|
התמכרות
 התמכרות היא התניה בלתי נשלטת לחזור על פעולה, גם אם נוגדת את רצון בעליה. התמכרות היא תופעה של שימוש חוזר בחומר מסוים בכמויות הולכות וגדלות של חזרה בהתנהגויות הגורמות להנאה, אשר מביאות את המשתמש בהם למצב שבו הימנעות משימוש גורמת למצוקה ולדחף להשתמש בו שוב[1]. כלומר, זהו מצב של תלות נרכשת פסיכולוגית וגופנית, בחומר או בפעילות כלשהם. מאפייני ההתמכרותבעיקרה, ההתמכרות היא פסיכולוגית (ובזה היא שונה מסבילות). היא מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד (לדוגמה שינה או יחסים חברתיים). להתמכרויות יש שוני בצורת הביטוי של התופעה ובסוגי התוצאות, אך הדרך שבה היא נרכשה לרוב זהה. במהלך הזמן, מאבדים מתמכרים את יכולת השליטה בשימוש. כך שההתמכרות 'מנהלת' את האדם ולא הוא אותה. התמכרות היא בעיה שמקיפה תחומי חיים רבים. היא עלולה לפגוע בתפקודו הנורמטיבי של האדם בתחומים רבים כגון יחסים בין אישיים ותחומים כלכליים. התמכרות היא מעין מחלה ראשונית. יש בה את כל המרכיבים של מחלה שאינה ניתנה לריפוי, אבל היא ניתנת לטיפול, וניתן להגיע בה להחלמה. התמכרות נועדה להקל על כאב, אך גם גורמת לסבל ולכאב שממנו מנסים המכורים להשתחרר. כך נוצר לו מעגל קסמים קטלני אשר קשה מאוד לצאת ממנו פיזית ונפשית. על פי ההיבט התאורטי, התמכרות היא פשרה פתולוגית שבאה להגן על האדם המכור מפני פגמים ופגיעות במבנה עצמי המאיים "לפורר" אותו. המונח התמכרות משמש במקרים רבים במובן של התמכרות לסמים – תלות פיזית בחומרים פסיכואקטיביים, שהיא בעלת מספר מאפיינים ייחודיים, התמכרות לסיגריות ואלכוהוליזם. עם זאת, קיימים גם סוגים שונים של התמכרות התנהגותית. מונח זה מתייחס להתמכרות לפעילויות והתנהגויות שונות (למשל הימורים, התמכרות למין, התמכרות לאינטרנט) או לחומרים שאינם מוגדרים כסמים פסיכואקטיביים (מזון מסוגים שונים). קיימים עדיין חילוקי דעות בקרב הפסיכולוגים לגבי השימוש במונח "התמכרות" במקרים שכאלה. עם זאת, מתחילים להכיר בכך שלמרות ההבדלים הבולטים בין שני סוגי ההתמכרות, יש להם בסיס פסיכולוגי ופיזיולוגי משותף[2]. סוגי התמכרותישנם סוגים שונים של התמכרויות, חלקן קשורות בחומר וחלקן קשורות בהתנהגות. המשותף לכל סוגי ההתמכרויות היא התלות הנפשית או התלות הגופנית שמפתחים המשתמשים בגורם הממכר. תלות גופנית – הצורך להגביר את כמות החומר הדרוש להשגת ההשפעה. תלות נפשית – תשוקה חזקה לתחושות כמו אושר, שלווה או רוגע שהושגו באמצעות חומר או התנהגות מסוימים. מסוגי התמכרויות אלו ניתן להסיק שכל פעילות אנושית הגורמת הנאה עלולה להפוך להתמכרות.
אבחון התמכרותאבחון של אדם הסובל מהתמכרות נקבע על פי שבעה קריטריונים. אם הנבדק עומד בשלושה מתוכם, הוא מוגדר כ"אדם מכור":
סימני היתכנות להתמכרותסימני ההתנהגות הבאים עשויים ללמד על אדם מכור[3] :
מנגנונים של התמכרות התמכרות באשר היא קשורה להפעלה של מערכת החיזוק במוח. זוהי מערכת של מסלולים עצביים אשר יוצרים תחושה של עונג בתגובה לגירויים חיצוניים שנתפסים כגירויים חיוביים ורצויים. הפעלת מערכת החיזוק מהווה סוג מסוים של למידה, שבעקבותיה גדלה המוטיבציה לחזור על ההתנהגות שהובילה להפעלת המערכת. במסלול העיקרי של מערכת החיזוק, מופרש המוליך העצבי דופמין לתוך גרעין האקומבנס על ידי תאי עצב באזור שנקרא הטגמנטום הגחוני במוח האמצעי. מחקרים בבעלי חיים ובבני אדם מראים כי גם סמים פסיכואקטיביים ממכרים גורמים לרמות גבוהות של דופמין בגרעין האקומבנס[4]. מערכת החיזוק מהווה במצב התקין מנגנון עצבי חיוני, שמטרתו היא ככל הנראה לעודד התנהגויות שמקדמות את מטרותיו של בעל החיים. בצורה פשטנית, ניתן להסתכל על התמכרות כמעין הפעלת יתר של מערכת החיזוק, כך שגירוי מסוים (למשל צריכת קוקאין או יחסי מין) מחוזק בצורה מוגזמת וההתנהגות שמוכוונת להשגתו "משתלטת" על הפעילות המוחית. במצב עניינים זה, ההתנהגות חוזרת על עצמה בצורה קומפולסיבית וללא התחשבות בהשלכות השליליות שלה. ההבדל הבסיסי בין התמכרות לסמים פסיכואקטיביים לבין התמכרויות אחרות הוא שסמים גורמים באופן פיזי להפעלתה של מערכת החיזוק - החומר הפסיכואקטיבי חודר את מחסום הדם-מוח ומשפיע ישירות על פעילותם של מעגלים עצביים בתוך המוח. בהתמכרויות אחרות לעומת זאת, המערכת המוחית מופעלת בתהליך טבעי בתגובה לגירויים שנתפסים כחיוביים, ללא התערבות של חומרים 'זרים' שחודרים לתוך המוח. הגורמים להתמכרותמחקרים מראים כי להתמכרות יש גורם גנטי. ישנן משפחות שבהן הנטייה להתמכרות (אוכל, סמים, עבודה, מין, קניות) תהיה גבוהה יותר מאשר במשפחות אחרות, ואצל אנשים מסוימים תהיה מוכנות ביולוגית גבוהה. העדר מיומנויות, התמודדות עם רגשות, מצוקות רגשיות ואירועי חיים המתעצמים גורמים לתחושת דיכאון, ייאוש ושינוי לרעה בתפקוד היומיומי. המצוקות המטלטלות האלו מביאות לשימוש בחומר הממכר כאמצעי התמודדות עמן, כדי לחוש את התחושה החיובית (הפחתת המצוקה של האדם והחרדה) הנגרמת כתוצאה מהשימוש בחומר הממכר. ישנם גורמים אישיותיים כמו: אנשים תלותיים התלויים באדם אחר שיעזור להם להתמודד וירגיעם, אנשים בעלי נטייה לדיכאון או חרדה ואנשים הסובלים מקושי בוויסות רגשות ומתקשים לשלוט במצבי הרוח שלהם, השימוש בחומר הממכר יהיה ממושך ויוביל לתהליך התמכרותי. השימוש בחומרים או בהתנהגויות הממכרות השונות יגרום תחושת הקלה בטווח הקרוב, אך לאורך זמן תתפתח אצל המשתמש תלות. סכנות בהתמכרותהמכורים מפתחים תלות בחומר וכתוצאה מכך, אינם יכולים להפסיק לצרוך אותו. הם הופכים שבויים בידיו ונזקקים לכמויות הולכות וגדלות ממנו. על אף שהם יודעים את הנזק שההתמכרות גורמת להם - הם אינם יכולים לעצור את התלות והשימוש בו. הגוף הולך ונהרס, כאשר החומרים הולכים ושואבים ממנו את הכוח. גם הנפש של המכור אינה שולטת יותר בחייו. ככל שההתמכרות קשה יותר, כך הופך תהליך הגמילה לקשה יותר. יש המתמכרים לאכילה, הימורים, ספורט, קניות, גלישה באינטרנט וכן לפעולות נוספות. התמכרויות אלה עלולות להביא את המכור לתפקוד לקוי בחיי היום יום, לפשיעה, איבוד מעצורים מוסריים ואדישות כלפי סביבתו. כמו כן, מצבי הרוח של המכורים משתנים באופן קיצוני, והם חווים חרדה ודיכאון . הבדל בין הרגל לבין התמכרותההבדל העיקרי בין הרגל לבין התמכרות הוא שהרגל אינו יוצר תלות פיזית, אין צורך בגמילה ממנו, וקל להפסיק הרגל כאשר מודעים להשלכות השליליות שלו. לעומת זאת בהתמכרות נוצרת תלות פיזית אשר מחייבת גמילה. בנוסף, התמכרות קשה לעצור גם כשמודעים להשלכותיה ההרסניות. הרגל הופך להתמכרות כאשר נוצרת תלות כימית שהאדם אינו יכול בלעדיה (כמו באלכוהול, הימורים, סמים, קיום יחסי מין, צפייה בפורנוגרפיה ועישון). בהתמכרויות כמו וורקהוליזם (התמכרות לעבודה) קיימת תלות בחומרים הטבעיים של הגוף, כמו אדרנלין, המיוצר בעזרת לחץ, פעילות וחשיבה כפייתית ואף תשישות פיזית. בנוסף, יש נטייה של התמכרות כגון זו, להיתמך על ידי התמכרויות נוספות ולהפך. מכורי עבודה רבים, למשל, יתמודדו עם התמכרות לחומר כמו סמים, אלכוהול, אוכל ועוד. דרכי טיפולכדי לטפל בבעיית התמכרות, על המטופל להכיר בהתמכרות שלו. נוסף לכך, עליו לרצות לחולל שינוי ולהיות עם מוטיבציה. כדי לטפל בהתמכרות, צריך תחילה לאבחן אותה. צריך לאבחן את הבעיה כדי להעריך מה דרוש לתהליך הספציפי של כל מטופל. הטיפול יכול להתקיים בכמה גישות:
מסגרות טיפוליות בישראלבישראל ישנן מסגרות שונות לטיפול בהתמכרות.
ילדים בצל התמכרותחייהם של הילדים בביתם בצל ההתמכרות אינם פשוטים. במקרים רבים חווים הילדים בושה בעקבות התנהגות ההורה המכור, אווירה של חוסר יציבות, עליות ומורדות במצבי הרוח, בדידות ותחושת חרדה. לעיתים, הדבר עלול להביא לידי ביטוי בשקרים והסתרה שיגרמו למניעת יצירת קשרים חברתיים או השתתפות באירועים המחייבים הורה מלווה. כל זאת נובע בעקבות חוסר התפקוד בבית. קיים סיכון גבוה עבור הילדים החיים בצל משפחות מכורות לעבריינות, התמכרות, תחלואה נפשית ופגיעה התפתחותית. במשפחות מכורות קיימים סוגים שונים של ילדים:
התמכרות לסמים
 סוג זה של התמכרות נוגע לצריכתם של חומרים פסיכואקטיביים שונים, מהתמכרות לסמים "קשים" כמו קוקאין, דרך אלכוהוליזם ועד להתמכרות למשקאות המכילים קפאין. בקטגוריה זו נכללת גם תלות בתרופות שונות המכילות סמים פסיכואקטיביים. מלבד השימוש החוזר והנשנה בסם והחיפוש הכפייתי אחריו, התמכרות לסמים מזוהה עם מספר מאפיינים נוספים. שימוש חוזר ונשנה יוצר לעיתים סבילות - ירידה ברגישות לסם הגורמת למכור לצרוך מינונים גדולים יותר. ככל שהתלות הפיזית והפסיכולוגית גדלה כך גם הגמילה קשה יותר: הפסקה של נטילת החומר או ירידה במינון עלולים לגרום לתסמונת נסיגה, וגם לאחר הפסקת השימוש ישנם מקרים רבים של חזרה לסם (Relapse). עם זאת, אופי ההתמכרות תלוי מאוד בחומר הפסיכואקטיבי שבו מדובר. סמים מסוימים (כמו הרואין וניקוטין) הם ממכרים מאוד, ואילו אחרים (לדוגמה LSD) ממעטים לגרום להתמכרות. כמו כן, קיומם ועוצמתם של מאפיינים כגון סבילות או תסמונת נסיגה משתנים באופן ניכר בהתאם לסוג הסם. ההתמכרות היא תהליך שמתגבר באופן הדרגתי, והיא מתרחשת בעוצמות ובמהירויות משתנות בקרב אנשים שונים. תופעת ההתמכרות בבני אדם עלולה להביא לתוצאות קשות, בין אם בשל ההתנהגות הכפייתית שמוכוונת כולה להשגת הסם ולכן פוגעת קשות בתפקוד היומיומי ובשיקול הדעת, או בשל השפעות בריאותיות של הסם עצמו או של אופן צריכתו (כמו במקרה של עישון סיגריות). התמכרות התנהגותיתבתיחום ובהגדרה של התמכרות התנהגותית יש קושי להפריד בין התמכרות התנהגותית כהפרעה נפשית, הפוגעת בצורה קשה בתפקוד היומיומי של האדם המכור, לבין התמכרויות קלות או "הרגלים רעים" שהם מנת חלקם של אחוז ניכר מהאוכלוסייה. מגוון רחב של הרגלים ופעילויות מזוהים לעיתים כהתמכרות התנהגותית, ביניהם הימור פתולוגי, אכילה כפייתית, התמכרות למין, פורנוגרפיה, משחקי מחשב[6], התמכרות לאינטרנט, התמכרות לעבודה, התמכרות לקניות ואף התמכרות לפעילות גופנית. במקרים קשים של התמכרות התנהגותית, לעיתים נצפות תופעות המזכירות התמכרות לסמים, כמו מאפיינים של תסמונת נסיגה[2], סיכונים בריאותיים ועוד. סוגי הטיפול לגמילה מההתמכרותלרוב, הדרך היחידה לגמילה, היא הפסקה מוחלטת של השימוש בחומר או בהתנהגות. כניסה למסגרת טיפולית דורשת מהמכור מחויבות ודבקות הדורשים ממנו להתנתק מאורח החיים אליו היה רגיל עד היום, והתנתקות מהסם או מההתנהגות כלומר ויתור על התחושה שאותה גורמים הסם או ההתנהגות. המסגרת האשפוזית מונעת, באופן פיזי, מהמכור גישה לחומר או להתנהגות, ומספקת השגחה רפואית. טיפול רפואי במרפאה - תהליך משולב של גמילה גופנית ושיקום אינטנסיבי המיועד למטופלים אשר מגיעים מדי יום ביומו ומשתתפים בפעילויות המשלבות מעקב רפואי וטיפול פסיכו סוציאלי. טיפול על ידי גמילה פנימייתית - מוסד שבו המכור מתאשפז בדרך כלל לשבועיים-שלושה, וכאשר מדובר בבני נוער וצעירים, משך האשפוז יכול להגיע עד לשלושה חודשים. אמצעי גמילה נוסף הוא שימוש בתחליפי סם (מתדון) המקלים על תסמיני הגמילה (קריז). תמיכה של הסביבה ותמיכה תרופתית או עזרה טיפולית-פסיכולוגית עשויות גם הן לעזור בהתמודדות עם סימני הגמילה, להועיל בשמירה על הישגי הגמילה ולעזור עם הקשיים העשויים להופיע בעקבותיה, ועם זאת לצמצם את השפעת הגורמים העלולים לגרום להתמכרות נוספת. טיפול נוסף לגמילה מהתמכרויות הוא היפנוזה. טיפול אישי - טיפול השם את המכור במרכז ומטפל בשיטה התנהגותית קוגניטיבית, הטיפול עובד על שינוי התנהגות ודפוסי חשיבה של המטופל. טיפול בשיטה פסיכותרפית - בשיטה זו מנסים המטפלים להעמיק אל תוך נפשו ועברו של המטופל באמצעות דמיון מודרך וניסיון להתחקות אחר הגורמים שהביאו את המטופל להתמכרות. טיפול משפחתי - טיפול שבו מדרכים את המשפחה או בני הזוג כיצד לנהוג עם המכור, לספק לו תמיכה והבנה. טיפול על ידי כפרי שיקום - בכפרי השיקום מופעל תוכנית טיפול ושיקום לטווח הארוך. בדרך כלל טיפול זה מיועד מועמדים שסיימו תהליך של גמילה גופנית. הקהילה היא סביבה חברתית ומאפשרת תהליכים קבוצתיים שמטרתם הוא טיפול וריפוי. לאחר שנה המטופל עובר להוסטל למשך שישה חודשים נוספים. ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||
