירה בה רוב זממו בוצע) וכללה שני שירי "מחווה" פרובוקטיביים ואלימים לרוצח שארכו פחות משלוש דקות: "Eat That Nigger (תאכל את הכושי הזה)" ו"Dahmer Bleeds For Me (דאהמר מדמם בעבורי)". דמותו של דאהמר שולבה בפרק בעונה העשירית של סדרת האנימציה "סאות' פארק" בשנת 2006. בפרק, הנקרא "גיהנום עלי אדמות 2006", נשלח דאהמר מטעם השטן יחד עם שני רוצחים ידועים לשמצה נוספים (טד בנדי וג'ון ויין גייסי) להשיג עוגה בצורת מכונית פרארי בגודל טבעי עבור מסיבת ליל כל הקדושים. משימתם משתבשת, והשלושה מתקוטטים ביניהם מספר פעמים באופן רצחני, תוך פרודיה על קומדיית הסלפסטיק המפורסמת של "שלושת המוקיונים" ("The Three Stooges"). בשיר "Cannibal" של קשה נאמר: "אעשה כמו ג'פרי דאהמר". דאהמר מוזכר גם בשיר "Dark Horse" של קייטי פרי בו נאמר: "היא אוכלת את הלב שלך, כמו ג'פרי דאהמר". בקומדיית המצבים "איך פגשתי את אימא", טד מוסבי מעלה את תאוריית דובלר–דאהמר, שטוענת שהאופן בו מחווה רומנטית גדולה נתפשת תלוי בשאלה האם הצד המקבל נמשך לצד היוזם; אם כן, אז המחווה תיחשב רומנטית (דובלר), אחרת אותה מחווה תיראה כשיגעון של רוצח־סדרתי (דאהמר). "דאהמר" מתייחס לג'פרי דאהמר, בעוד "דובלר" מתייחס ללויד דובלר, הדמות הראשית בסרט הקומדיה הרומנטית "אמרי לי כן" מ־1989, שבסצנה המרכזית עמד מחוץ לביתה של אהובתו עם מכשיר רדיו טייפ נייד גדול ("בום־בוקס"). קורותיו של דאהמר מפורטות גם בסרט התעודה מ-2001, "Serial Killers: The Real Life Hannibal Lecters"[2] ובסרט העלילתי משנת 2017 "חברי דאהמר", המספר על חייו של דאהמר בבית הספר ועל האירועים שהובילו לביצוע הרצח הראשון שלו. כמו כן הוזכר לרגע בסדרת האימה-מדע בדיוני "גרים" (עונה 2 פרק 11) כיצור הדמיוני "ווינדיגו", שבין השאר אחד ממאפייניו הוא קניבליזם שכביכול מסביר את התנהגותו של ג'פרי דאהמר. בספטמבר 2022 עלתה ברשת נטפליקס סדרת דרמה-מתח בשם "דאהמר - מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר", המיני-סדרה נוצרה על ידי ראיין מרפי ואיאן ברנן. מספר שבועות לאחר מכן יצאה בנטפליקס סדרה דוקומנטרית אודות דאהמר בשם "שיחות עם רוצח: הקלטות של ג'פרי דאהמר". פסיכופתולוגיהאישיותו של דאהמר היוותה מושא מחקר נרחב לחוקרים מתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה משום שלצד מעשי הזוועות שביצע, גילה יכולות אמפתיה, לא הציג קווי אופי רבים המאפיינים רוצחים סדרתיים כמו נרקיסיזם פתולוגי, סאדיזם מיני, ולא אובחן עם פסיכופתיה או עם הפרעת אישיות אנטיסוציאלית. לפי הצוות הפסיכיאטרי שאיבחן אותו, דאהמר היה ידידותי, שיתף פעולה באופן מלא, והפגין רמת אינטליגנציה גבוהה.[3] דאהמר אובחן עם הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות סכיזוטיפלית ופסיכוזה, לצד פאראפיליות של נקרופיליה וקניבליזם, אך נמצא כשיר לעמוד לדין. בנוסף, הוא גם הפגין סימפטומים חלקיים של הפרעת אישיות סכיזואידית, הפרעת אישיות אנטיסוציאלית ותסמונת אספרגר, אך לא מספיק בשביל אבחנה מלאה. בנוסף להכל, דאהמר אובחן עם נטייה אובדנית, דיכאון קליני ושימוש לרעה באלכוהול, דבר אשר הוביל להדחה שלו מהצבא בשנת 1981.[4][3] בזמן מעצרו תוצאת ה-GAF שלו הייתה 12, ושנה אחת לפני מעצרו הייתה 35.[3] דאהמר קיבל ניקוד של 22 נקודות ברשימת הפסיכופתיה המעודכנת, ניקוד אשר לא מתאים לרף האבחון המסורתי של 30 נקודות לפסיכופתיה.[4] ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||
.svg){kind=logo}
