|
נשק כימינשק כימי או לחלופין נשק טוקסיקולוגי הוא כל נשק בו נעשה שימוש בכימיקלים טוקסיפיקנטיים כאמצעי להרעלת הקורבן מתוך מטרה להמיתו או לפציעתו אנושות. נשק כימי נחשב לנשק לא קונבנציונלי ושימש בעיקר להשמדה המונית. השימוש בו אסור על פי אמנת האג. החל מ-1997 גם ייצורו ואגירתו אסורים.   השימוש המוצלח הראשון בלוחמת גז נעשה בקרב איפר השני (אפריל 1915) במלחמת העולם הראשונה על ידי הגרמנים. אמנם מספר הנפגעים מנשק כימי במלחמה זו לא היה גבוה (יחסית למספר הנפגעים מכלי נשק קונבנציונליים), אך יצא לו מוניטין של נשק מפחיד ואכזרי. הבעיה העיקרית במיגון כנגדו היא בכך שקשה להגן על כל הגוף ולעיתים מספיק שיש שטח מגע קטן של הגוף עם החומר המזיק על מנת לגרום למוות. בנוסף, עצם השימוש במיגון מקשה על התנועה, הראייה והנשימה. חרף האיסור, נעשה בנשק זה שימוש לעיתים, ובמיוחד על ידי שליטים חסרי מעצורים ובמקומות נידחים, קשי גישה, ומחוץ למוקד ההתעניינות הבינלאומית. הדיקטטור האיטלקי בניטו מוסוליני השתמש בנשק כימי בפלישת איטליה הפשיסטית לאתיופיה, טורקיה עשתה בו שימוש בעת טבח דרסים, גמאל עבד אל נאצר נשיא מצרים עשה בו שימוש במלחמתו בתימן וסדאם חוסיין שליט עיראק, השתמש בנשק כימי במלחמתו בכורדים תושבי צפון ארצו שלו (ראו הערך חלבג'ה) וגם כנגד מטרות איראניות במלחמת איראן–עיראק. במלחמת האזרחים בסוריה שפרצה ב-2011 נעשה שימוש בנשק זה, בעיקר בגזים מסוג כלור וסארין, מספר פעמים, כאשר האירועים שזכו לתשומת לב עולמית הם המתקפה הכימית בע'וטה באוגוסט 2013 והמתקפה הכימית בח'אן שייח'ון באפריל 2017. יעילות הנשק הכימי במלחמה היא מוגבלת. עיקר כוחו בפאניקה שהוא גורם כאשר מתבצע בו שימוש כנגד אוכלוסייה אזרחית. דרכי התגוננות מפני נשק כימי כוללות מסכת גז, המסננת את האוויר קודם נשימתו, ושהייה בחדר אטום, המונע חדירת גז. טווח השפעתו קטן ומושפע ממזג האוויר ופני השטח. סוגיםקיימים שני סוגים עיקריים של חומרי לחימה כימיים (חל"ך):
גז מדמיע ותרסיס פלפל הם סוגים של נשק כימי, אם כי הם אינם הורגים אדם בוגר ובריא. חומרים אלו משמשים כוחות צבא ומשטרה כאמצעי לפיזור הפגנות, וכן נמכרים לציבור הרחב כתרסיסים להגנה עצמית (לרוב מדובר בתרסיס פלפל). כיום ניתן לחמש טילים בראשי קרב כימיים וכן להכניס חל"ך לפגזים ולשגרם ממגוון רחב של אמצעים, כמו: תותחים, משגרי טילי קרקע-קרקע ועוד. ראו גםקישורים חיצוניים
|
