|
קבורה בים  קבורה בים היא הפעולה של סילוק שרידיו של אדם שנפטר על ידי הטלתם לתוך ים (או גוף מים אחר) או הנחתם בתוכו. הקבורהנהוגות שתי צורות עיקריות של קבורה בים:
הקבורה בים נעשית בדרך כלל מעל סיפוני אוניות, אך גם על ידי הטלת אפר ממטוסים. היחס של דתות שונות לקבורה בים הוא שונה: בהינדואיזם נהוגה שריפת גופתו של אדם ופיזור אפרו במים. זרמים נוצריים מסוימים מתירים קבורה בים, והאסלאם מתיר זאת בנסיבות מסוימות. הבודהיזם מתיר קבורה בים לעיתים רחוקות, ואילו היהדות איננה מתירה קבורה בים. במדינות שונות קיימים חוקים המגבילים את היכולת לערוך קבורה בים, בעיקר בנוגע להטלת גופות שלמות למים. בדרך כלל נדרש שהקבורה תיעשה במרחק מינימלי מקו החוף של אותן מדינות, במים שעומקם לא יפחת מעומק מינימלי מסוים, ותוך נקיטת אמצעים להבטיח שהגופה תשקע מיד למעמקים (כלומר הצמדת נטל אליה). לעיתים נדרש גם היתר לעצם עריכת הקבורה: באוסטרליה למשל לא יינתן היתר לקבורת גופה שלמה בים אלא אם לנפטר הייתה זיקה משמעותית לים המצדיקה את קבורתו בו. בציי מדינות המערב – ארצות הברית, בריטניה וקנדה - הייתה נהוגה בעבר קבורה בים בעיתות מלחמה, בעיקר עקב אי יכולת מעשית להעביר במהירות את גופות הנופלים לקבורה ביבשה או לשמר אותן עד שדבר זה יתאפשר. השיפור בתחבורה האווירית הפך את הקבורה בים לבלתי הכרחית בדרך כלל, אך כיום היא עדיין נהוגה לגבי חיילים ואזרחים כאחד, על פי רצונו של הנפטר. לעיתים נקבר אדם בים בשל רצון להימנע מקיום מיקום מוגדר בו הוא נקבר - בעיקר כשמדובר בפושעים ידועים (כגון אדולף אייכמן או אוסאמה בן לאדן). אישים ידועים שנקברו בים.jpg)
בישראלבמאי 1962 הוצא להורג אדולף אייכמן בתלייה בישראל. גופתו נשרפה ואפרו פוזר מחוץ לתחומי המים הטריטוריאליים של המדינה. בשנת 2014 התיר בית המשפט המחוזי בתל אביב בצעד תקדימי ולאחר מאבק משפטי ארוך לאזרח ישראלי להיקבר בים, זאת לפי בקשתו של האזרח, שהוגשה על-פי השקפת עולמו.[2][3] בית המשפט פסק שהקבורה תיעשה מחוץ לתחום המים הטריטוריאליים של ישראל. קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
