ג'ודי בלום
ג'ודי בלום (באנגלית: Judy Blume; נולדה ב-12 בפברואר 1938) היא סופרת ילדים יהודייה-אמריקאית. בלום כתבה ספרים רבים לילדים ולמתבגרים. ספריה נמכרו ביותר מ-80 מיליון עותקים ותורגמו ל-31 שפות[1] ובהן לעברית. בלום עוסקת בחיי היומיום של ילדים ומתבגרים, וכותבת בשפה ברורה על נושאים שנחשבו לטאבו, כגון גזענות, יחסים בין דתות, התבגרות מינית, המחזור החודשי, אוננות, ומין בין בני נוער. ספריה זכו לפופולריות רבה בין בני הנוער, אך היו מטרה למתקפות של גורמים שמרניים בארצות הברית, ואיגוד הספרנים האמריקאי קבע כי היא הסופרת שלגבי ספריה קיים המספר הגדול ביותר של בקשות להסירם מעל מדפי הספריות הציבוריות במהלך המאה ה-21.[2] כתוצאה מכך מוכרת בלום בציבור כדוברת בולטת נגד צנזורה. ביוגרפיהחייה הפרטייםבלום נולדה בשם ג'ודי זוסמן בעיירה אליזבת' שבניו ג'רזי לרודולף ואסתר זוסמן. אביה היה רופא שיניים ואמה עקרת בית. בילדותה עברה למיאמי ביץ' עם אמה ואחיה המבוגר ממנה בחמש שנים דייוויד, על מנת לאפשר לדייוויד להחלים ממחלת כליות, בעוד אביה נשאר בניו ג'רזי לצורכי עבודתו.[3] ב-1956 סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון באליזבת', ולאחר מכן נרשמה ללימודים באוניברסיטת בוסטון. היא הפסיקה את לימודיה בשל מחלה, ולאחר מכן נרשמה לאוניברסיטת ניו יורק וקיבלה תואר ראשון בהוראה בשנת 1961. בשנת 1959 נישאה לג'ון בלום, אותו פגשה כשהשניים היו סטודנטים, והשניים גרו בניו ג'רזי. ג'ון פיתח קריירה כעורך דין, וג'ודי עבדה כמורה, ונולדו להם שני ילדים. היא התגרשה מג'ון בשנת 1976. זמן קצר לאחר גירושיה נישאה לרופא בשם תומאס קיצ'נס, והתגרשה ממנו כעבור שלוש שנים. בשנת 1980 פגשה בג'ורג' קופר, מרצה למשפטים, וחייתה עמו שבע שנים בטרם נישאו. בלום וקופר חיים בניו יורק. קופר מטפל בענייניה העסקיים של בלום, בקבלת התמלוגים ובניהול אתר האינטרנט שלה.[4] הקריירה כסופרתאת ספרה הראשון כתבה לאחר שבמשך כל חייה סיפרה לעצמה סיפורים, ומשבגרה, הצורך לספר סיפורים לא נעלם. כך, שכשילדיה היו עדיין בגיל הגן, כתבה בשנת 1969 את ספרה הראשון לילדים, סיפור מצויר בשם "The One in the Middle Is the Green Kangaroo". על אף שפרסמה שני סיפורים קצרים קודם לפרסום הספר, דחו הוצאות רבות את הספר במשך שנתיים וחצי, עד שהתקבל על ידי בית ההוצאה לאור "ריילי ולי". רק ספרה השלישי "אתה שומע, אלוהים? זו אני, מרגרט" הביא לפריצתה כסופרת, והיה נקודת מפנה בקריירה שלה.[3][5] שנות ה-70 היו התקופה הפורייה ביותר בקריירה של בלום ובהן פרסמה 13 ספרים, לרבות ספרה המצליח והאהוב ביותר "אתה שומע, אלוהים? זו אני, מרגרט" (1970), "שילה הגדולה" (1972) ו"שמנונית" (1972). ספרים אלו יועדו לילדים בגילאים שונים. "שילה הגדולה" עסק בעולמה של ילדה בת 10 הסובלת מפחדים שונים, אך מנסה להסתיר אותם, בעוד ש"אתה שומע, אלוהים? זו אני, מרגרט" תיאר ברגישות את עולמה של ילדה, בת לאם נוצרייה ואב יהודי, החווה את משברי ההתבגרות המינית בגיל 12, לרבות לבישת החזייה וקבלת הווסת. כתיבתה לילדים המשיכה גם לאחר שנות ה-70, אם כי בקצב מתון יותר. בין היתר פרסמה את סדרת "פשוש" (Fudge) המספרת על פארלי דרקסל בן ה-5 המכונה "פשוש" ואחיו פיטר, ואת סדרת "קוץ והמושלמת" (Pain and great) המציגים את אביגיל בת השמונה המכונה "המושלמת" ואחיה ג'ק בן השש המכונה "קוץ" (קיצור לקוץ בתחת).[6] ספרים אלו מיועדים לקוראים צעירים בתחילת הקריאה. בלום כתבה גם שלושה ספרי מבוגרים. "אשתתי" (1980), ו"נשים נבונות" (1983), הגיעו לראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס. מ"אשתתי" נמכרו ארבעה מיליון עותקים. בשנת 1998 יצא לאור ספרה "אחיות קיץ" שנמכר אף הוא בלמעלה משלושה מיליון עותקים.[7] ספריה למבוגרים עוסקים בדרך כלל בנושאים "נשיים" ומתארות נשים בשלבים שונים של חייהן החוות חוויות רגשיות ומיניות. בלום זכתה ביותר מתשעים פרסים ספרותיים, בארצות הברית, בבריטניה, באוסטרליה ובגרמניה[8] הפרס היוקרתי ביותר בו זכתה היה מדליה שניתנה על תרומה מיוחדת לתרבות האמריקאית במסגרת "פרס הספר הלאומי", מדליה שניתנה בעבר לסופרים כארתור מילר ופיליפ רות[9] ב-1996 זכתה בפרס מרגרט א. אדוארדס, המוענק על ידי איגוד הספריות האמריקאי, כאות הוקרה על תרומתה לספרות הילדים. ב-2000 קיבלה מספריית הקונגרס את אות "האגדה החיה של ספריית הקונגרס", על תרומתה למורשת התרבותית האמריקאית. חייה והקריירה שלה היו נושא למספר ספרים, חלקם נכתבו על ידי בלום עצמה, או מתבססים על חלופת מכתבים שלה, וחלקם נכתבו על ידי אחרים.[10] חלק מספריה עובד לטלוויזיה. "שלך לנצח" היה לסרט טלוויזיה בשנת 1978. "פשוש" ו"שילה הגדולה" שודרו במסגרת "ABC Weekend Specials" סדרת סרטי ילדים ששודרה על ידי רשת ABC בשבת בבוקר בין 1991 ל-1995. בשנת 1995 שודרה סדרה בת 14 פרקים על פי ספרי "פשוש". בשנת 2011 צולם סרט קולנוע על פי ספרה "עיני נמר". חלק מסרטי הטלוויזיה, והסרט "עיני נמר" בוימו על ידי בנה לורנס.[11] בשנת 2004 הגיעה בלום לסיכום עם אולפני וולט דיסני על הפקת הספר "דיני" לסרט קולנוע, אך הסרט טרם הופק.[4] בשנת 2023 הופיעה ברשימה השנתית טיים 100 של מגזין טיים.[12] סגנונה של בלוםספריה של בלום נכתבים בגוף ראשון, ומביאים התייחסות ישירה, מנקודת הראות של נער או נערה, לנושאים שנויים במחלוקת, מביכים או שהפכו לטאבו. השימוש בשפה ילדותית, ושתילת הנושאים ה"קשים" בתוך עולם המתייחס למגוון הנושאים המעסיקים את הילד, כגון מקומו בתא המשפחתי, היחס לחיות מחמד וכיוצא בזה מביאים לדיון בנושאים הקשים באופן טבעי תוך הזדהות מלאה של הקורא עם הגיבור.[6] ההומור שבספריה, וההזדהות המלאה שחש הקורא עם הספרים המתארים עולם דומה לשלו, הביאו לכך שעל אף שבשנים האחרונות השתנו טעמי הקריאה, וקוראים צעירים אוהבים ספרים, שבדומה לסדרת הארי פוטר לוקחים את הקורא לעולמות רחוקים, ספריה של בלום, העוסקים בנושאים יום יומיים וגיבוריהם הם ילדים רגילים לחלוטין, נותרו פופולריים כשהיו.[13] מאבקה של בלום בצנזורההתייחסותה של בלום לנושאים רגישים כדת, דימוי הגוף ומיניות, הפכה את ספריה למטרה לצנזורה. הימין הדתי בארצות הברית העלה דרישות חוזרות ונשנות שספריה יוסרו מהמדפים בספריות הציבוריות. בעשור הראשון של המאה ה-21 בלום היא הסופרת שצברה את מספר הדרישות הרב ביותר להסרת ספריה מהמדפים. כתוצאה מכך הפכה בלום לאחד הקולות הבולטים בארצות הברית בדיון הציבורי העוסק בהתנגדות לצנזורה. לטענתה, ההתנגדות שהחלה בימין הדתי, עברה לאחר מכן גם למקומות אחרים בשמאל הליברלי, וכתוצאה מכך ספרניות ומורות שלא הסכימו מלכתחילה עם הצנזורה, נאלצו להסכים לה כדי לשמור על מקום עבודתן.[13] בשנת 1999, כאשר ארגוני ימין דתי האשימו את הסופרת ג'יי קיי רולינג כי ספרי הארי פוטר מעודדים ל"כישוף" וכי הוא "מרושע", יצאה בלום להגנת הסופרת ולהתנגדות לצנזורה, כשפרסמה מאמר אוהד בניו יורק טיימס.[14] בלום פעילה מאוד בארגונים המתנגדים לצנזורה כגון "הקואליציה הלאומית כנגד צנזורה" ואף ערכה ספר בשם "מקומות בהם לא התכוונתי להיות מעולם" (Places I Never Meant to Be) שיצא לאור בשנת 1999 וכלל אוסף סיפורים קצרים של סופרים שספריהם הוסרו ממדפי הספריות או צונזרו בצורה כלשהי בארצות הברית. את דעתה על הצנזורה ביטאה במילים הבאות:
באוגוסט 2024 מדינת יוטה הורתה לבתי ספר להוציא את ספרה של של ג'ודי בלום "שלך לנצח" מכיתות בבתי ספר ומספריות במדינה. זאת בעקבות חוק שנחקק ביוטה, שעל פיו התוכן בספר זה נחשב לפורנוגרפי או מגונה.[16][17] פעילות ציבורית נוספתבשנת 1981 ייסדה בלום את "קרן הילדים" (KIDS fund) שמטרתה לסייע לילדים לתקשר עם הוריהם. על מנת לממן את הקרן, הוציאה לאור בשנת 1986 ספר המורכב ממכתבים שכתבו אליה ילדים בשם "מה שילדיכם היו רוצים לספר לכם" (What Your Kids Wish They Could Tell You).[18] בלום תומכת בהקראה של ספרים בקול על ידי המורים לתלמידיהם, ומאמינה כי בדרך זו יכול המורה להביא את הסיפור בצורה המיטבית לקורא ולעודד את הקריאה.[19] ספריה שיצאו לאור בעברית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|