|
זומביזוֹמְבִּי הוא דמות בדיונית של יצור אל-מת שנוצר באמצעות החזרה לחיים של גופת אדם מת. מקור הדמות בפולקלור של בני האיים הקאריביים, שלפיהם הזומבי הוא מת שהוחזר לחיים בעזרת קסם הוודו ונועד לשרת את כהן הוודו שהחזירו לחיים. מהאיים הקאריביים התפשטה דמותו של הזומבי האל-מת לתרבויות שונות ברחבי העולם וכיום היא נפוצה בעיקר בסוגת ספרות האימה, שבה הוא מוצג כייצור חסר בינה ומעורר אימה, המשתוקק למאכל בשר אדם. חלק גדול מן המאפיינים שניתנים לזומבי מזוהים עם מחלת הכלבת ושאובים מתסמיני המחלה (כגון תוקפנות ורגישות יתר לאור - פוטופוביה). זומבים בוודו לפי אמונת הוודו, אדם מת יכול לקום לתחייה באמצעות מגיה שחורה. לאחר שקם לתחייה, לזומבי אין רצונות משלו והוא נשלט על ידי הכוהן שביצע את הטקס. המתים-חיים הללו נקראים "זומבים". "זומבי" הוא גם שמו של אל-הנחש בוודו מאזור ניז'ר-קונגו, מהמילה "נזאמבי" שפירושה "אל". מילה זו עשויה להתקשר למילה "זוּמבי" שפירושה "מושא להערצה". בשנת 1937, בזמן שחוקרת הפולקלור, זורה ניל הרסטון, חקרה את הפולקלור בהאיטי, היא נתקלה בגופה שנקברה בשנת 1907 בגיל 29. תושבי המקום האמינו שראו אותה מסתובבת באזור, צולעת, שלושים שנה מאוחר יותר. עשרות שנים מאוחר יותר חוקר האתנובוטניקה, וייד דייוויס, הציג את הזומבים כתופעה פרמקולוגית. דייוויס ביקר בהאיטי בשנת 1982 וכתוצאה ממחקריו, טען כי אדם חי יכול להתנהג כזומבי תחת השפעת שני סוגי סמים. הסוג הראשון, בו היה טטרודוטוקסין, השאיר את האדם גוסס אך בהכרה למשך מספר ימים, והסוג השני בו היו הלוצינוגנים גרם לאדם להתנהג כמו זומבי ולהיות חסר רצון עצמי. דייוויס ביצע ניסוי על אדם מהאיטי, וטען שהצליח להופכו לזומבי. חוקרים רבים חולקים על דעותיו של דייוויס. זומבים בפולקלורבימי הביניים רבים האמינו כי נשמות המתים יכלו לחזור ולהלך על פני האדמה כרוחות רפאים ולרדוף את החיים. לפי "האנציקלופדיה של דברים שמעולם לא היו"[דרושה הבהרה], זומבים שבו לכדור הארץ כדי לרדוף פושעים ובעיקר רוצחים. הזומבים נראו כגופה רזה ושלדית, והם הסתובבו מסביב לבתי הקברות בלילה. במיתולוגיה הנורדית אל-מת בשם דראוגר הקים לתחייה גופות של ויקינגים כדי לתקוף את החיים. יש אזכור לזומבי גם באמונות במזרח הרחוק, באזור האוקיינוס השקט, בהודו ואפילו אצל האינדיאנים. בתרבות המודרניתהזומבים המודרניים, כמתואר בספרים ובסרטים, שונים מאלו המתוארים בוודו ובפולקלור. הזומבים המודרניים בדרך כלל מתוארים כגזע חסר-דעה וחסר-רגישות, ובעל רעב לבשר אדם. לפי תיאורים אלו, נאמר גם שכאשר נושך זומבי אדם חי, יהפוך אותו אדם לזומבי בעצמו. הזומבים יכולים לזהות אדם לפי שמיעה של רעשים, אך אינם יכולים לראות או להריח אותו. הזומבי המודרני הופיע לראשונה בסרט המקורי משנת 1968 "ליל המתים החיים" של ג'ורג' רומרו, אך מקורות שונים מעידים על הזומבי הראשון בקומיקס ״הדרדסים״ כמה שנים קודם לכן בשנת 1959. אותו הקומיקס מספר על דרדס שנעקץ על ידי חרק שחור ובעקבות כך הופך לשחור בעצמו (אחרי כן בסדרת האנימציה השתנה הצבע לסגול כדי להימנע מגזענות) ולחמום מוח. הדרדס חוזר כל הזמן על אותה מילה (בגרסה בעברית: ״יאמ, יאמ, יאמ״) וכל רצונו זה לנשוך דרדסים אחרים ולהפוך אותם לשחורים וחמומי מוח בדומה לו. ייתכן שרומרו לקח השראה מהקומיקס של הדרדסים. מאז, יצאו מאות סרטים, סדרות טלוויזיה ומשחקים העוסקים בזומבים. סדרת הזומבים "המתים המהלכים" שעלתה בשנת 2010, הייתה מועמדת לפרסים רבים ואף כוללת סדרת בת בשם "אימת המתים המהלכים". קיים שוני רב בין הזומבים שמתוארים בסיפורים שונים. הצורה הנפוצה בסיפורי אימה היא של זומבים רקובים הצועדים באיטיות לעבר מטרתם למרות מחסור בחלקי גוף חיוניים. בקליפ השיר "Thriller" ("מותחן") של הזמר מייקל ג'קסון ובבימויו של ג'ון לנדיס היו זומבים כחלק מסרט האימה ש"התעורר לחיים" בקליפ. פעילויות חברתיות במספר מדינות בעולם, התקיימו צעדות של הציבור הרחב, כאשר הם מחופשים לזומבים.[1] צעדה גדולה שכזו התקיימה בקניון מונרוויל שבפיטסבורג, פנסילבניה, ב-29 באוקטובר 2006 (במקום זה צולמו הסצנות לסרט שחר המתים) בהשתתפות כ-900 איש. צעדת הזומבים בפיטסבורג נחשבה לגדולה ביותר שנערכה עד לצעדה שהתקיימה ב-27 בנובמבר 2011 ברחובות מקסיקו סיטי בהשתתפות כ-10,000 איש. בארץ צעדת הזומבים מתקיימת משנת 2010 ברחובות תל אביב, כאשר בשנה הראשונה הגיעו 300 איש בלבד, ובשנים הבאות המספר עלה לכמה אלפים.[2] בכל שנה בחודש מאי מתקיים "חודש המודעות לזומבים". ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים |
