דַּלֶּקֶת סִמְפּוֹנוֹת, הידועה גם בשם בְּרוֹנְכִיטִיס (באנגלית: Bronchitis) היא דלקת של הסמפונות (דרכי נשימה גדולות ובינוניות) של הריאות[1]. התסמינים כוללים שיעול ליחתי, צפצופים[דרושה הבהרה], קוצר נשימה, אי-נוחות וכאב בחזה. דלקת סימפונות נחלק לשני סוגים: חריפה או כרונית. דלקת סמפונות חריפה מכונה גם הצטננות חזה והיא אחת המחלות הנפוצות ביותר[2]. כ־5% מכלל המבוגרים נדבקים ולכ־6% מכלל הילדים יש לפחות אירוע אחד של מחלה זו בשנה[3][4].
דלקת סמפונות חריפה
דלקת סימפונות
דלקת סמפונות חריפה, הידועה גם כהצטננות חזה, היא דלקת לטווח קצר של הסמפונות של הריאות. התסמין הנפוץ ביותר הוא שיעול[5]. תסמינים אחרים כוללים שיעול עם ליחה, צפצופים, קוצר נשימה, חום, אי-נוחות וכאבים בחזה. הזיהום עלול להימשך החל ממספר ימים ספורים ועד עשרה ימים[1]. השיעול עשוי להימשך מספר שבועות לאחר מכן, עם משך זמן כולל של כשלושה שבועות. יש סימפטומים שנמשכים עד שישה שבועות[6].
גורם
הגורם ביותר מ-90% מהמקרים הוא זיהום ויראלי[5]. וירוסים אלה יכולים להיות מופצים באוויר באמצעות שיעול או על ידי מגע ישיר. גורמי סיכון כוללים חשיפה לעשן טבק, אבק ומזהמים באוויר[1]. מספר קטן של המקרים הן בשל רמות גבוהות של זיהום אוויר או חיידקים כגון Mycoplasma pneumoniae, או Bordetella pertussis[5][7].
אבחון
האבחנה מבוססת בדרך כלל על סימנים ותסמינים של המטופל[8]. הצבע של ליחה לא מעיד אם מדובר בזיהום ויראלי או חיידקי. בדרך כלל אין צורך לקבוע איזה אורגניזם גורם לזיהום[5]. גורמים אחרים לסימפטומים דומים כוללים אסתמה, דלקת ריאות, דלקת סימפונונות, ברונכיאקטזיס, מחלת ריאות חסימתית כרונית. צילום חזה עשוי להיות שימושי לזיהוי דלקת בריאות[7].
עוד סימן נפוץ לדלקת סימפונות הוא שיעול שנמשך עשרה ימים עד שלושה שבועות. אם השיעול נמשך חודש או שנה, יכול להיות שמדובר בדלקת סימפונות כרונית. בנוסף לשיעול, חום עשוי להופיע גם. דלקת סימפונות חריפה בדרך כלל נגרמת על ידי זיהום נגיפי. בדרך כלל זיהומים אלה נגרמים מנגיפים דמוי-שפעת, או שפעת. אין צורך בבדיקה ספציפית כדי לאבחן דלקת סימפונות חריפה[9].
טיפול
מניעה נעשית על ידי הימנעות מעישון ומגורמים אשר מגרים את הריאות[10] והקפדה על רחיצת ידיים עשויה גם להגן בפני הדלקת[11]. טיפול בדלקת סימפונות חריפה בדרך כלל כוללת מנוחה, נטילת אקמול (פרצטמול) ותרופות נוגדות-דלקת שאינן סטריאודיות[6][8]. אין עדויות דיות לכך שתרופת שיעול עוזרת והיא לא מומלצת לילדים מתחת לגיל שש[12]. ישנן עדויות משמעותיות שונטולין (סאלבוטמול) עשוי לעזור לחרחורי הנשימה; אך זה עלול להוביל לרעידות ועצבנות[5][13]. בדרך כלל אין צורך ליטול אנטיביוטיקה[14][15] חוץ מיוצא דופן אחד שהוא שעלת כתוצאה מדלקת סימפונות חריפה. מנוחה רבה ולהקפיד על שתייה מרובה מומלצים בדרך כלל[16].
אפידמיולוגיה
דלקת סמפונות חריפה היא אחת המחלות הנפוצות ביותר באוכלוסייה, כאשר ההידבקות נפוצה יותר בחורף[3]. כ-5% ממבוגרים נדבקים וכ-6% מילדים חווים לפחות תקופת חולי אחת בשנה[17]. יותר מ-10 מיליון בני אדם בארצות הברית מבקרים רופא כל שנה למחלה זו כאשר 70% מהם מקבלים אנטיביוטיקה שאיננה נחוצה[6]. ישנם מאמצים להפחית את השימוש באנטיביוטיקה בדלקת סימפונות חריפה[2].
דלקת סימפונות כרונית מוגדרת כשיעול ליחתי שנמשך שלושה חודשים או יותר בשנה לפחות למשך שנתיים. לרוב האנשים עם דלקת סימפונות כרונית יש מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD)[18]. דלקת סימפונות חיידקית כרונית ממושכת מוגדרת כשיעול ליחתי עם תוצאה חיובית לבדיקת שטיפת נאדיות ריאה אשר נרפאת באמצעות אנטיביוטיקה[19]. התסמינים של דלקת סימפונות כרונית עשויים לכלול צפצופים וקוצר נשימה, במיוחד בעת מאמץ חמצן נמוכה וריווי חמצן נמוך. השיעול לעיתים קרובות מחמיר מיד לאחר ההתעוררות משינה והליחה עשויה להיות צהובה או עם כתמים של דם[20].
גורם
רוב המקרים של דלקת סימפונות כרונית נגרמים על ידי עישון סיגריות או צורות אחרות של טבק[18][21][22]. בנוסף, שאיפה מתמדת של מזהמי אוויר או אדים המגרים דרכי נשימה או אבק מחשיפה לגורמים מסוכנים במקצועות כגון כריית פחם, תבואה טיפול, טקסטיל ייצור, בעלי חיים חקלאות, ויציקת מתכת[23] יכולים להיות גם גורמי סיכון להתפתחות של דלקת סימפונות כרונית[24][25][26]. דלקת סימפונות חיידקית ממושכת בדרך כלל נגרמת על ידי Streptococcus pneumoniae, ו-Haemophilus influenzae[27].
אבחון
אנשים עם הפרעת ריאות חסימתית כמו דלקת הסימפונות יהיו בעלי מדדים נמוכים במבחן ספירומטריה (FEV1 ויחס FEV1/FVC ) לבדיקות תפקוד ריאות[28][29][30]. בניגוד להפרעות נשימה חסימתיות נפוצות אחרות כגון אסתמה או אמפיזמה, דלקת סימפונות גורמת רק לעיתים רחוקות לנפח שיורית גבוה (נפח של אוויר הנותרים בריאות אחרי מרבי נשיפה מאמץ)[31].
טיפול
ישנן ראיות המרמזות כי ירידה בתפקוד הריאות אשר נצפית בדלקת סימפונות כרונית יכולה להאט באמצעות גמילה מעישון[32]. לעיתים, הדלקת אינה מצריכה טיפול ועוברת לבד[33]. הטיפול בדלקת סימפונות כרונית הוא הסימפטומטי וניתן לטיפול באופן לא תרופתי או באופן תרופתי-תרפי. גישות לא-תרופתיות לניהול מחלת ריאות חסימתית כרונית, כולל ברונכיטיס עשויים לכלול: שיקום ריאתי, ניתוח להפחתת נפח הריאה, והשתלת ריאה. ניתן להפחית דלקת ובצקת של אפיתל (תאי ציפוי) דרכי הנשימה באמצעות במשאפים סטרואידים[34]. ניתן לטפל בחרחורי נשימה וקוצר נשימה באמצעות הפחתת עווית הסימפון (היצרות של הסימפון הקטן הפיכה עקב התכווצות של שריר חלק) עם מרחיבי סימפונות, כגון בשאיפה של β2-אגוניסטים אדרנרגיים ארוכי טווח (למשל סלמטרול)[35], ושאיפת תרופות אנטיכולינרגיות כגון איפראטרופיום ברומיד או טריוטופיום ברומיד[36]. תרופות מדכאות ליחה הן בעלות השפעה טיפולית קטנה על החמרת התסמינים של דלקת סימפונות כרונית[37]. תוספת חמצן משמשת לטיפול היפוקסמיה (מעט מדי חמצן בדם) והוכחה כמועיל בהפחתת התמותה מדלקת סימפונות כרונית אצל מטופלים[32]. תוספי חמצן יכולים לגרום לירידה בדחף נשימתי, ומובילים לרמות גבוהות בדם של פחמן דו-חמצני (היפרקפניה) ולאחר מכן חמצת נשימתית[38].
לדלקת סימפונות כרונית יש שיעור שכיחות של כ-3.4% בקרב האוכלוסייה הכללית[39]. בקרב אנשים אשר מציגים תסמינים של דלקת סימפונות כרונית, כ-28% הצהירו שהם בעלי אבחנה של מחלה נשימתית[39]. אנשים מעל גיל 45, מעשנים, אנשים שגרים באזורים עם זיהום אוויר גבוה ובעלי אסתמה הם עם סיכון גבוה יותר לפתח דלקת סימפונות כרונית[40]. מגוון רחב זה הוא בשל הגדרות שונות של דלקת סימפונות כרונית אשר יכולה להיות מוגדרת בהתבסס על סימנים ותסמינים או אבחון קליני של המחלה. בעוד שגורם הסיכון העיקרי לדלקת סימפונות כרונית הוא מעשן, ישנו עדיין סיכוי של -22%-4% שאנשים עם דלקת סימפונות כרונית מעולם לא היו מעשנים[41]. זה עשוי להצביע על גורמי סיכון אחרים כגון שאיפה של דלקים, אבק ואדים[42]. השמנת יתר גם נקשרה לסיכון מוגבר בהתפתחותה של דלקת סימפונות כרונית[43]. בארצות הברית בשנת 2014 היה שיעור תמותה של 0.2% מדלקת סימפונות כרונית לכל 100,000 באוכלוסייה[40].
^Lorne A Becker, Jeffrey Hom, Miguel Villasis-Keever, Johannes C van der Wouden, Cochrane Database of Systematic Reviews, John Wiley & Sons, Ltd, 2015-09-03. (באנגלית)
^Willemse, BW; Postma, DS; Timens, W; ten Hacken, NH (במרץ 2004). "The impact of smoking cessation on respiratory symptoms, lung function, airway hyperresponsiveness and inflammation". The European Respiratory Journal. 23 (3): 464–476. doi:10.1183/09031936.04.00012704. PMID15065840. {{cite journal}}: (עזרה)
^Mohamed Hoesein, FA; Zanen, P; Lammers, JW (ביוני 2011). "Lower limit of normal or FEV1/FVC<0.70 in diagnosing COPD: an evidence-based review". Respiratory medicine. 105 (6): 907–915. doi:10.1016/j.rmed.2011.01.008. PMID21295958. {{cite journal}}: (עזרה)
^Wanger, J; Clausen, JL; Coates, A; Pedersen, OF; Brusasco, V; Burgos, F; Casaburi, R; Crapo, R; et al. (בספטמבר 2005). "Standardisation of the measurement of lung volumes". The European Respiratory Journal. 26 (3): 511–522. doi:10.1183/09031936.05.00035005. PMID16135736. {{cite journal}}: (עזרה)
^ 12Fauci, Anthony S.; Daniel L. Kasper; Dan L. Longo; Eugene Braunwald; Stephen L. Hauser; J. Larry Jameson (2008). Chapter 254. Chronic Obstructive Pulmonary Disease Harrison's Principles of Internal Medicine (17th ed.). New York: McGraw-Hill. ISBN978-0-07-147691-1.
^Karner, C; Chong, J; Poole, P (21 ביולי 2014). "Tiotropium versus placebo for chronic obstructive pulmonary disease". The Cochrane database of systematic reviews. 7 (7): CD009285. doi:10.1002/14651858.CD009285.pub3. PMID25046211. {{cite journal}}: (עזרה)
^Poole, Phillippa; Chong, Jimmy; Cates, Christopher J. (2015-07-29). "Mucolytic agents versus placebo for chronic bronchitis or chronic obstructive pulmonary disease". The Cochrane Database of Systematic Reviews (7): CD001287. doi:10.1002/14651858.CD001287.pub5. ISSN1469-493X. PMID26222376.
