צ'יימס

צ'יימס

צ'יימס של ימאהה
סיווג	אידיופוניים
קבוצה	כלי הקשה
מנעד
C4–F5 בכלי סטנדרטי, F3–B3 בכלי בס

צ'יימס (באנגלית: Chimes, נקראים גם Tubular bells, "פעמונים צינוריים") הם כלי נגינה במשפחת כלי ההקשה.^[1] הצליל שלהם דומה לזה של פעמוני כנסייה, קריון או מגדל פעמונים, והצ'יימס המקוריים נוצרו כדי לדמות את צליל פעמוני הכנסייה בתוך הרכב.^[2] כל פעמון הוא צינור מתכת בקוטר 30–38 מ"מ, והם מכוונים לפי אורכם. הטווח הסטנדרטי של צ'יימס הוא C₄–F₅, אם כי כלים מקצועיים רבים מגיעים גם ל-G₅.

צ'יימס לרוב מנוגנים על ידי חבטה בראש הפעמון עם פטיש בעל ראש עור או פלסטיק. לרוב ישנה דוושת השהייה שמאפשרת צלצול ארוך יותר של הפעמון. אפשר גם לחבוט בתחתית הפעמון כדי ליצור צליל עילי מאוד גבוה.

הצינורות החלולים מהם בנויים הצ'יימס יוצרים צליל נקי יותר מאשר פעמונים גליליים מוצקים, בדומה לפעמוני רוח.

צ'יימס נמצאים לרוב ברפרטואר תזמורתי. לעיתים רחוקות הם מנגנים מלודיה, ובמקום הם משמשים לרוב כצבע נוסף בהרכב. כאשר צ'יימס מנגנים סולו, הם מייצגים לרוב פעמוני כנסייה.^[2]

צ'יימס הופיעו לראשונה בין 1860 ל-1870 בפריז. ג'ון הרינגטון מאנגליה רשם פטנט על צינורות עשויים ברונזה. ארתור סאליבן כנראה היה המלחין הראשון שכתב לצ'יימס בתזמורת, בשנת 1886. בתחילת המאה העשרים שולבו צ'יימס גם בעוגבי תיאטרון כדי לייצר אפקטים.^[3]

צ'יימס שומשו כתחליף לפעמוני הכנסייה לראשונה אצל ג'וזפה ורדי באופרותיו ריגולטו (1851), הטרובאדור (1853) ונשף המסכות (1859) ועל ידי ג'אקומו פוצ'יני בטוסקה (1900).^[3]

להלן רשימה חלקית של יצירות עם תפקיד משמעותי לצ'יימס:

• הקטור ברליוז - הסימפוניה הפנטסטית (1830)
• ג'וזפה ורדי - ריגולטו (1851)
• ג'וזפה ורדי - הטרובאדור (1853)
• ג'וזפה ורדי - נשף המסכות (1859)
• מודסט מוסורגסקי/מוריס ראוול - הגרסה התזמורתית לתמונות בתערוכה (1874)
• מודסט מוסורגסקי - בוריס גודונוב (1869, 1872, 1874)
• פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי - אוברטורת 1812 (1880)
• פייטרו מאסקני - אבירות כפרית (1890)
• גוסטב מאהלר - סימפוניה מס' 2 (1895)
• ג'אקומו פוצ'יני - טוסקה (1900)
• אלכסנדר סקריאבין - פואמת האקסטזה (1908)
• זולטאן קודאי - הסוויטה הארי יאנוש (1927)
• אנטון וברן - שישה קטעים לתזמורת גדולה (1909–1910, 1928)
• קלוד דביסי - איבריה (1910)
• גוסטב הולסט - כוכבי הלכת (1914–16)
• ג'אקומו פוצ'יני - טורנדוט (1926)
• אדגרד ורזה - יינון (1931)
• ריכרד שטראוס - האישה השתקנית (1935)
• פאול הינדמית - מטמורפוזה סימפונית של נושאים מאת קרל מריה פון ובר (1944)
• בנג'מין בריטן - אלברט הרינג (1945)
• אהרן קופלנד - סימפוניה מס' 3 (1946)
• אוליבייה מסייאן - סימפוניית טורנגאלילה (1948-1946)
• קרל אורף - אנטיגונה (1949)
• דמיטרי שוסטקוביץ' - סימפוניה מס' 11 (1957)
• אוליבייה מסייאן - כרונוכרומיה (1959–1960)

צ'יימס יכולים לשמש גם פעמוני כנסייה, כמו בכנסייה האנגליקנית סנט אלבן בקופנהגן, דנמרק.^[4] אלה נתרמו על ידי צ'ארלס, נסיך ויילס.

צ'יימס משמשים גם בשעוני מטוטלת גדולים, מכיוון שהם מפיקים צליל חזק יותר מגונגים ופעמוני-מוט רגילים ולכן ניתן לשמוע אותם יותר בקלות.

המוזיקאי מייק אולדפילד השתמש בצ'יימס ברבים מאלבומי האולפנים שלו, ובמיוחד בפעמונים צינוריים (1973), פעמונים צינוריים 2 (1992) ופעמונים צינוריים 3 (1998).

צ'יימס מופיעים בThe Dark Side of the Moon של פינק פלויד (1973) בשיר Brain Damage, אך קשה מאוד לשמוע אותם במיקס. צ'יימס מופיעים גם כחלק מההפגנה הפשיסטית בסצנה מתוך העיבוד הקולנועי לThe Wall של הלהקה.

נגן כלי ההקשה קארל פאלמר השתמש בצ'יימס בסיבוב ההופעות של אמרסון, לייק ופאלמר, וניגן עליהם בשיר "טוקאטה" ובמהלך הסולו שלו.

המתופף של Queensrÿche, סקוט רוקנפילד, השתמש בצ'יימס באלבום The Warning, בגרסה המוקלטת והגרסה החיה.

מלחין הסרטים ג'יימס הורנר השתמש בצ'יימס בפסקול לסרט Glory.

מגינת הנושא של סדרת האנימציה פיוצ'רמה מנוגנת על צ'יימס.

בסצנת הענקת הפרס מהמשחק מריו קארט ווי מופיעים צ'יימס בפסקול. כמו כן בחלק מהפסקול של Super Smash Bros. Brawl וSuper Smash Bros. Ultimate יש שימוש בצ'יימס.

• פעמון רוח
• מגדל פעמונים
• קריון

מדיה וקבצים בנושא צ'יימס בוויקישיתוף

• Information about tubular bells - הספרייה הסימפונית של וינה
• צ'יימס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)