|
אליס איילנד
אליס איילנד (באנגלית: Ellis Island) הוא אי מלאכותי ברובו הנמצא בנמל ניו יורק בשפך נהר הדסון. האי שימש בעבר מרכז של מחלקת ההגירה של ארצות הברית, ודרכו עברו מרבית המהגרים שהגיעו לארצות הברית החל מסוף המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. מאז 1990 האי פועל כאתר היסטורי ובו מוזיאון לתולדות ההגירה[1]. ניתן להגיע אליו באמצעות מעבורות היוצאות מפארק באטרי שבקצה הדרומי של מנהטן או מג'רזי סיטי שבניו ג'רזי.   היסטוריהב-1 בינואר 1892 נפתחה באי תחנת קליטת מהגרים של השלטון הפדרלי. התחנה פעלה עד 20 בנובמבר 1954, ועברו דרכה למעלה מ-12 מיליון מהגרים, כאשר ל-98% מהם הותר להיכנס לארצות הברית, ושני האחוזים הנותרים הוחזרו למדינות מוצאם מנימוקים רפואיים שונים. אליס איילנד היה המפגש הראשון של המהגרים מאירופה עם ארצות הברית. ראשית עברו המהגרים בדיקה רפואית שמטרתה לאסור כניסת מהגרים החולים במחלות קשות ומידבקות. שנית נשאלו רבים מהמהגרים שאלות שנשאלות גם כיום על ידי שלטונות ההגירה: שמו של המהגר, מקצועו, גילו, כמה כסף יש לו, האם יש לו קרובים במדינה. בדרך כלל שהו המהגרים באי בין מספר שעות למספר ימים. החל משנת 1924 שימש האי רק לטיפול בפליטים. מהגרים שאינם פליטים הועברו לתחנות הגירה אחרות. בשנות ה-50 הוחזקו באי אנשים שהגיעו לארצות הברית, שלא הורשו להיכנס אליה מסיבות שונות, כמו בשל היותם קומוניסטים[2]. איסור כניסת מהגרים לארצות הבריתפקידי ההגירה העבירו את המהגרים במעין "סרט נע" ביניהם, בעודם מסמנים בגיר אותיות על בגדיהם של המהגרים שנמנעה כניסתם לארצות הברית. האותיות ציינו את הסיבות למניעת כניסה לארצות הברית:
היו מהגרים שהצליחו לבסוף בכל זאת להיכנס בשערי ארצות הברית, על ידי מחיקת סימוני האותיות. אליס איילנד התפרסם בספרות היידית והעברית בשם "אי הדמעות" משום שיהודים רבים לא הורשו להיכנס לארצות הברית[3]. סמכות שיפוט באימאחר שאליס איילנד נתון בבעלות השלטון הפדרלי ומנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, הרי שהמחלוקת על הבעלות וסמכות השיפוט באי היא תאורטית לחלוטין. במשך שנים רבות הייתה מחלוקת בין מדינת ניו ג'רזי למדינת ניו יורק בדבר הבעלות על האי. האי נמצא בצד ניו ג'רזי של נהר ההדסון, אולם במהלך התקופה הקולוניאלית שקדמה להקמתה של ארצות הברית היה האי תחת שיפוטה של מושבת ניו יורק. בחוזה בין שתי המדינות, שנחתם בשנת 1834 ואושר על ידי הקונגרס של ארצות הברית, הסכימה ניו ג'רזי שהאי יישאר תחת שיפוטה של ניו יורק. בשל כמות המהגרים הרבה שהגיעה לאי בסוף המאה ה-19, הרחיב השלטון הפדרלי את שטח האי על ידי ייבוש שטחים מהים, ועל השטח המיושב נבנתה בשנת 1892 תחנה עיקרית לקליטת המהגרים. במהלך השנים המשיך השלטון הפדרלי להגדיל את שטח האי - עבודות שנמשכו עד שנת 1934. תשע עשיריות משטח האי כיום הוא שטח שיובש מהים. שטח זה אינו כלול במסגרת ההסכם בין המדינות משנת 1834. מדינת ניו ג'רזי טענה כי השטחים המיובשים שייכים לה מאחר שלא דובר בהם בחוזה. מאחר שהצדדים לא הגיעו לכלל הסכמה, תבעה מדינת ניו ג'רזי את מדינת ניו יורק. בתגובה לעיתונות בעקבות תביעה זו העיר ראש העיר של ניו יורק, רודי ג'וליאני, כי סבו - שהגיע בתור מהגר לאליס איילנד - מעולם לא התכוון להגיע לניו ג'רזי. בשנת 1998 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בסכסוך וקבע כי השטחים שיובשו נמצאים בשטח מדינת ניו ג'רזי. דבר זה יצר קשיים רבים, מאחר שחלק גדול מהבניינים באי נמצאים בשטחי שתי המדינות (ולכל אחת מהן תקנות בטיחות מבנים שונות ודרישות שונות). לבסוף החליטו שתי המדינות לחלוק בבעלות על האי. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
