|
ביוב  ביוב הוא מערכת צינורות תת-קרקעיים, אשר מיועדת לנקז את השפכים העירוניים, ולהוביל אותם למקום שבו לא יהוו מטרד, בעיקר למכון טיהור שפכים. לעיתים מובילה מערכת הביוב את השפכים לים או לערוץ נחל, פעולה שגורמת לזיהום מים חמור ביותר ולכן מנסים להימנע ממנה. הביוב הוא מערכת תשתית חשובה בכל יישוב, והקמתה ותחזוקתה מבוצעות על ידי הרשות המקומית. מערכות ביוב בערים גדולות כמו פריז מאפשרות כניסת אדם לתוכן. בפריז נמצא מוזיאון הביוב (לז אגו), המאפשר כניסת תיירים אל התעלות. היסטוריה מערכות הביוב התת-קרקעיות המוקדמות ביותר שנחשפו על ידי ארכאולוגים היו המערכות של הערים מואנג'ודארו והאראפה בתרבות עמק האינדוס.[1] ברומא העתיקה, קלואקה מקסימה היא מערכת ביוב מתוחכמת מאוד ונחשבת פלא הנדסי. מערכת זו נשפכת אל נהר הטיבר. באירופה של ימי הביניים השתמשו בערים בנתיבי מים על מנת לאסוף מים משומשים. אלו כוסו עם הזמן ותפקדו כמערכות ביוב. נהר פליט בלונדון הוא דוגמה למערכת זו. בפריז קיימת מערכת ביוב מהמאה ה-19 אשר מרוצפת ומחופה בלבנים. בורות ספיגה
בור ספיגה הוא בור הנכרה באדמה ומשמש לקליטת שפכים לשם סילוקם בדרך של חלחול לקרקע. הבור נמצא בשימוש ביתי או תעשייתי. בעבר היה נהוג שבחצר כל בית נכרה בור ספיגה שאליו הוזרם הביוב ועל מנת למנוע זיהומים וריחות רעים, נהוג היה לכסותו מדי פעם בסיד כבוי. סילוק השפכים בצורה זו גורמת למפגעים סביבתיים רבים:
בגלל בעיות וסיבוכים אלו בבורות הספיגה הוציא המשרד להגנת הסביבה ב-1992 תקנות אשר ימנעו את זיהום המים, ולפיהן:
שימושים נוספיםהביוב הוא גם מערכת שמשרתת את האחראים על בריאות הציבור לגילוי מחלות, חיידקים ווירוסים שיוצאים ממערכת העיכול ומגיעים לביוב יכולים להתגלות ובכך לאתר אם יש אזורים בהם יש אנשים נשאי מחלות. בשיטה זו לא צריך לבדוק את כל האוכלוסייה, אלא רק אנשים שנמצאים באזורים בהם הבדיקות היו חיוביות[2]. הביוב בעיני האמנותמערכות הביוב עברו תהליך של רומנטיזציה עם השנים ובספרות, בקולנוע וטלוויזיה החלו לשגשג דימויים של הביוב כמבוך של העידן התעשייתי והעידן המודרני. חלק מדימויים אלו נבעו ממציאות מסוימת שבה הביוב שימש לעיתים כמקום מחבוא וכנתיבי מילוט של נלעגים או נרדפים. כך למשל במהלך מרד גטו ורשה השתמשו חלק מהלוחמים היהודים במערכות הביוב על מנת לברוח מן הגטו. בספרות, בקולנוע ובאמנויות האחרות קיימים הדימויים של הנלעגים או המוזרים החיים בצל הביבים. דוגמאות מפורסמות לכך הם ספריו של סטיבן קינג, "זה", ו"חומות של תקווה" (שעל-פיו נעשה גם סרט בעל שם זהה). הפינגווין, אויבו של באטמן, גדל בביוב (כמתואר בסרט באטמן חוזר), סדרת הקומיקס וסרטי הקולנוע צבי הנינג'ה והסרט מימיק. מערכות הביוב של פריז מככבות בספר פנטום האופרה מאת גסטון לרו כמו גם בעלובי החיים מאת ויקטור הוגו. בספר (ייתכן גם שציורי הכלא של פיראנצי הושפעו מהקלואקה מקסימה. אגדות אורבניות צמחו לגבי היצורים הקיימים בביבי הערים. כך למשל צמחה אגדת תמסחי הביבים של ניו יורק. הביוב בישראל .jpg) .JPG) ראשית צינורות הביוב בישראל נבנו בערים הגדולות במהלך שנות העשרים על ידי השלטון המנדטורי ובתכנונם. במטרה להרחיק את הביוב עד כמה שאפשר ממוקדי אוכלוסייה, כדי למנוע מחלות[3]. בתל אביב וסביבתה, לאור הגידול הרב באוכלוסייה, הצינורות שהוקמו עד קום המדינה היו צינורות פרטיים, שהזרימו את הביוב או לחוף הים וגרמו לזיהומו ואיסור הרחצה בו, או לנהר הירקון, שהזרים בעיקר ביוב תעשייתי וביתי שהגיע ממושבות אחרות כמו פתח תקווה ורמת גן. בתקופת קום המדינה הוקמו מספר צינורות ביוב ביוזמה עירונית וממשלתית שהזרימו במספר צינורות גדולים אל הים התיכון והביא לזיהומו, ולאיסור הרחצה בו. הדבר נמשך עד שהוקם השפד"ן בשנת 1972[4]. כיום[דרושה הבהרה] תושבי ישראל מייצרים מדי שנה כ-490 מיליון מטר מעוקב של ביוב. בדו"ח שהוציא מבקר המדינה בשנת 1991 הוא מנה שורה ארוכה של מחדלים בטיפול בביוב בישראל[5]:
פעולות רבות ננקטו כדי לצמצם את הזיהום הנגרם מהשפכים העירוניים:
בעקרון, האחריות לטיפול בביוב נמצאת בידי הרשות המקומית, אך לאור חומרת הבעיות שנוצרו הוקם בשנת 1993 גוף ארצי לתיאום ופעולה בנושא – המנהלה הארצית לביוב, אשר מרביתו נמצאת כיום תחת אחריותו של משרד התשתיות הלאומיות. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
