רציחות וייטצ'אפל

	ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

רציחות וייטצ'אפל הוא השם שניתן לסדרת 11 מעשי רצח אכזריים של יצאניות שהתרחשו בין השנים 1888 ל-1891 בשכונת וייטצ'אפל שבמזרח לונדון ובסביבותיה. חמישה מבין 11 מעשי הרצח ידועים בשם "הרציחות הקאנוניות", והם מיוחסים לרוצח המכונה ג'ק המרטש.^[1] קיימת מחלוקת באשר לזהות הרוצח בששת המקרים האחרים, שמאפייניהם לא תואמים לחלוטין את שיטת הפעולה של המרטש. חוקרים שונים בחרו מדי פעם בפעם לייחס למרטש רצח אחד או יותר מתוך השישה בנוסף לחמש הרציחות הקאנוניות, אך גם היום אין התקדמות בפרשת וייטצ'אפל. כמו במקרה של חמש הרציחות הקאנוניות, גם גופותיהן של רציחות וייטצ'אפל צולמו באופן חלקי או מלא (שהיה קשה לצפייה) ופורסמו בעיתונות.

בשעות הבוקר המוקדמות של ה-3 באפריל 1888, נכנסה אמה אליזבת סמית', יצאנית בשנות ה-40 לחייה, לאכסניה שבה התגוררה ברח' ג'ורג' שבשכונת ספיטאלפילדס, כשהיא חבולה ופצועה קשה. בעודה שוכבת על ערש דווי, סיפרה סמית' לחוקרי המשטרה את שאירע לה: היא יצאה בשעה 18:00 בערב לחפש אחר לקוחות למכור להן את גופה וסיימה את עבודתה לקראת הבוקר. לדבריה, כאשר שבה לכיוון האכסניה, מספר נערים החלו לעקוב אחריה והיא הייתה מודעת לכך. כשהגיעה לרח' אוסברון שבוייטצ'אפל הם התקיפו אותה באכזריות (דבר שגרם לפגיעות פנימיות), אנסו ושדדו אותה, ולאחר מכן החדירו בחוזקה עצם קהה לתוך איבר מינה. סמית' הועברה בדחיפות לבית החולים הקרוב, אך נפטרה מפצעיה ביום שלמחרת עקב פגיעות פנימיות שלא טופלו בזמן.

זמן קצר לאחר תחילת מעשי הרצח של ג'ק המרטש, שוער כי סמית' היא אחת מקורבנותיו הראשונים. עם זאת, דעה זו לא מקובלת על מרבית החוקרים כיום מכיוון שתופעת כנופיות הנערים התוקפים ושודדים יצאניות הייתה שכיחה באותה עת. כמו כן, אין נימוק משכנע לפקפק בגרסתה של סמית'. אף אם היא שיקרה או מסרה פרטים שגויים מסיבה כלשהי, הרי שדפוס הפשע עצמו אותו היא תיארה, הכולל אונס, שוד והתקפה על ידי כנופיה ולא על ידי אדם אחד, אינו תואם כלל את מאפייני הרצח של שאר קורבנותיו של המרטש.

גופתה של מרתה טבראם, זמן קצר לאחר שנמצאה (מוצגת באופן חלקי)

class=notpageimage|הצגה

ב-6 באוגוסט 1888 יצאה מרתה טבראם, יצאנית בת 39, עם ידידתה מרי אן קונלי לאחד הפאבים שבוייטצ'אפל. שם הן פגשו שני חיילים ושתו איתם לשוכרה. זמן מה לאחר מכן, ב-7 באוגוסט 1888, בשעה 3:30, נמצאה בפועל גופתה של טבראם בחצר ג'ורג' שבוייטצ'אפל, אך בשל החושך הרב ששרר באזור לא היה עדיין ברור אם היא מתה או ישנה. דבר זה התברר רק בשעה 4:45, לאחר הזריחה. קונלי, שהייתה האדם האחרון שראה את טבראם בחיים, מסרה בעדותה כי בשעה 23:45 שתיהן נפרדו − היא פנתה עם אחד החיילים לסמטת אנג'ל וטבראם פנתה עם החייל השני לעבר חצר ג'ורג'. זו הייתה הפעם האחרונה בה טבראם נראתה בחיים. בשעה 1:50, אישה בשם אליזבת מהוניי חזרה לביתה בחצר ג'ורג' ולא הבחינה בדבר חריג. בשעה 2:00 שוטר שסייר סמוך לחצר ג'ורג' תיחקר חייל שעמד במקום. כשנשאל למעשיו, השיב החייל (שכנראה הוא אותו אדם שהלך עם טבראם) שהוא מחכה לחייל אחר שהלך עם בחורה (הכוונה לחייל שהלך עם קונלי). בשעה 3:30, ג'ורג' קרו נכנס לחצר ג'ורג'. הוא ראה אישה חסרת בית שוכבת על המדרכה. ג'ורג' קרו חשב כי האישה, הלוא היא טבראם, ישנה, ומכיוון שזה לא היה מראה נדיר באותה תקופה הוא לא ייחס לכך חשיבות.

בשעה 4:45, לאחר הזריחה, השתפרה הראות, ואז ג'ון סאונדרס ריבס נכנס גם הוא לחצר וראה את האישה שקודם ג'ורג' קרו ראה שוכבת על המדרכה. ריבס הבחין כי האישה שוכבת בשלולית דם, ואז התגלה לחרדתם כי היא בעצם שכבה שם מתה.

בדיקה רפואית גילתה, שטבראם נרצחה ב-39 דקירות סכין. 38 מתוכן נעשו בסכין מטבח פשוטה ואילו הדקירה האחרונה ככל הנראה נגרמה כנראה, במכוון, מפגיון או כידון. משום כך, החוקרים הניחו שהרוצח היה מלח או חייל. מספר חיילים ששהו באזור נחקרו ושוחררו. הרוצח לא נתפס מעולם.

מספר חוקרים העלו סברה שייתכן וטבראם הייתה קורבנו הראשון של המרטש. העובדה כי מדובר ברצח אכזרי של יצאנית בעזרת סכין ממניע לא ידוע, פחות מחודש לפני תחילת פעולתו של המרטש, מחזקת את טענתם. יחד עם זאת, קיימים הבדלים רבים שקשה להתעלם מהם. קורבנותיו של המרטש נרצחו כולן באמצעות סכין ארוכה ומשוננת, בעוד שטבראם נרצחה באמצעות סכין מטבח פשוטה ופגיון או כידון - כלים שהמרטש לא השתמש בהם במקרה של חמש הרציחות הקאנוניות. צווארה לא שוסף, וזאת בניגוד לכל קורבנותיו של המרטש. נוסף על כך, למרות העובדה שהגופה הושחתה באופן יסודי, הרוצח לא ביצע בה פעולת ביתור. למרות ההבדלים הללו, חוקרים רבים עדיין מאמינים שטבראם היא בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להיות הקורבן ה-6 של הרוצח האכזרי מבין כל הקורבנות האפשריים הנוספים.

"חמש הרציחות הקאנוניות" מתייחסות לסדרת רציחות של חמש יצאניות: מארי אן (פולי) ניקולס, אנני צ'אפמן, אליזבת סטרייד וקתרין אדווס (האירוע הכפול) ומרי ג'יין (מארי ג'אנט) קלי. הרציחות בוצעו כולן בשנת 1888 בין ה-31 באוגוסט ל-9 בנובמבר. הן נקראות כך בין היתר בגלל הדמיון הרב בנסיבות מקרי הרצח ומאפייניהם:

• הקורבנות היו יצאניות.
• הקורבנות נרצחו על ידי שיסוף הצוואר בעזרת סכין משוננת ארוכה.
• הרצח התרחש לרוב במקומות מבודדים שלציבור לא הייתה גישה אליו.
• כל הגופות הושחתו ובותרו − או לפחות נעשה ניסיון כזה.
• הנרצחות נמצאו כשחצאיתן או רגליהן מתוחות כלפי מעלה.
• הרציחות בוצעו בשעות לילה או לפנות בוקר.
• כל מעשי הרצח התרחשו בסוף החודש או כשבוע לאחר תחילת החודש.
• לחלק מהגופות נלקחו איברים פנימיים, לרבות הרחם והכליות.

חמש הרציחות הקאנוניות מיוחסות לג'ק המרטש, אך חוקרים ספורים חולקים על כך.

רוז מילט, יצאנית בת 26, נראתה משוחחת עם שני מלחים בסמוך לחצר קלארק שבוייטצ'אפל ב-19 בדצמבר 1888 בשעה 19:55. בשעה 2:30, מילט נצפתה בפעם האחרונה, בחברת שני גברים כשהיא שתויה. בשעה 4:15, שוטר הסיור רוברט גולדינג מצא את גופתה מוטלת בחצר קלארק, כאשר רגלה השמאלית מורמת כלפי מעלה. בניגוד לשאר הקורבנות, בבדיקה פתולוגית ראשונית לא אותרו סימני אלימות על הגופה - דבר שהקשה מאוד על הרופאים לקבוע את סיבת המוות. עם זאת, לבסוף נמצא סימן עמום על צווארה שהוביל את הרופאים למסקנה כי הרוצח חנק אותה למוות. חוקרים חלוקים בשאלה האם החנק של מילט הוא רצח או תאונה. מרביתם מאמינים כי מילט נחנקה ברצח, אך רצח בחניקה מתאפיין במספר סימנים, בהם לשון משורבבת החוצה וסימני אגרופים קמוצים - שלא נמצאו על הגופה. ישנה סברה אחרת ולפיה מילט נחנקה בתאונה - נטען כי מילט כנראה מעדה במדרכה ונחנקה למוות מהצווארון הקשיח של חולצתה, למרות שבבדיקה הפתולוגית לא נמצאו שאריות אלכוהול בקיבתה או שאריות של אלכוהול שנפלט החוצה. אף על פי שהמשטרה קבעה לבסוף שהחנק של מילט היה רצח על ידי אדם לא ידוע, עד היום החוקרים לא יודעים לקבוע אם מותה של מילט היה תאונה מקרית או רצח מכוון.

מותה המסתורי של מילט התרחש כחודש וחצי לאחר רציחתה של הקורבן האחרון של חמש הרציחות הקאנוניות, מרי ג'יין (מארי ג'אנט) קלי, ולכן קושר מיידית למרטש. גם מילט הייתה יצאנית וגופתה נמצאה באזור פעילותו של המרטש. כמו כן, רגלה השמאלית הייתה מורמת כלפי מעלה בדומה לשאר קורבנותיו של המרטש, אם כי זהו המאפיין המשותף היחיד. בניגוד לשאר הקורבנות, גרונה לא שוסף והגופה נמצאה ללא סימני אלימות כלשהם, אם כי לסימן המעיד על חניקה בדרך לא ברורה. חוקרי המשטרה דאז פסלו כל קשר למרטש, וגם כיום הם נוטים לקבל את הקביעה שמילט היא לא קורבן של המרטש אלא של אדם אחר, או שהיא קורבן לתאונה.

אליס מקנזי, יצאנית בשנות ה-40 לחייה, נמצאה מתה ב-17 ביולי 1889 בסמטת קסטל. ידידתה דיווחה כי ראתה לאחרונה את מקנזי בחיים בשעה 23:40. בשעה 00:15, השוטר ג'וזף אלן חלף בסמטת קסטל ולא הבחין בדבר חריג. בשעה 00:50 חזר אלן לסמטה ומצא את גופתה של מקנזי. הגופה נמצאה כשחצאיתה מופשלת כלפי מעלה. רופא שבדק את הגופה קבע כי מותה של מקנזי נגרם משתי דקירות בצוואר. כמו כן, הרוצח ניסה ללא הצלחה, ככל הנראה, להשחית את הגופה.

חוקרים חלוקים בדעותיהם בסוגיית זהות הרוצח של מקנזי. המצדדים בדעה שהמרטש היה מעורב מצביעים על מספר מאפיינים שמשותפים לחמש הרציחות הקאנוניות: רצח של יצאנית באמצעות סכין משוננת וארוכה ללא מניע ידוע, השחתת הגופה, חצאית מופשלת כלפי מעלה ולעיתים לקיחת איברים פנימיים. הם טוענים כי המאפיינים המשותפים אינם מותירים מקום לספק: למרות שרוב המאפיינים האלה לא מאפיינים את הרצח של מקנזי, עדיין מדובר במרטש, שחזר לפעול אחרי הפסקה של כמעט שנה. המתנגדים, לעומת זאת, גורסים כי למרות הדמיון קיימים הבדלים רבים. הסכין שבה בוצע הרצח הייתה קצרה מזו שבה נהג להשתמש המרטש כדי לבצע את זממו, וכי ניסיונות ההשחתה הכושלים היו שטחיים ביותר ולא תאמו את אופן פעולתו. יתר על כן, הממצאים בזירה הראו כי רוצחה של מקנזי היה שמאלי בעוד המרטש היה ימני.

ב-2 באוקטובר 1888, לחרדתו, גילה פועל שעבד באתר הבנייה של מטה הסקוטלנד יארד החדש ברציף ויקטוריה שבוסטמינסטר, גופת אישה מחוסרת ראש וגפיים עטופה באריג. הגופה נמצאה בתוך כספת במרתף. חקירת המשטרה העלתה כי הגופה הונחה בכספת זמן מה אחרי ה-29 בספטמבר, התאריך שבו הסתכל ביקר, לדבריו, בתוך הכספת הפתוחה אך לא הבחין בדבר חריג. מאוחר יותר התברר כי זרוע מדממת שנמצאה על גדות התמזה ב-11 בספטמבר ונחשבה תחילה כמתיחה של סטודנט לרפואה, אינה מלאכותית ושייכת לגופה האלמונית. עיתונאי שנעזר בכלב גישוש מצא את אחת מרגלי הגופה קבורה סמוך לאתר הבנייה, זמן קצר לאחר גילוי שאר חלקי הגופה בכספת^{[דרושה הבהרה]} (להוציא את הזרוע שנמצאה על גדות נהר). רופאים שבדקו את הגופה העריכו כי מדובר באישה בת 24, שמתה כחודשיים לפני כן מסיבה לא ידועה. הם גילו כי הרחם נעקר מהגופה ונלקח על ידי הרוצח, באופן המעיד כי מבצע המעשה היה בעל ידע אנטומי. למרות שהועלו השערות נוספות לזהותה של האישה (שכללו גם שמות), הראש ושאר הגפיים לא נמצאו מעולם וזהותה של האישה נותרה בגדר תעלומה עד היום. המקרה נודע מאז בשם "תעלומת וייטצ'אפל".

הגופה נמצאה בשיא פעולתו של המרטש. משום כך, רווחו ספקולציות כי מדובר בקורבן נוסף של הרוצח הנודע, אך המשטרה שללה זאת מכל וכל. החוקרים העריכו כי לרצח זה יש קשר למקרה אחר הנקרא "הגו מרחוב פינצ'ין", שגם בו נמצאה גופת אישה כרותת גפיים ברחוב פינצ'ין שגם זהותה לא ידועה (למרות שהועלו השערות) ולא נודעה עד היום, אך למרות מאמציהם, החוקרים לא הצליחו לבסס קשר כזה. השאלה מה זהותה של הנרצחת ומעט הראיות שנמצאו בזירה מקשים מאוד על המשך חקירת המקרה כיום. יש לציין כי בניסיון לקשר את תעלומת וייטצ'אפל למקרה הגו מרחוב פינצ'ין, הועלתה ההשערה שגם במקרה של האישה שנמצאה ברחוב פינצ'ין היה מדובר בקורבן של המרטש.

פרנסס קולס, יצאנית בשנות ה-20 לחייה, נרצחה ברח' צ'יימבר ב-13 בפברואר 1891. ידידתה של קולס, אלן קלגהר, ראתה אותה לאחרונה בחיים בשעה 1:45, בעת שהשתיים שוחחו מספר דקות עד שגבר חלף ליד קולס. קלגהר מסרה כי היא הכירה אותו בעבר וכי היה מוכר לה כאדם אלים ופראי, ושהיא הזהירה את קולס מפניו, אך זו לא שעתה לדבריה והתלוותה לגבר. השוטר שמצא את הגופה דיווח כי קולס הייתה עדיין בחיים וגססה בעת שהתקרב אליה, וכי הצליח להבחין מרחוק באדם שנמלט מהמקום, ושזמן קצר לאחר מכן היא מתה. רופא שבדק את גופתה של קולס מצא כי גרונה שוסף מספר פעמים בסכין. זמן קצר לאחר מכן, נעצר מאהבה של קולס, תומאס סדלר. עדים מסרו כי הם ראו את הזוג רב יום לפני כן וכי סדלר נראה מסתובב שיכור זמן קצר לפני הרצח. כתב אישום באשמת רצח הוגש נגדו, אך חבר המושבעים זיכה אותו בבית המשפט. חילוקי דעות קיימים עד היום בקרב החוקרים בנוגע לאשמתו ולמידת מעורבותו של סדלר ברצח.

שיסוף הצוואר והעובדה כי לא היה מניע ברור לרצח, גרמו למספר אנשים להאמין שקולס הייתה עוד קורבן של המרטש. מרבית החוקרים פוסלים אפשרות זו מכמה טעמים:

• הסכין שבה בוצע שיסוף הצוואר של קולס הייתה קהה, וזאת בניגוד לסכין שבה השתמש המרטש, שהייתה משוננת וארוכה ופחות קהה.
• חצאיתה של קולס לא הייתה מופשלת כלפי מעלה.
• לא נמצאו כל סימני השחתה על גופתה של קולס.

כמו כן, הרצח אירע לאחר יותר משנתיים שבהן המרטש לא היה פעיל, ולכן רבים הטילו חשש וספק בהנחה שהרוצח במקרה הזה הוא המרטש ששב לפעול.

מדיה וקבצים בנושא רציחות וייטצ'אפל בוויקישיתוף