איתן גרין

איתן גרין

לידה	21 באוגוסט 1951 (בן 73) אפיקים, ישראל
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	מ-1975
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	החדשנות בקולנוע (2008, פסטיבל מונטריאול)
פרופיל ב-IMDb

איתן גרין (נולד ב-21 באוגוסט 1951) הוא במאי קולנוע, תסריטאי, שחקן, ופרופסור אמריטוס בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.

איתן גרין נולד בקיבוץ אפיקים וגדל באשקלון. הוא היה שחקן כדורסל ושימש בשנים מאוחרות יותר כפרשן כדורסל. הוא למד תיאטרון והיה בוגר המחזור הראשון של מחלקת הקולנוע והטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, בה הוא מכהן כיום כפרופסור וכראש לימודי כתיבת תסריטים. הוא מלמד בנוסף בבית הספר קמרה אובסקורה ובבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. בתום לימודיו ביים את הדרמה "נחום גליקסון: יומיים בארץ" (1976), עליה זכה בפרס ראשון בתחרות הסרט הקצר. בשנים 1978–1979 כיהן כמנהל האומנותי של המכון הישראלי לקולנוע.

גרין עסק בבימוי, כתיבת תסריטים, עריכת סרטים ותוכניות טלוויזיה, ועריכת ספרים. הוא שיחק בסרטו של אסי דיין בחינת בגרות (1983) ובסרטו של ערן ריקליס "ביום בהיר אפשר לראות את דמשק" (1984).

התסריטים של גרין ידועים בדמויות אוטונומיות ודמוקרטיות (כגון אבי בחדרי הבית שעובר בפתאומיות מלרצות להציל את דירתו ללרצות להתאבד), הצמדות לכתיבת דמויות עם תכונות ייחודיות (כמו בן שמשתין על אביו בחדרי הבית, ילד שבוכה במבחני נהיגה בזולגות הדמעות מעצמן וילד שעושה קולות בחלומו של הנרי) וכתיבת עלילות משנה לא מפותחות על מנת לאתגר את הסטטוס-קוו הקפיטליסטי. ביחס לתסריטאים אמריקאים, גרין לא מייצר דמויות שעוברות שינוי משמועתי. לרוב, דמויותיו מסיימות פחות או יותר איפה שהן התחילו.

סרטיו מתארים סיפורים אישיים ומתמקדים בגיבורים טובי לב אך אבודים. גרין ייחודי בקולנוע הישראלי בכך שאינו מנסה למצוא חן יתר על המידה בעיני הקהל. בסרטיו הוא משדר רגישות, אמיתיות ואמינות. דמויותיו אינן זוהרות וקולנועיות והתכנים מלנכוליים. לרוב, ההומור בסרטיו של גרין מעודן ומאופק עד ארכאי. הוא הושפע במיוחד מהבמאים רובר ברסון, יסוג'ירו אוזו, וארמנו אולמי.

סגננו הושווה לבמאי טומי ויזו, שכן שניהם מתמקדים בדרמות קאמריות שמציגות גיבור פגיע אל מול מציאות ריאליסטית אך גם מורכבת.

נשוי לרויטל. אב לשלושה. מתגורר בתל אביב.^[1]

בסרטו "לנה", משנת 1982, מסופר על לנה, עולה חדשה מברית המועצות, הנאבקת לשחרר את בעלה, אסיר ציון, ובינתיים מתפתח קשר בינה לבין גבר אחר.

בסרטו "עד סוף הלילה", מ-1984, גילם יוסף מילוא מהגר תלוש, נוצרי, שאינו מתאקלם בחברה בה הוא חי למעלה משלושים שנה, בעוד שאסי דיין הוא צבר טיפוסי, שהקריירה הצבאית המבטיחה שלו נקטעה בעודה באיבה בגלל מחדל שביצע בלבנון, והוא מתגלגל לחיי הלילה הסהרוריים של תל אביב במסע הזוי של אלכוהול, אלימות, פשע ובגידות.

בסרטו "אזרח אמריקאי" בכיכובם של איצ'ו אביטל וגיא גארנר, משנת 1992, התווה גרין את סיפורו של כדורסלן אמריקאי כושל הפוגש בעיתונאי מקומי, שהחמיץ את הקריירה שלו כפסנתרן, זה מוביל לידידות אמיצה, אך רצופת מהמורות.

הסרט "זולגות הדמעות מעצמן", משנת 1996, מספר על אב, אותו מגלם אריה מוסקונה, ובנו, אותו מגלם אבי גרייניק, שהם בעלי חברה קטנה המארגנת מסיבות ואירועים. הם חולמים להרחיב את העסק, ולשם כך הם זקוקים לרכב שני. לצורך כך, הבן צריך להוציא רישיון נהיגה על מנת שיוכל לנהוג ברכב השני. הבן נכשל בכל שמונת מבחני הנהיגה אליהם הוא ניגש, מפאת ההתרגשות, ואביו, יחד עם אנשים נוספים, מנסה לחשלו בשיטות שונות ותוך כדי כך לוקה בהתקף לב.

הסרט "חלומו של הנרי", משנת 2003, מספר את סיפורו של הנרי, אותו מגלם מנשה נוי, מחסנאי תבחוג לקולנוע שבאוניברסיטת תל אביב, אשר מחליט בגיל מבוגר לממש את חלומו המודחק ולביים סרט קולנוע. במאים ומפיקים משיבים את פניו ריקם, אך דווקא הסטודנטים נחלצים לעזרתו.

בדצמבר 2008 יצא לאקרנים סרטו של גרין "הכל מתחיל בים". הסרט הוצג בפסטיבל מונטריאול וזכה לפרס "החדשנות בקולנוע".^[2]

ביים את הסרט בתי אהובתי שגם כתב את התסריט. הסרט הוצג לראשונה בפסטיבל ירושלים לקולנוע ב-2023.

עד שנת 2013 ערך יותר מ-300 תסריטים, בהם של במאים מתחילים^{[דרוש מקור]}. שניים מהתסריטים נמכרו להפקה במסגרת בינלאומית וזכו בפרס פטל הזהב.

גרין ביים את הסרטים הבאים:

• "בתי אהובתי" (2023)
• "חדרי הבית" (2016)
• "הכל מתחיל בים" (2008)
• "חלומו של הנרי" (2003)
• "אישה מרציפן" (1997)
• "זולגות הדמעות מעצמן" (1996)
• "אזרח אמריקאי" (1992)
• "עד סוף הלילה" (1984)
• "לנה" (1982)

• "בתי אהובתי" (2023)
• "חדרי הבית" (2016)
• "הכול מתחיל בים" (2008)
• "חלומו של הנרי" (2003)
• "זולגות הדמעות מעצמן" (1996).
• "אזרח אמריקאי" (1992).
• "רותי נעים" (1989).
• "נאדיה" (1986).
• "עד סוף הלילה" (1984).
• "לנה" (1982).

• "המשחק האמיתי" (1980)
• "לנה" (1982)
• "בחינת בגרות" (1983)
• "ביום בהיר אפשר לראות את דמשק" (1984)
• "כנפיים שבורות" (2002)

• "פים פם פה" (2004-2000)
• "שלגיה" (2002-2001)

• "הפרלמנט" (2014).

• "מימון" (2005, טלוויזיה), עורך תסריט

איתן גרין (עורך), במאים ואנשי קולנוע על הקולנוע, עם עובד, ספרית אופקים, 1985

איתן גרין (עריכת תרגום), הסרטים בחיי מאת פרנסואה טריפו, מסדה, 1987

איתן גרין (עורך תרגום), אדם עם מצלמה מאת נסטור אלמנדרוס, מסדה, 1988

• פבלו אוטין (עורך), רואים שקוף – במאים ואנשי קולנוע על סרטי איתן גרין. חוברת מאמרים לכבוד המחווה לאיתן גרין במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה 2008.

• איתן גרין, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• איתן גרין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• איתן גרין, באתר AllMovie (באנגלית)
• איתן גרין, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• איתן גרין, דף שער בספרייה הלאומית
• איתן גרין, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• על חלומו של הנרי בהבמה
• על חלומו של הנרי הילה אהרון בריק בהבמה
• דראפט ראשון, באתר וואלה, 27 בפברואר 2004
• יקיר אלקריב בעיתון תל אביב על חלומו של הנרי
• פורום ynet עם איתן גרין ומנשה נוי, באתר ynet, 26 בפברואר 2004
• ריאיון עם איתן גרין (אורכב 28.09.2007 בארכיון Wayback Machine)
• מרב יודילוביץ', בכורה לסרט החדש של איתן גרין בקנדה, באתר ynet, 24 ביולי 2008
• נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, האזרח גרין, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2008
• יונתן אסתרקין, איתן גרין: הקיצוץ בקולנוע הוא פשע תרבותי, באתר nrg‏, 2 בנובמבר 2008
• אורי קליין, עכבר העיר אונליין, הכל מתחיל בים: פשטות פיוטית, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2008
• מאיר שניצר, איתן גרין רושם עוד שיא קולנועי, באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2008
• שמוליק דובדבני, מים שקטים, באתר ynet, 24 בדצמבר 2008
• בן 16 הייתי - איתן גרין משוחח עם פבלו אוטין ואהרון קשלס, בבלוג של אהרון קשלס, 20 בדצמבר 2008
• ורד לי, צילום: אלכס ליבק, ספריות: איתן גרין, תסריטאי, במאי ומרצה לקולנוע, תל אביב, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2008
• גלעד אמיליו שנקר, בריאיון עם איתן גרין, בתוכנית "חי בסרט", הטלוויזיה החינוכית
• נירית אנדרמן, איתן גרין: "הסגנון שלי הוא תוצר של החסרונות שלי ולא של היתרונות", באתר הארץ, 29 בפברואר 2024