|
ניקוטין
ניקוטין הוא אלקלואיד וסם פסיכואקטיבי ממריץ, המצוי בעיקר בצמח הטבק ובצמחים נוספים בריכוזים שונים, המהווה את החומר הפעיל במוצרי טבק כגון סיגריות וסיגרים. בטבע, הניקוטין נמצא בעיקר בצמח הטבק, בשיעור של בין 0.5% ל־3% ממסת הצמח, ונוצר בשורשי הצמח ונאגר בעליו. הניקוטין נמצא בכמויות מזעריות יותר גם בצמחים אחרים ממשפחת הסולניים, כגון חציל, עגבנייה, תפוח אדמה ופלפל ירוק. ניקוטין מזוקק הוא נוזל שמנוני היגרוסקופי ומסיס במים בצורתו הבסיסית. מלחיו וחומצות הנגזרות ממנו מסיסים במים גם כן. הניקוטין הוא אלקלואיד אורגני ורעלן עצבי חזק במיוחד עבור חרקים. כל אופני צריכתו גורמים להגעתו אל מחזור הדם ולהתפתחות הדרגתית של סבילות ותלות בו. רוב הרעלות הניקוטין נגרמות בשל חשיפה לקוטלי חרקים המכילים ניקוטין בריכוז גבוה. השפעותיו על גוף האדםניקוטין הוא אגוניסט של חלק מקולטני האצטילכולין, המכונים בהתאם קולטני אצטילכולין ניקוטיניים. אצטילכולין משמש כמוליך עצבי הן במערכת העצבים המרכזית והן במערכת העצבים ההיקפית, שבה ניתן למצוא קולטני ניקוטין גנגליוניים בגנגליונים האוטונומיים. ברגע שהניקוטין נשאף לריאות, הוא נספג עד מהרה במחזור הדם וחודר למוח בתוך 10–20 שניות, בעוברו את מחסומי הדם־מוח.[1] במוח, הניקוטין גורם לשחרור של אדרנלין, מה שגורם לערנות, להאצת קצב פעימות הלב ולעלייה בלחץ הדם; וכן הוא גורם לשחרור של דופמין, מה שגורם לתחושת ההנאה מהעישון ובסופו של דבר להתמכרות לניקוטין הבא בצורת טבק ומוצריו. ניקוטין מדכא תיאבון ועשוי לגרום בשל כך לירידה במשקל.[2] הנזק הקטלני הקשור לעישון, נגרם כמעט בלעדית ללא הניקוטין, על ידי חומרים מסרטנים וכימיקלים אחרים בעשן הטבק.[3][4][5][6][7] לצד זאת, מחקרים שונים מצביעים על סיכונים אפשריים מצריכת ניקוטין בנסיבות מסוימות, דוגמת הגברת סיכוי לסיבוכים בכלי הדם בקרב חולי לב קיימים.[8] הניקוטין הוא החומר הממכר העיקרי בעישון שמקשה על תהליך הגמילה. לשם השוואה, 32% ממשתמשי הניקוטין יתמכרו לניקוטין, לעומת 23% ממשתמשי ההרואין שיתמכרו להרואין.[9] הניקוטין גורם למשתמשים בו להתמכרות פיזית ונפשית כאחד. ההתמכרות הפיזית שהניקוטין יוצר בשימוש ממושך היא חמורה, והמשתמש בו מפתח סבילות אליו – כלומר, בכל פעם של צריכתו יהיה צורך בכמות גדולה יותר כדי להגיע לתוצאות הרצויות. אנשים המפסיקים לעשן מדווחים על תחושות של עצבנות, מתח, קשיי ריכוז וכדומה; תופעות אלה מתגברות לקראת השעה ה־48 או ה־72 לאחר ההפסקה, ואז נחלשות באופן מתמיד לאורך שבועיים עד שישה שבועות.[10] במצב טהור, הניקוטין הוא סם רעיל.[11] משערים שהמנה הקטלנית של ניקוטין היא בין חצי גרם לגרם עבור מבוגר.[11] ניקוטין ובעיות לבלפי דו"ח האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) משנת 2018, ניקוטין מגביר סיכוי למחלות לב וכלי דם, ומהווה סיכון במיוחד לאנשים בעלי רקע או נטייה למחלות אלו. ניקוטין מעורר תגובה מוגברת במערכת העצבים וזו בתורה מגבירה את הסיכון להיווצרות תופעות המודינמיות המתבטאות כעלייה בדופק ובלחץ הדם, התכווצות שריר הלב, אי ספיקת לב והפרעה בקצב הלב. קשה לבודד במחקר את השפעתו הבלעדית של ניקוטין על תוספות אלו, ולהפרידה מהשפעתם של חומרים נוספים שישנם בסיגריה, אולם מחקרים הראו שבעיות אלו נצפו גם באנשים שצרכו תרופות מבוססות ניקוטין שאינן מכילות את החומרים המסוכנים המוכרים מסיגריות. תופעות נוספות כמו טרומבוגנזה, אנגיוגנזה, פגיעה באנדותל והשפעות דלקתיות שונות בכלי דם מציגות במחקר תוצאות שונות, וקשה להעריך את מידת השפעתו של הניקוטין עליהן,[8][12] אם כי ניכר שבניגוד לעישון, הניקוטין לא גורם לטרשת העורקים או התקפי לב.[13] מחקרים קליניים רבים מדדו השפעותיהם קצרות-טווח של טיפולי החלפת ניקוטין לגמילה מעישון. המחקרים הראו שבטווחי זמן קצרים הנדרשים לצורך טיפול ישנה אומנם עלייה בולטת בסיכון לתופעות שונות של מחלות לב וכלי דם, אולם הסיכון לסיבוכים רציניים בנסיבות אלו זניח למדי.[14][15] תחליפים שונים לסיגריות משתמשים בכמות שונה של ניקוטין, ולעיתים מורכב לקבוע את מידת הסכנה שבכל תחליף באופן פרטני, ובמיוחד לטווח ארוך.[16] מספר מחקרים הצביעו על חשש שניקוטין מעורר בגוף עמידות לאינסולין.[8] ניקוטין ומחלת הסרטןהניקוטין כשלעצמו איננו חומר מסרטן, דהיינו הוא אינו גורם להיווצרות רקמה סרטנית. ברם, קיים ויכוח לגבי הניקוטין כגורם שמעכב את תהליך האפופטוזה, שהוא אחד התהליכים שבעזרתם הגוף נפטר מתאים לא־רצויים (ובפרט תאים טרום־סרטניים), כך שהוא מסייע להתפתחותו של הסרטן.[17] לפי דו"ח האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) משנת 2018, אף על פי שמבחינה ביולוגית סביר שניקוטין יכול לעודד צמיחה בגידול סרטן קיים, הראיות הקיימות מצביעות שעובדה זו לא מיתרגמת לסיכון מוגבר לסרטן בבני אדם.[8] השפעות קוגניטיביות ופסיכולוגיותלפי ה-FDA, חשיפה לניקוטין בגיל ההתבגרות יכולה לפגוע בהתפתחות המוח ולגרום לאימפולסיביות מוגברת ולהפרעות במצב רוח.[18] מאידך, הקולג' המלכותי לרופאים ורשות בריאות הציבור הבריטי מסיקים כי הרלוונטיות של הממצאים האלה ממחקרים על בעלי חיים למוח האנושי אינה ברורה.[19][20] היסטוריההטבק הוכר לאירופים זמן קצר לאחר הגעתם לאמריקה, שכן האינדיאנים נהגו לעשנו. עד מהרה הובא הטבק גם לאירופה. את השם "ניקוטין" קיבל החומר על שמו של ז'אן ניקו דה וילמן (Jean Nicot de Villemain), שגריר צרפת בפורטוגל, ששלח זרעי טבק לפריז בשנת 1560. הניקוטין זוקק לראשונה בשנת 1828, בשנת 1843 התגלתה נוסחתו הכימית, ובשנת 1904 הצליחו לראשונה לייצר ניקוטין באופן מלאכותי. במאה ה-21, השימוש העיקרי בניקוטין שלא כמוצר טבק לעישון, הוא בתור מדביר חרקים בחקלאות. שימושיםבחקלאות משתמשים בניקוטין כמגן ביולוגי נגד מזיקים. ריסוס בניאוניקוטינואידים נחשב לריסוס שנזקו מועט בהשוואה לחומרי ריסוס מסורתיים. בנוסף מסתייעים בשיטות של הנדסה גנטית על מנת לקבל ריכוזי ניקוטין ניכרים בעלים – מה שמעניק לצמח הגנה ללא צורך בריסוס. התמכרות לניקוטין בקרב מתמודדי נפשעישון טבק מהווה גורם משמעותי לתחלואה ותמותה במדינות המפותחות. אף על פי ששיעורי העישון במערב נמצאים במגמת ירידה, אחוז המעשנים בקרב אנשים עם הפרעות נפשיות נותר גבוה.[21] יתרה מזאת, נמצא כי ההתערבויות והמדיניות להפסקת העישון אכן רלוונטיות עבור האוכלוסייה הכללית אך לא יעילות עבור מתמודדי הנפש.[22] במחקר העוסק בקשר בין התמכרות לעישון ובעיות נפשיות נמצא כי מתמודדי נפש הסובלים מהפרעות כגון סכיזופרניה, הפרעות דו-קוטביות, הפרעת דיכאון מז'ורי והפרעת פאניקה נוטים לעשן יותר בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. ניתן להסביר את הצריכה המוגברת בקרב אוכלוסייה זו באמצעות גורמים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים.[21] בפן הפסיכולוגי, אנשים בעלי סבילות נמוכה למצוקה ולרגשות שליליים, בעלי סיכוי נמוך יותר להיגמל מעישון. יתרה מזאת, מתמודדי הפרעות החרדה השונות חווים תסמיני גמילה קשים יותר ולכן הם בעלי סבירות גבוהה יותר לחזור לעשן. בפן החברתי, במקרים רבים העישון יכול לקדם אינטראקציות חברתיות בקרב אנשים עם הפרעות נפשיות ומשמש גם ככלי להתמודדות עם תסמינים נפשיים ולחצים חברתיים. לעיתים העישון משמש ככלי לחיזוק התנהגות במסגרות הטיפוליות. למשל, במידה והמטופל נוטל את התרופות שלו בזמן ובאופן עצמאי צוותי הרפואה מתגמלים אותו בסיגריה. בעקבות שיטה זו ההתמכרות מתחזקת אצל המתמודד. סיבה אפשרית נוספת, עוסקת במאפיינים אישיותיים. תכונות אישיות כמו נוירוטיות, חיפוש חידושים ואימפולסיביות הנחשבות כנפוצות במיוחד אצל מתמודדי נפש, מעלות בסבירות גבוה יותר את העיסוק בעישון וצריכת הניקוטין.[23] מבין הגורמים הפיזיולוגיים, אחד הגורמים המשפיעים על רמות צריכת הניקוטין היא ההשפעה של הניקוטין על המוח. צריכת ניקוטין משחררת רמות גבוהות של דופמין במוח ועל כן, עשוי לשפר תפקודים קוגניטיביים ולהפחית תסמינים שליליים, כמו דיכאון וחרדה.[21] על אף הקושי הרב של בעלי ההפרעות הנפשיות להיגמל מצריכת ניקוטין קיימים מגוון דרכי טיפול אפשריות. באופן מפתיע לחלק גדול מההתמכרויות קיימים טיפולים תרופתיים הנחשבים ליעילים כגון, תרופות/מדבקות/מסטיקים ועוד. מחקרים רבים בתחום הפרמקולוגי מצביעים על כך שישנם טיפולים העשויים להיות יעילים בקרב מתמודדים עם הפרעות נפשיות חמורות. דבר נוסף העשוי לשפר את הסיכויים להפסקת עישון בקרב אנשים עם הפרעות נפשיות הוא שילוב של טיפול תרופתי יחד עם ייעוץ פסיכולוגי המתמחה בגישות כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי והתערבות מוטיבציונית.[21] מחקר נוסף המחזק את יעילותו של הטיפול האינטגרטיבי מצא שטיפול נפשי יכול לתרום להפסקת עישון, וכי שילוב בין הטיפולים להפסקת עישון עשוי להיות יעיל ביותר. כלומר, אנשים בעלי הפרעות נפשיות שקיבלו טיפול נפשי היו בעלי סיכוי גבוה יותר להפסיק לעשן לעומת אלו שלא קיבלו טיפול נפשי.[22] יתר על כן, גם שימוש בתמריצים כספיים נמצא כגורם משפיע על הפחתת או הפסקת עישון. אך גורם זה נמצא כיעיל בטווח הקצר בלבד.[21] ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
