|
ניצחון הרצון
 ניצחון הרצון (בגרמנית: Triumph des Willens) הוא סרט שהופק בגרמניה הנאצית כסרט דוקומנטרי שהיווה חלק מהתעמולה הנאצית. הסרט הופק על ידי הבמאית הגרמנייה לני ריפנשטאהל והוא מתעד את המפלגה הנאצית בשנת 1934 עת שערכה עצרות נירנברג. הסרט מציג את המצעדים שנערכו במהלך הקונגרס לצלילי מוזיקה של ריכרד וגנר, וכן את הנאומים של מנהיגי המפלגה הנאצית - בעיקר נאומיו של אדולף היטלר. הסרט מומן על ידי היטלר, שהיה אחד המפיקים של הסרט. הנושא שבבסיס הסרט הוא עלייתה של גרמניה הנאצית ככוח עולמי, כאשר היטלר הוא המשיח והמושיע של גרמניה. הסרט, שהופץ בשנת 1935, הפך לסמל לסרטי תעמולה בהיסטוריה של הקולנוע. הטכניקות בהן השתמשה ריפנשטאהל, כגון השימוש בעדשות שאיפשרו את עיוות הפרספקטיבה ובתצלומי אוויר, היו מקוריות וייחודיות ונחשבו פורצות דרך לזמנן. ריפנשטאהל זכתה במספר פרסים בגין הסרט (בגרמניה, כמובן, אך גם בארצות הברית, בצרפת ובשוודיה). הסרט השפיע על מספר רב של סרטים ועדיין משפיע על יוצרי סרטים. עלילת הסרטניצחון הרצון היה סרט אשר, לדברי מפיקיו, נועד להיעשות על ידי נאצים, להיות עבור נאצים, ולתאר את הנאציזם. הסרט מתחיל במבוא - דברי ההסבר (דברי רקע) היחידים הנאמרים בסרט. על קיר אבן מופיע הכיתוב "ב-5 בספטמבר 1934 - 20 שנה לאחר פרוץ מלחמת העולם, 16 שנים לאחר תחילת סבלנו [חוזה ורסאי], 19 חודשים לאחר תחילת הרנסאנס הגרמני, אדולף היטלר טס לנירנברג לראות את שורות מאמיניו הנאמנים". יום 1הסרט מתחיל בתצלום של העננים מעל העיר נירנברג, ולאט לאט יורדת המצלמה דרך העננים ומראה את ההמונים המתכנסים מתחת. ניתן לראות את צל מטוסו של היטלר על הקרקע (הסצנה צולמה ממטוס אחר), וכן את הצועדים על הקרקע. ברקע מושמעת יצירה של ריכארד ואגנר - "אמני השירה מנירנברג" ("Die Meistersinger von Nürnberg") ובהמשך הופכת המנגינה ל"שיר הורסט וסל" ("Horst Wessel Lied") שהיה המנון המפלגה הנאצית. עם הגעת המטוס לנמל התעופה של נירנברג ניתן לראות את היטלר יוצא מהמטוס אל עבר הקהל המריע, ומשם נוסע אל תוך העיר. יום 2היום השני של הסרט מתחיל בתצלומים של אנשים העומדים ומחכים לפתיחת הקונגרס של המפלגה הנאצית, ובתמונות של ראשי המפלגה המגיעים לארנת לויטפולד. הסצנה הבאה היא סצנת הפתיחה בה מכריז רודולף הס על פתיחת הקונגרס. המצלמה מראה את ראשי המפלגה, והסרט מציג בהרחבה את נאומי הפתיחה של יוזף גבלס, אלפרד רוזנברג, הנס פרנק, פריץ טודט, רוברט ליי ויוליוס שטרייכר. הסצנה הבאה מתארת התכנסות של הרייכסארבייטסדינסט (כוחות העבודה) עושים תרגילי סדר בעודם נושאים אתי חפירה. היטלר נושא נאום על חשיבותה של העבודה ומודה לכוחות העבודה על עזרתם בבניינה של גרמניה. היום מסתיים בתהלוכת לפידים של האס אה.  יום 3היום השלישי מתאר את עצרת הנוער ההיטלראי במגרש המסדרים. המצלמה עוקבת אחרי ראשי המפלגה המגיעים לעצרת, ובראשם היטלר ובאלדור פון שיראך, ראש הנוער ההיטלראי. היטלר נושא נאום לבני הנוער ומתאר להם כיצד הם צריכים להקשיח את עצמם לשם העלאת קורבנות למען המולדת. לאחר מכן נערכת תהלוכה של הוורמאכט הכוללת פרשים וכלי רכב משוריינים. בסוף היום השלישי נושא היטלר נאום לאור לפידים לחברי המפלגה הזוטרים, בטקס להנצחת שנה לעליית הנאצים לשלטון וההתמזגות של המדינה הגרמנית והמפלגה הנאצית לישות אחת. יום 4היום הרביעי הוא שיאו של הסרט. ביום זה היטלר, ולצדו היינריך הימלר מנהיג האס אס וויקטור לוצה מנהיג האס אה, עוברים על פני מסדר של 150,000 אנשי אס אה ואס אס ומניחים זר על אנדרטה לזכר החללים הגרמניים במלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן היטלר נושא נאום בו הוא מתאר את ליל הסכינים הארוכות שאירע חודש קודם לכן, לוצה מכריז על נאמנותו של האס אה להיטלר ולשלטונו, והיטלר סולח לאס אה על ניסיון ההפיכה כביכול שתכנן מנהיגם הקודם ארנסט רהם. בסצנה הבאה היטלר סוקר יחידות נאציות, תוך שהוא מחזיק את "דגל הדם" - הדגל שנישא על ידי הנאצים בפוטש מרתף הבירה ומוכתם בדם הנאצים שנפלו חלל באותו היום; היטלר "מקדש" את דגלי היחידות על ידי נגיעה בהם עם דגל הדם. התהלוכה צועדת לפני "כנסיית הבתולה" של נירנברג, והיטלר נושא את נאום הסיכום של העצרת, ובסוף הנאום מצדיע הקהל להיטלר במועל יד. הסרט מסתיים בכך שהקהל שר את "שירו של הורסט וסל" והמצלמה מתמקדת בדגל צלב הקרס. הפקת הסרט הסרט הופק על פי הזמנתו של היטלר, אשר רצה לעשות סרט על קונגרס המפלגה בנירנברג. היטלר רצה שריפנשטאהל תפיק ותביים את הסרט בעקבות צפייה בסרטה "הלילה הכחול" משנת 1932 שממנו התרשם עמוקות. ריפנשטאהל טענה בראיונות מאוחרים שהיא לא רצתה להפיק את הסרט מאחר שלא ידעה כיצד מאורגנת המפלגה הנאצית ומה עליה להציג, בייחוד לאור העובדה שמעולם לא עשתה סרטים דוקומנטריים, אולם לפי עדויות אחרות היא הייתה נלהבת ליצור סרט אמנותי יותר שיצליח בקופות ויפאר את המפלגה הנאצית. היטלר שכנע אותה שרק היא תוכל להציג את המפלגה הנאצית בצורה אמנותית, שכן הוא רצה סרט שיעניין קהל שלא מתעניין בפוליטיקה. .jpg) ריפנשטאהל הסכימה בסופו של דבר לעשות סרט שנקרא "ניצחון האמונה" (Der Sieg des Glaubens) אולם היו לה רק ימים מעטים לצלמו. היטלר לא אהב את המוצר המוגמר, והסרט זכה להצלחה מועטה בבתי הקולנוע ואף הביך את ראשי המפלגה הנאצית מאחר שארנסט רהם, המנהיג הנאצי שהופיע במרבית סצנות הסרט, הוצא להורג זמן קצר לאחר הפצת הסרט. טכניקות קולנועיות  בניגוד לסרט הקודם שצילמה עבור המפלגה הנאצית, הפעם ניתנו לריפנשטאהל תקציבים כמעט בלתי מוגבלים ועזרה רבה מראשי המפלגה שהתאימו את כנס המפלגה ללוח הזמנים של ריפנשטאהל. ריפנשטאהל השתמשה בצוות צילום עצום וכמעט חסר תקדים באותה עת, שכלל 172 אנשי צוות מהם 36 צלמים ו-30 מצלמות. אנשי הצוות התלבשו במדי האס אה על מנת שישתלבו בצילומים. ריפנשטאהל השתמשה בטכניקות צילום חדשניות על מנת ליצור אשליות ולעזור להפוך את הסרט לסרט תעמולה ולא סרט תעודי. את העצרות צילמה על עמוד מאחורי בימות הנאומים על מנת לעורר אשליה שישנם הרבה יותר אנשים (אף שהיו מאות אלפי "ניצבים" חברי אס אה ואס אס בסרט) וכן אשליות של גודל. היא השתמשה בעדשות מיוחדות על מנת ליצור תמונות מעוותות, וכן חפרה בורות מתחת בימת הנאומים ובהם עמדו הצלמים על מנת להעצים את הנואמים וליצור אשליות של גובה ולהרשים את הצופים. הסרט מתאפיין בחיתוכים מהירים בין הסצנות. כמו כן אין בו דיאלוג למעט הנאומים. הסרט מלווה בפסקול ואגנריאני שהיה חביב במיוחד על ראשי המפלגה הנאצית. מאחר שהיו רק 200 ימים בין הצילומים לבכורה, נראה שריפנשטאהל עשתה לילות כימים על מנת להשלים את הפיכת 61 השעות המצולמות לסרט של שעתיים. בין הטכניקות החדשניות והיצירתיות לזמנן, בהן השתמשה ריפנשטאהל:
תמות (התזות בבסיס הסרט)הסרט ידוע לשמצה בהיותו סרט תעמולתי המשתמש באמצעים אמנותיים על מנת לעוות את מחשבותיו של הצופה ולנסות לגרום לו להעריץ את גיבורי הסרט. הסרט מתמקד בהיטלר, שגיבש את כוחו המוחלט בעקבות מותו של הנשיא פאול פון הינדנבורג וחיסולו של ארנסט רהם, ומציג אותו כדמות גדולה מהחיים בעלת אלמנטים משיחיים העומדת מעל בני התמותה. היה זה שיא חדש ב"פולחן הפיהרר" שהציג את אחדותה של המפלגה, המדינה והעם עם היטלר.[1] הצועדים המגיעים לעצרת נועדו להזכיר לצופים עולים לרגל למקום קדוש, ואין זה מקרי שהתהלוכה בסיום הסרט מתרחשת למול הכנסייה המרכזית של נירנברג. טקס "קידוש הדגלים" בא להזכיר לצופים טקסים כנסייתיים ולמעשה לעודד אותם להצטרף ל"פולחן" של המפלגה הנאצית. סצנת הפתיחה המראה את מטוסו של היטלר מנסה לרמוז שהוא "משיח" היורד מהעננים או "אל גרמני" הבא לצוות על מאמיניו לצאת לקרב. עוד אלמנט מרכזי בסרט הוא הפיוס בין היטלר לאס אה, סצנה שנועדה לעלות את המורל במפלגה לאחר ליל הסכינים הארוכות ולמנוע מצב של יצירת אופוזיציה פנימית להיטלר בתוך המפלגה.[2] תגובות לאחר הפצת הסרט הקרנת הבכורה של הסרט נערכה ב-28 במרץ 1935 בתיאטרון ארמון אופא שבברלין. הסרט, שזכה לברכת המפלגה הנאצית, זכה להצלחה מרובה ובתוך חודשיים גרף בגרמניה 815,000 רייכסמרק.[3] ריפנשטאהל זכתה, בפרס גרמניה כבמאית הטובה ביותר, אך גם במדליית זהב בביאנלה שבוונציה, ופרס נוסף בתערוכה העולמית של פריז (1937). הסרט לא הופץ כמעט מחוץ לגרמניה. במדינות אחרות הצופים ראו מבעד לסרט את האמת התעמולתית שבבסיסו. ההיסטוריון הבריטי פול רותה קרא לסרט "מבחיל" ואילו הבמאי האמריקאי פרנק קפרה יצר מקטעים מהסרט את סרטו "מדוע אנו עפים" - המסביר באמצעות הסרט מדוע חשוב ניצחון בעלות הברית במלחמת העולם השנייה על גרמניה הנאצית. הסרט הבריטי "גנרל אדולף משתלט" השתמש בסצנות מהסרט למנגינת "הליכת למבת'" על מנת להציג את השלטון הנאצי כשלטון רשע. ריפנשטאהל זוהתה עם הסרט, ולאחר ניצחון בעלות הברית נעצרה לזמן קצר כאוהדת השלטון הנאצי. לאחר מכן היא נכנסה ל"רשימה השחורה" ואף אחד ממפיקי הסרטים לא רצה להעסיקה בשל דעותיה הפרו-נאציות. מחלוקות בעקבות הסרטלאחר תום מלחמת העולם סווג הסרט אף בגרמניה עצמה כתעמולה פרו-נאצית והוא אסור להצגה למעט בהקשר חינוכי. ריפנשטאהל ניסתה לטעון כי הסרט אינו מעלה אף טענה אנטישמית (תוך שהיא מתעלמת מהנאום של יוליוס שטרייכר האומר בסרט: "אנשים שאינם טהורים גזעית ייעלמו מן העולם"), אולם ישנן ראיות לכך שהסרט ניסה להסתיר במודע את האג'נדה האנטישמית והכוונה הגזענית של המשטר הנאצי - לאור בחירת הנאומים בסרט מתוך כל הנאומים שנישאו בקונגרס ובחירת קטעי הנאומים של ראשי המפלגה (תוך השמטת קטעים אחרים). התנגדות הוורמאכט לסרטהביקורת הבלתי חיובית היחידה שהועלתה כנגד הסרט, בגרמניה הנאצית, הייתה ביקורתם של ראשי הוורמאכט אשר סברו שהצבא לא מואדר דיו בסרט. היטלר ריצה את דרישותיהם בכך שנוספה סצנה לסרט המראה בתחילתו את הגנרלים של הצבא עומדים בתחילת העצרת, דבר שדיבר אל האגו של כל אחד ואחד מהם. למעט ביקורת זו, סרט התעמולה זכה להצלחה רבה בגרמניה, ואיש לא העז לטעון שמדובר בתעמולה גרידא או לבקר את מסרי הסרט. השפעת הסרט על עולם הקולנועההיסטוריון פיליפ גאבין סבור שהסרט השפיע על סרטים רבים מאז הפקתו, וישנם סרטים רבים המציגים סצנות דומות לסצנות מניצחון הרצון (לרוב הדבר נעשה במודע). דוגמאות לכך הן השפעת הסרט על סרטיו של הבמאי ג'ורג' לוקאס ובהם מלחמת הכוכבים - פרק 4: תקווה חדשה, וכן סרטי הבמאי פיטר ג'קסון והבמאי רידלי סקוט.
ההתייחסות הקולנועית הראשונה לסרט הייתה בסרטו של צ'ארלי צ'פלין - הדיקטטור הגדול שנועד להיות פרודיה אנטי-נאצית ואירונית של הסרט. כך גם סצנות בקומדיה משנת 1968 של מל ברוקס - המפיקים (אף שברוקס עצמו הכחיש זאת). סרטים אחרים בהם יש סצנות דומות הם: "האזרח קיין", "מלך האריות", "גלדיאטור" ועוד. קטעים מהסרט ניצחון הרצון שולבו בסרטו של סטנלי קובריק "תפוז מכני" והשתמשו בהם על מנת "לרפא" את אלכס מרשעותו. הסרט מוזכר ב"מופע הקולנוע של רוקי" כאשר העוזרת של ד"ר פרנק נ. פורטר אומרת לו "זה ניצחון הרצון שלך" במבטא גרמני כבד. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||
