קתרין אן פורטר

קתרין אן פורטר
Katherine Anne Porter

לידה	15 במאי 1890 Indian Creek, ארצות הברית
פטירה	18 בספטמבר 1980 (בגיל 90) סילבר ספרינג, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	טקסס
מקום מגורים	קולג' פארק (מרילנד), פורט וורת', ניו יורק, סן אנטוניו, Katherine Anne Porter House
שפות היצירה	אנגלית
תקופת הפעילות	מ-1920
בן או בת זוג	Albert Erskine (אפריל 1938–1942)
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1931) פרס פוליצר לסיפורת (1966) פרס הספר הלאומי (1966) מדליית אמרסון-תורו (1962) פרס או. הנרי (1962)

קתרין אן פורטר (אנגלית: Katherine Anne Porter;‏ 15 במאי 1890 – 18 בספטמבר 1980) הייתה עיתונאית, סופרת ופעילה פוליטית אמריקאית. היא כתבה מסות, סיפורים קצרים ורומנים. סיפרה "ספינת השוטים" (אנ'), שפורסם ב-1962, היה הספר הנמכר ביותר בארצות הברית באותה שנה, אך סיפוריה הקצרים זכו לשבחי הביקורת במידה רבה יותר.

קתרין אן פורטר נולדה בעיירה אינדיאן קריק, טקסס, בשם קאלי ראסל פורטר. הוריה היו הריסון בון פורטר ומארי אליס (ג'ונס) פורטר. שורשי משפחתה מגיעים עד הסייר החלוץ האמריקאי דניאל בון והסופר או. הנרי (ויליאם סידני פורטר), שהיה דודן מדרגה שנייה של אביה.

בשנת 1892, כשהייתה פורטר בת שנתיים, מתה אימה חודשיים לאחר לידת ילדה האחרון. אביה של פורטר לקח את ארבעת הילדים שנותרו בחיים (אח גדול יותר מת כשהיה תינוק) לחיות אצל אימו, קתרין אן פורטר, בעיירה קייל, טקסס. ניתן ללמוד על עומק השפעתה של סבתה על פורטר מכך שמאוחר יותר היא אימצה את שמה. סבתה מתה בזמן שביקרה קרובי משפחה במארפה, טקסס, יחד עם קאלי בת ה-11.

לאחר מות סבתה התגוררה המשפחה בכמה עיירות בטקסס ובלואיזיאנה, אצל קרובי משפחה ובדירות שכורות. פורטר נרשמה לבתי ספר ציבוריים בכל מקום שהמשפחה גרה בו, ובמשך שנה אחת, ב-1904, למדה בבית הספר תומאס, בית ספר פרטי מתודיסטי בסן-אנטוניו, טקסס. זה היה כל החינוך הפורמלי שלה לאחר בית הספר היסודי.

בשנת 1906, בגיל 16, עזבה פורטר את הבית ונישאה לג'ון הנרי קונץ בעיירה לאפקין, טקסס. לאחר מכן, היא המירה את דתה לקתולית, דתו של בעלה. קונץ, בן למשפחת חוואים טקסנים עשירים, היה מתעלל בה פיזית; פעם אחת, כשהיה שיכור, הוא הפיל אותה במדרגות וקרסולה נשבר. הם התגרשו רשמית בשנת 1915.

ב-1914 היא ברחה לשיקגו, שם עבדה זמן קצר כניצבת בסרטי קולנוע. לאחר מכן חזרה לטקסס ועבדה כשחקנית וזמרת בסצנת הבידור של העיירות הקטנות. ב-1915 היא ביקשה לשנות את שמה לקתרין אן פורטר במסגרת הסכם הגירושין שלה.

באותה שנה, 1915, אובחנה פורטר כחולת שחפת, ובילתה את השנתיים הבאות בבתי מרפא לחולי שחפת שבהם החליטה לעסוק בכתיבה. במשך אותן שנים התברר שהיא אינה חולה בשחפת, אלא בדלקת הסימפונות. בשנת 1917 היא החלה לכתוב ביקורת מחזות וקטעי רכילות בעיתון "פורט וורת' קריטיק" (Fort Worth Critic). בשנת 1918 כתבה עבור העיתון "רוקי מאונטיין ניוז" (Rocky Mountain News) בדנוור, קולורדו. באותה שנה כמעט מצאה קתרין את מותה בדנוור במגפת השפעת הספרדית. כששוחררה מבית החולים כעבור מספר חודשים, היא הייתה שברירית וקרחת לגמרי. כשסוף-סוף שב לצמוח, היה שערה לבן, וכך נותר עד סוף חייה. חוויותיה מאותה תקופה באו לידי ביטוי בטרילוגיית הרומנים הקצרים "סוס חיוור, פרש חיוור" (Pale Horse, pale rider) (1939), עליה קיבלה ב-1940 את מדליית הזהב השנתית הראשונה לספרות מאגודת הספריות של אוניברסיטת ניו-יורק.

בשנת 1919 עברה פורטר לשכונת גריניץ' וילג' בניו-יורק, שם עבדה כסופרת צללים, ככותבת סיפורים לילדים, וכפרסומאית עבור חברת סרטים. השנה שבה חיה בניו-יורק הביאה להקצנה בעמדותיה הפוליטיות; וב-1920 היא החלה לעבוד עבור מוציא לאור של כתבי עת במקסיקו, שם התוודעה לחברים בתנועת השמאל המקסיקנית, ביניהם דייגו ריברה. אך לאחר זמן מה התפכחה פורטר מתנועת המהפכה ומנהיגיה. בשנות ה-20 של המאה ה-20 היא הפכה לביקורתית באופן נחרץ נגד הדת, וכך הייתה עד לעשור האחרון של חייה שבו שבה לזרועות הכנסייה הקתולית.

בין השנים 1920 ו-1930 חיה פורטר לסירוגין במקסיקו ובניו-יורק, והחלה לפרסם סיפורים קצרים ומסות. הסיפור הראשון שפרסמה היה "מריה קונספסיון" (Maria Concepcion), במגזין "סנצ'רי" (The Century Magazine). (בספרו של קאלדר וילינגהאם משנות ה-60, Providence Island, הגיבור הראשי ג'ים מפנטז על מאהבת מושלמת והוא קורא לה מריה קונספסיון דיאז.) בשנת 1930 היא פרסמה את אוסף הסיפורים הקצרים הראשון שלה, "Flowering Judas". אוסף זה יצא שוב לאור במהדורה מורחבת ב-1935 והתקבל בשבחים כה רבים, שלמעשה הוא לבדו הקנה לפורטר מקום של כבוד בספרות האמריקאית.

בשנת 1926 נישאה פורטר לארנסט סטוק, התגוררה זמן קצר בקונטיקט, והתגרשה ממנו ב-1927. כמה כותבי ביוגרפיות טוענים כי פורטר עברה כמה הפלות טבעיות, לפחות לידה שקטה אחת בין השנים 1910 ו-1926, והפסקת הריון יזומה אחת. בנוסף טענו כי לאחר שנדבקה מסטוק במחלת הזיבה, עברה כריתת רחם ב-1927 שבעקבותיה נגוזו תקוותיה להיות אם. לעומת זאת, במכתביה של פורטר למאהביה נרמז על המשך הופעת הווסת גם לאחר כריתת הרחם שעברה לכאורה. היא גילתה פעם לחבר: "איבדתי ילדים בכל דרך אפשרית."

בשנות ה-30, 40 ו-50 של המאה ה-20 נהנתה פורטר ממוניטין רב בתור אחת הבולטות בין סופרי ארצות הברית, אך עקב כתיבתה המועטה ומכירות ספריה המועטות, היא התפרנסה באותה תקופה בעיקר ממלגות ומקדמות.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 בילתה פורטר באירופה מספר שנים שבהן המשיכה לפרסם סיפורים קצרים. ב-1930 נישאה לסופר יוג'ין פרסלי. עם חזרתה מאירופה בשנת 1938 היא התגרשה מפרסלי ונישאה לסטודנט לתואר שני, אלברט ראסל ארסקין ג'וניור. כפי שנמסר, הוא התגרש ממנה ב-1942 לאחר שהתברר לו גילה האמיתי והעובדה שהיא מבוגרת ממנו בעשרים שנה.

ב-1943 נבחרה פורטר לאקדמיה האמריקאית לאומנויות ולספרות, והייתה סופרת הבית בכמה מכללות ואוניברסיטאות, ביניהן אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת מישיגן, ואוניברסיטת וירג'יניה.

בין השנים 1948 ו-1958 היא לימדה באוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת מישיגן, אוניברסיטת וושינגטון ולי, ואוניברסיטת טקסס שבה הייתה פופולרית במיוחד בין הסטודנטים בגלל סגנון ההוראה המיוחד שלה.

שלושה מסיפוריה של פורטר עובדו לתסכיתים במסגרת סדרת תוכניות הרדיו "NBC University Theatre". הסיפור "יין צהריים" (Noon Wine) הפך לתסכית של שעה אחת בתחילת 1948, ושנתיים מאוחר יותר עובדו הסיפורים "Flowering Judas" ו-"Pale Horse, Pale Rider" לתסכיתים בני חצי שעה כל אחד, והושמעו יחדיו בפרק אחד של התוכנית. פורטר עצמה השתתפה פעמיים בתוכנית הרדיו הזאת, ובהן השמיעה ביקורת ספרותית על עבודות של רבקה ווסט ווירג'יניה וולף. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 היא הופיעה לעיתים בתוכניות טלוויזיה בנושאי ספרות.

פורטר פרסמה את הרומן היחיד שלה, "ספינת השוטים" בשנת 1962; הוא התבסס על זיכרונותיה מהפלגה שהשתתפה בה ב-1931 מוראקרוס שבמקסיקו לגרמניה. הצלחת הספר העניקה לה סוף-סוף ביטחון כלכלי (נמסר כי היא מכרה את הזכויות לסרט "ספינת השוטים" ב-500,000 דולר). המפיק דייוויד או. סלזניק ניסה להשיג את הזכויות לסרט; אך חברת ההפצה יונייטד ארטיסטס, שהחזיקה בנכס, דרשה עבורו 400,000 דולר. התסריטאי אבי מאן (Abby Mann) עיבד את הרומן לקולנוע; סטנלי קריימר הפיק וביים את ויוויאן לי בהופעתה הקולנועית האחרונה. הסרט היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר, וזכה בשניים: פרס האוסקר לצילום הטוב ביותר ופרס האוסקר לעיצוב האמנותי.

למרות טענתה שאחרי הוצאתו לאור של "ספינת השוטים" היא לא תזכה עוד בפרסים באמריקה, קיבלה פורטר ב-1966 את פרס פוליצר ואת הפרס "U.S. National Book Award". שניהם הוענקו לה על אסופת הסיפורים "The Collected Stories of Katherine Anne Porter". באותה שנה היא אף מונתה לאקדמיה האמריקאית לאומנויות ולספרות.

בשנת 1977 היא פרסמה את "The Never-Ending Wrong" שבו מתוארים המשפט הידוע לשמצה של סאקו וונצטי והוצאתם להורג, אירועים שעליהם מחתה 50 שנה מוקדם יותר.

פורטר מתה בסילבר-ספרינג, מרילנד, ב-18 בספטמבר 1980, בגיל 90, ואפרה נטמן ליד אימה בבית הקברות של אינדיאן קריק בטקסס. ב-1990 הוצב סימון המציין אתר מורשת היסטורי של טקסס (Recorded Texas Historic Landmark), שמספרו 2905, במחוז בראון, טקסס, לציון חייה ופועלה של פורטר.

• 1962 – פרס או. הנרי לסיפור הקצר האמריקאי הטוב ביותר עבור הסיפור "Holiday‏" (1960)
• 1966 – פרס פוליצר לסיפורת עבור "The Collected Stories"‏ (1965)
• 1966 – "U.S. National Book Award" עבור "The Collected Stories‏" (1965)
• 1967 – מדליית הזהב לסיפורת מטעם האקדמיה האמריקאית לאומנויות ולספרות
• שלוש מועמדויות לפרס נובל בספרות
• 2006 – פורטר הופיעה בבול של דואר ארצות הברית, שיצא ב-15 במאי 2006. היא הייתה האדם ה-22 שהופיע בסדרת בולים להנצחת אומנויות הספרות.

• הראי הסדוק (ספרית פועלים, 1964). תרגמה מאנגלית: אסתר כספי. אוסף הכולל רבים מסיפוריה הקצרים של פורטר (235 עמ').
• שלוש סופרות דרומיות (עם עובד, 2018). תרגמו מאנגלית: משה רון, דבורה שטיינהרט. ספר זה מאגד שלוש נובלות המתרחשות בדרום ארצות הברית, מאת הסופרות קתרין אן פורטר, קרסון מק'קלרס ופלנרי או'קונור. הנובלה של פורטר בספר זה היא "יין צוהריים" (Noon Wine).

• Flowering Judas‏ (1930). שמונה מסיפוריה הקצרים המוקדמים ביותר של פורטר.
• Flowering Judas and Other Stories‏ (1935). כולל את תוכן המהדורה הראשונה וארבעה סיפורים נוספים.
• Pale Horse, Pale Rider‏ (1939). שלושת הסיפורים שאליהם פורטר התייחסה כנובלות: "Old Mortality", "Noon Wine" ו-"Pale Horse, Pale Rider".
• The Leaning Tower and Other Stories‏ (1944). תשעה מסיפוריה הקצרים של פורטר.
• The Old Order: Stories of the South‏ (1955). עשרה ספורים קצרים של פורטר שפורסמו בעבר, כולם מתרחשים בדרום ארצות הברית.
• The Collected Stories of Katherine Anne Porter‏ (1964). כל עשרים ושישה הסיפורים הקצרים של פורטר שפורסמו בעבר, ובהם גם השלושה שהיא העדיפה לכנות נובלות.

• ספינת השוטים (Ship of Fools, 1962); (סרט קולנוע, 1965).

• The Days Before‏ (1952). ביקורות ספרים רבות של פורטר, מסות, זיכרונות ועוד.
• The Collected Essays and Occasional Writings of Katherine Anne Porter‏ (1970).

• My Chinese Marriage‏ (1921) מאת מיי פרנקין. נכתב על ידי פורטר כסופרת צללים.
• Outline of Mexican Popular Arts and Crafts‏ (1922).
• Katherine Anne Porter's French Song Book‏ (1933). שבעה-עשר שירים צרפתיים ותרגומיהם לאנגלית על ידי פורטר.
• A Christmas Story‏ (1967). סיפור של פורטר שפורסם בעבר, על אחייניתה מרי אליס הילנדהל.
• The Never-Ending Wrong‏ (1977). הרהוריה של פורטר בעקבות הוצאתם להורג של ניקולה סאקו וברתולומאו ונצטי ב-1927.

• קתרין אן פורטר – על הכתיבה (מאנגלית: אלינוער ברגר), דחק, כרך טו', 2022.

מדיה וקבצים בנושא קתרין אן פורטר בוויקישיתוף

• קתרין אן פורטר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קתרין אן פורטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קת'רין אן פורטר (1890-1980), דף שער בספרייה הלאומית
• כתבי קתרין אן פורטר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

• קתרין אן פורטר, ברשת החברתית Goodreads

• הראי הסדוק, סימניה
• שלוש סופרות דרומיות, עם עובד
• שלוש סופרות דרומיות, סימניה

• שלוש סופרות דרומיות, Goodreads
• איתמר זהר, שלוש נשים שמספרות על האלימות של דרום ארצות הברית, באתר הארץ, 14 בינואר 2019
• תלמה אדמון, ‏שווה קריאה: הספר שמספר על מקום בו שולטות בורות ודת דורסנית, באתר מעריב אונליין, 28 בדצמבר 2018
• שלוש סופרות דרומיות, קרן דותן, ישראל היום, 15 במאי 2019