|
איירדייל טרייר
האיירדיל טרייר (באנגלית: Airedale Terrier) הוא כלב בית מקבוצת הטריירים. היסטוריה של הגזעמקורו של האיירדייל באמצע המאה ה-19 בעמק אייר שבחבל יורק (יורקשייר) שבאנגליה. הגזע החדש פותח למטרת ציד ארנבות, גיריות ולוטרות, החיות בקרבת מים. שורשי הגזע מתחילים בכלב האוטרהאונד, גזע שכמעט נכחד. אלה כלבי ציד גדולים בעלי פרווה זיפית אפורה, שהתמחו בעיקר בציד במים. הזדווגויות בין שני גזעי כלבי הציד הביאו לצאצאים בעלי יצר ציד מפותח וידידותיים מאוד כלפי האדם. הייתה להם גם פרווה קשה, המתאימה לציד בתוך צמחייה סבוכה על גדות נהרות. הציידים האנגלים התחילו לזווג בין הצאצאים במטרה לחזק את התכונות הרצויות. התוצאה הייתה כלב בעל רגליים ארוכות ומהירות ותכונות של צייד. בהדרגה שודרג הגזע והותאם לציד חיות גדולות יותר, כמו זאבים וחזירי בר. משתמשים באיירדייל טריירים (בקבוצה) אפילו לציד אריות. האיירדיילים הראשונים היו שונים מאוד מאלו של היום: היו להם אוזניים כבדות, ראש גס, עיניים קטנות מאוד, פרווה זיפית יותר, מבנה גוף מסיבי יותר, והם גם היו חסרים את השפם והזקן ה"איירדיילי" הטיפוסי. את הציידים עניינו מזג הכלב ויכולת העבודה שלו, ולכן היה שוני רב במראה החיצוני בין הכלבים. רק כשנכנסו לתמונה מגדלים מדרום אנגליה, שהתעניינו בגזע ככלב תערוכות, הושם דגש גם על שיפור המראה החיצוני של הגזע. אחד משמותיו הראשונים היה "טרייר המים". בהמשך כונה גם "בינגלי טרייר", על שם העיירה בינגלי בבריטניה, בה היה נפוץ מאוד. רק ב-1886 קיבל לבסוף את שמו הנוכחי - איירדייל טרייר, צירוף המילים "אייר" - שם נהר ביורקשייר, ו"דייל" - עמק באנגלית. ב-1892 נוסד מועדון האיירדייל טרייר הראשון, והגזע הפך לאופנתי בקרב אנגלים משכבות מבוססות. במלחמותבמלחמת העולם הראשונה התגלה הגזע כשליח מצטיין להעברת הודעות. האיירדייל שירת גם בצבא הרוסי כקשר, ובחיל ההנדסה. הוא אולף לרוץ ולמשוך אחריו כבלי טלפון בשעת הקרבות או לשאת על גבו תיק עזרה ראשונה, לחפש פצועים בשדה הקרב, להשאיר להם אמצעי עזרה ראשונה, ולרוץ להזעיק עזרה. גם בימי מלחמת העולם השנייה עבדו איירדיילים כמעט בכל רחבי אירופה בתפקידים דומים. השימוש באיירדיילים בלוחמה נגד טנקים היה רעיון חדש, שפותח ברוסיה בזמן המלחמה. הכלבים, אשר נשאו על גבם תיקים מיוחדים עמוסים בפצצות, אומנו להתקרב לטנקים, לזחול תחתיהם, להסיר מעל גבם את הפצצות ולברוח. בדרך זו הושמדו טנקים רבים של האויב. עם שוך הקרבות הסתבר שהגזע האמיץ כמעט ונכחד מאירופה. הגזע ניצל מהכחדה בזכות מאמץ ניכר שהושקע בבריטניה, ללקט את האיירדיילים הבודדים שנותרו ולהרבות אותם. לאחר המלחמות, הפך האיירדייל לכלב השירות העיקרי של משטרות רבות באירופה, עד שהרועה הגרמני תפס את מקומו. מבנה כלליסמלי ההיכר של האיירדייל טרייר הם הזקן והשפם, שבזכותם הוא מזכיר שנאוצר גדול. לכלב גוף שרירי, גב קצר וחזק, חזה צר ועמוק וכתפיים ארוכות. הרגליים הקדמיות שלו ארוכות יחסית לטריירים אחרים, ישרות ומאוד שריריות. כפות הרגליים קטנות ומרופדות. האוזניים קטנות, מקופלות בצורת V, ומכוונות לצדי הראש ולא קדימה. העיניים כהות וקטנות. האף שחור ולא קטן מדי. הפרווה זיפית, קשה ועבותה, ומכסה את כל הגוף. יש לו גם פרווה רכה יותר בבטן. הראש והאוזניים, הרגליים, החזה והחלק התחתון של הגוף בצבע חום. החלק העליון של הגוף מהצוואר ועד הזנב - שחור. לעיתים מופיעים כתמים לבנים על החזה. הגובה הממוצע של כלב זכר הוא 58–61 ס"מ. ושל נקבה 56–59 ס"מ. תוחלת החיים ממוצעת של איירדייל היא 10–13 שנה, אך ידוע גם על איירדיילים שהגיעו לגיל 17. אחת הדרכים לזיהוי איירדייל זקן היא הלבנת הזקן. הכלבות ממליטות בקלות. בהמלטה ממוצעת נולדים 8–11 גורים. הגזע בארץהאיירדיילים הראשונים הגיעו לארץ בזמן המנדט הבריטי, אך במשך שנים רבות נותר הגזע באלמוניותו, עד לעלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90. קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||||||||||
