|
סיעת שמאל
סיעת שמאל הייתה סיעה בכנסת השנייה. הקמת הסיעהמשפטי פראג הביאו לטלטלה במפ"ם, אשר רבים מאנשיה נקרעו בין הזדהות עם ברית המועצות לבין הזדהות עם היהודים ועם הציונות, שהוקעו במשפטים אלו על ידי ברית המועצות וגרורותיה. מפ"ם הייתה מורכבת אז משלוש סיעות עיקריות: אחדות העבודה, סיעה מרכזית בראשות מאיר יערי ויעקב חזן וסיעה שמאלית בראשות משה סנה ויעקב ריפתין. לאחר פרסום הודאתו של מרדכי אורן, שהיה חבר בכיר במפ"ם והועמד לדין בפראג כפעיל ציוני שחתר נגד הדמוקרטיות העממיות וריגל למען שירות הביטחון הבריטי, החליטה מועצת מפ"ם בדצמבר 1952 לגנות את משפטי פראג והכריזה על משמעת חטיבתית בנושא. למרות זאת, משה סנה ויעקב ריפתין המשיכו להצדיק את משפטי פראג ולגנות את מרדכי אורן. בעקבות זאת, בתחילת ינואר 1953 הודחו אנשי סיעת סנה וריפתין מכמעט כל עמדות המפתח במפ"ם[1]. ב-17 בינואר התכנסו אנשי משה סנה והכריזו על הקמת "חטיבת השמאל" במפ"ם ודרשו לערער על החלטת מועצת מפ"ם בפני ועידת המפלגה[2]. ראשי מפ"ם הגיבו באולטימטום לסנה שעליו לפרק את החטיבה או שיוצא מהמפלגה[3] ולאחר שסירב לדרישה הוצאו חברי החטיבה מהמפלגה ב-28 בינואר 1953 על ידי מועצת מפ"ם. סנה אמר שההחלטה אינה חוקית ושמדובר ב"צעד פלגני שהוכן על ידי סוכני מפא"י בהנהגת מפ"ם לטובתה ולהנאתה של הבורגנות". הוא אמר שהחטיבה שלו "עוד תוכיח כי היא תמלא תפקיד חלוצי בשחרורו הלאומי והסוציאלי של העם היהודי ובתפקיד הצלתה של מדינת ישראל אי תלותה, ביטחונה ועתידה" ושלל הצטרפות למק"י על רקע העמידה האיתנה של חטיבת השמאל על האידאולוגיה של קיום מדינה יהודית בארץ ישראל[4]. ב-2 בפברואר 1953 הודיעו משה סנה, אברהם ברמן ורוסתם בסתוני לנשיאות הכנסת על הקמת "סיעת השמאל"[7][8]. במקביל להקמת הסיעה הנפרדת בכנסת, החלו חברי סיעת שמאל בארגון מפלגה נפרדת[9]. במאי 1953 קיימו חברי הסיעה בבית העם בתל אביב ועידת ייסוד למפלגה שלהם, "מפלגת השמאל הסוציאליסטי"[10]. פעילות הסיעהסיעת שמאל התמקמה בין מק"י למפ"ם. בעוד חברי מפ"ם נעדרו מההצבעה על חוק רכישת מקרקעין, אנשי סיעת שמאל הצביעו נגד, ביחד עם חברי מק"י[11]. התפרקות הסיעהכבר במרץ 1953 הצליח יערי לשכנע את רוסתם בסתוני לשוב למפ"ם[12]. למרות שבתחילה טען סנה שלא יתאחד עם מק"י, כבר בנובמבר 1953 התפרסם במעריב שבקשה של סיעת שמאל להתאחד עם מק"י כחטיבה נפרדת נדחתה על ידי מק"י בטענה שעל פי תקנון המפלגה לא ניתן לקיים חטיבה נפרדת במפלגה ועל המעוניינים בכך להצטרף למפלגה כיחידים[13]. במהלך שנת 1954 לחצו חלק מחברי המפלגה על משה סנה להתאחד עם מק"י, אולם סנה קיווה להצטרפות חברי מפ"ם נוספים למפלגתו. לאחר פרישת אנשי אחדות העבודה - פועלי ציון ממפ"ם הבין סנה שאין סיכוי להתחזקות מפלגתו והוא החל במשא ומתן על איחוד עם מק"י. לאחר משא ומתן של חודשים הוסכם שלסנה ישוריין מקום ריאלי ברשימת מק"י בבחירות לכנסת הרביעית, מקום בוועד המרכזי ותפקיד מזכיר הליגה לידידות עם רוסיה[14]. בסוף אוקטובר התקיים כינוס של מפלגת השמאל בה הוחלט על חיסול המפלגה ואיחוד עם מק"י ולאחריה פנו החברים שהיו מעוניינים בכך באופן אישי בבקשת הצטרפות למק"י[15]. ב-1 בנובמבר 1954 עברו חברי הכנסת ברמן וסנה למק"י. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||
