|
צביקה לוי
צבי (צביקה) לוי (13 בינואר 1948 - 29 בדצמבר 2018) היה פעיל חברתי ישראלי שכונה "אבי החיילים הבודדים". חתן פרס ישראל למפעל חיים לשנת ה'תשע"ז (2017). ביוגרפיהלוי נולד ב-13 בינואר[1] 1948 בקיבוץ גבת בעמק יזרעאל ומשפחתו הייתה בין מקימי קיבוץ יפעת הסמוך, שם הוא גר עד למותו. אביו היה מקווקז ואמו הייתה מפולין. עם גיוסו לצה"ל התנדב לוי לחטיבת הצנחנים ושובץ בגדוד 202. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר ולחם במלחמת ההתשה. בשירות המילואים שירת לוי כלוחם וכרב-סמל פלוגתי בגדוד 697 שבעוצבת חצי האש. במהלך מלחמת לבנון הראשונה הוענקה לו דרגת קצונה מבלי שעבר קורס קצינים על אומץ הלב שגילה תחת אש[2]. בהמשך, בשל תפקידו כאחראי על החיילים הבודדים בתנועה הקיבוצית, הועלה בדרגה לסגן-אלוף. בשנת 2016 קיבל דרגת ייצוג אלוף-משנה. פעילותו ההתנדבותיתבשנת 1983, לאחר מות בתו עופרי, קיבל על עצמו בהתנדבות, בעצת הרמטכ"ל רפאל איתן, לאסוף בחורים מעיירות פיתוח שקיבלו פטור מהצבא, ולעזור להם להתגייס. התנדבות זו נעשתה במקביל לעבודתו של לוי בגידולי שדה בקיבוץ. בדצמבר 1994 נתמנה על ידי ראש אכ"א יורם יאיר (יה־יה), לנהל את פרויקט חיילים בודדים בצבא[3]. לוי כונה "האבא של החיילים הבודדים" בזכות עשייתו רבת השנים למען אלפי חיילים מחוסרי אמצעים וטיפול במשפחות השכולות מטעם התנועה הקיבוצית. הוא היה ממונה על התיאום והקישור בין התנועה הקיבוצית לבין צה"ל בכל נושא ההלנה והטיפול בחיילים הבודדים, הפנייתם למשפחות מאמצות בקיבוצים, מעקב אחר היקלטותם ומתן מענה לכל בקשה ומצוקה שלהם[4]. חיים אישייםבקיבוץ יפעת הכיר לוי את נעמי, ילדת חוץ מקריית טבעון, שסייעה לו בפעילותו ההתנדבותית. הם התחתנו בשנת 1974, ונולדו להם חמישה ילדים. ב-1981 נפטרה בתו עפרי בת השמונה החודשים ממוות בעריסה. בשנת 2016 חלה לוי בניוון שרירים (ALS). גם לאחר שחלה, המשיך לבקר בהתנדבות משפחות וחיילים בודדים. ב-29 בדצמבר 2018 נפטר כתוצאה מהמחלה ונקבר בקיבוץ יפעת[5]. קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
||||||||||||
