|
משה דניאל
משה (מוסה) דניאל (29 באוקטובר 1930 – 1 ביוני 2020) היה כדורסלן ומאמן כדורסל ישראלי, בגובה 1.85 מטר, ששיחק בין היתר בשנות ה-50 בהפועל אשדות יעקב והפועל חולון ובנבחרת ישראל. כן שיחק בנבחרת ישראל בכדורעף. נחשב לדמות מרכזית בהיסטוריה של כדורסל הנשים בישראל. אימן בין היתר את נבחרת ישראל בכדורסל נשים וכן קבוצות כדורסל נשים רבות מסוף שנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-90. זכה כמאמן כדורסל נשים בחמש אליפויות וארבעה גביעי מדינה. קורות חייוראשית ימיודניאל נולד בחיפה. בילדותו למד בבית הספר היסודי "אחדות" בקריית מוצקין, ובאותן שנים שיחק כדורסל בקבוצת הנוער של הפועל חיפה. בשנת 1945 עבר דניאל ללמוד בבית הספר החקלאי מקוה ישראל, שם שיחק גם בקבוצת הכדורסל והכדורעף של בית הספר[1]. ב-29 בנובמבר 1947, התקיים משחק הכדורסל הראשון של הפועל חולון, כאשר היא כללה ארבעה שחקני מקוה ישראל וביניהם דניאל. באותו יום, כ"ט בנובמבר, הייתה החלטת האומות המאוחדות על תוכנית החלוקה. בפברואר 1948 הצטרף לפלמ"ח לגדוד השלישי של חטיבת יפתח, ולחם במלחמת העצמאות. באפריל 1948 שכל את אחיו מרדכי דניאל[2]. כדורסלןבשנת 1948 השתחרר דניאל מהצבא, עבר לקיבוץ חולתה ובתוך כך הצטרף לקבוצת הכדורסל והכדורעף של הפועל חולתה, בשנת 1950 החל גם לאמן את קבוצת הפועל חולתה. בין השנים 1949 – 1951 שיחק דניאל בנבחרת ישראל בכדורעף[1]. בשנת 1950 השתתף עם נבחרת ישראל בכדורעף במכביה השלישית[3]. בשנת 1951 הצטרף דניאל לקבוצת הפועל מעיין ברוך. באותם ימים, שוחק הכדורסל על מגרשי כורכר, והשחקנים מההתיישבות העובדת עסקו גם בעבודת האדמה ובשמירות. השחקנים מדי יום השכימו לעבודה והתייצבו למשחקים לאחר יום עמל מפרך בפלחה ובדיר[4]. לימים סיפר דניאל על אותה תקופה: "לא היה לי כסף לקנות נעליים, ופעם חטפתי על זה קנס של לירה, היינו מתאמנים במגרש של הפועל פתח תקווה ונשארים לישון בחדרי ההלבשה"[5]. בתחילת שנות ה-50, בטרם נוסדה הליגה הראשונה בכדורסל, השתתף דניאל במשחקי ידידות במסגרת "אליפות הפועל" ומשחקים בינלאומיים בעיקר מול קבוצות צבאיות שונות. בשנת 1952 זומן דניאל לנבחרת ישראל הבוגרת, והשתתף בטורניר הקדם אולימפי - הלסינקי, הטורניר המשמעותי הראשון בו השתתפה הנבחרת. לימים סיפר דניאל על ההקשר בין הטורניר למלחמת יום העצמאות: "באותם ימים לא חשבתי כל כך על הראייה ההיסטורית. צריך לזכור שרוב הספורטאים במשלחת נלחמו במלחמת העצמאות, ויצאו ממנה עם לא מעט פצעים גופניים ונפשיים. לא ידענו איך לשלב את השמחה הפרטית עם הרגע ההיסטורי"[5].  עונת 1953/1954 הייתה העונה הראשונה של הליגה הלאומית בכדורסל, ודניאל המשיך לשחק בקבוצת הפועל מעיין ברוך, תחת הדרכת המאמן/שחקן שמעון שלח ולצד הכוכבים כגון יגאל דר ועקיבא רוזנבאום. בהתאם לרוח התקופה, הורכבה הליגה בשיטת ה""50-50", כשמרכזי הפועל ומכבי שולחים כל אחד ארבע קבוצות, על מנת ליצור ליגה בת שמונה קבוצות. דניאל השתתף ב-11 משחקים וקלע בממוצע של 6.8 נקודות למשחק. הקבוצה עצמה סיימה את הליגה במקום ה-4, עם 8 ניצחונות מתוך 14 משחקים[6]. בסיום העונה התפרקה הקבוצה. בשנת 1953 השתתף במדי נבחרת ישראל באליפות אירופה בכדורסל שנערכה במוסקבה. לקראת עונת 1954/1955 עבר דניאל להפועל אשדות יעקב, תחת כוכב הקבוצה ומאמנה דני ארז. מבחינתו של דניאל, חבר קיבוץ חולתה, לאחר שקבוצתו הקודמת התפרקה, היה טבעי להמשיך בקבוצה שמייצגת את ההתיישבות העובדת. הקבוצה סיימה את העונה במקום החמישי. דניאל השתתף ב-20 משחקים וקלע בממוצע של 5.2 נקודות למשחק[7]. באותה שנה השתתף במדי נבחרת ישראל באליפות העולם בכדורסל 1954. בשנת 1954 היה הזימון האחרון של דניאל לנבחרת[1]. בעונת 1955/1956 לא התקיימו משחקי ליגה עקב סכסוכים באיגוד הכדורסל בישראל[8]. בשתי העונות הבאות, עונת 1956/1957 ו-עונת 1957/1958, אשדות יעקב הפכה לקבוצת תחתית וסיימה במקומות ה-8 וה-9 בהתאמה, גם ממוצעיו של דניאל ירדו ל-4.7 ו-5.7 נקודות בממוצע בהתאמה[9]. בשנת 1956 לחם במלחמת סיני[2]. באפריל 1958, הופגז משקו של דניאל על ידי הסורים, ללא נזקים ממשיים[10]. לקראת עונת 1958/1959, לאחר 10 שנים בקיבוץ חולתה, עזב דניאל את הקיבוץ עבר לגור בחולון והצטרף להפועל חולון[11], שהייתה קבוצת מרכז טבלה באותם ימים. מאמן הקבוצה היה אז אברהם שניאור וכוכבי הקבוצה היו עופר אשד ועמוס קופפר-תובל. באותה עונה סיימה הקבוצה במקום החמישי. כן הגיעה הקבוצה בפעם הראשונה בתולדותיה לגמר גביע המדינה בכדורסל, שם פגשה את מכבי תל אביב והובילה עליה 43:37 כשנותרו שש דקות לסיום המשחק אך נקודות של מכבי בדקות הסיום העלו את מכבי ליתרון והביאו אותה לניצחון 53:47. בעונה הבאה, בעונת 1959/1960, סיימה הקבוצה שוב במקום החמישי, דניאל השתתף ב-8 משחקים וקלע בממוצע של 2.6 נקודות למשחק[12]. בסיום העונה פרש דניאל מכדורסל ועבר לקריירת אימון. בסך הכל שיחק דניאל 6 עונות בליגה הראשונה, בהן קלע 423 נקודות בממוצע של 5 נקודות למשחק[9]. בנבחרת ישראל שיחק בין השנים 1952 – 1954 והשתתף ב-3 טורנירים בינלאומיים. מאמןעוד בתקופתו כשחקן, אימן דניאל את קבוצת קבוצות נוער בגליל העליון, בשנת 1958 החל לאמן את קבוצת הבוגרים של הפועל כפר סבא. בשנת 1960 אימן את הפועל פתח תקווה; בשנת 1963 את שער הנגב; ובשנת 1967 את אס"א ת"א[1]. החל משנת 1968 החל לאמן כדורסל נשים, ובין השנים 1968 – 1991 אימן דניאל את הקבוצות הבאות: הפועל תל אביב, אליצור תל אביב, מכבי תל אביב, הפועל חולון, אליצור פתח תקווה, בני יהודה, הפועל ירושלים וגבעת חיים. בתקופה זו זכה כמאמן הפועל תל אביב (נשים) ב־2 אליפויות וגביע המדינה וכמאמן אליצור תל אביב (נשים) ב־3 אליפויות ו-2 גביעי מדינה. כן בין השנים 1972 – 1984 אימן את נבחרת ישראל בכדורסל נשים ובין השנים 1975 – 1981 אימן את נבחרת ישראל לנערות בכדורסל נשים[1]. דניאל נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בענף כדורסל הנשים בישראל ולאורך השנים אף השתתף במאבקים נגד איגוד הכדורסל על חוסר ההשקעה בספורט הנשים. בשנת 1991 פרש מאימון כדורסל. לימים נכנס להיכל התהילה של כדורסל הנשים בישראל[1]. חיים אישייםבשנים 1959–1995 עבד דניאל כמורה וכמנהל חוה לחינוך חקלאי ברמת גן[1]. לחם בפלמ"ח, וכן השתתף דניאל בחמש ממלחמות ישראל - מלחמת העצמאות, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום כיפורים[2]. בשנת 2018 נבחר ליקיר העיר חולון[2]. אביו של הכדורסלן מוטי דניאל וסבם של הכדורסלנים שון דניאל וראיין דניאל. נפטר ב-1 ביוני 2020, ונטמן בבית הקברות של קיבוץ חולתה[13]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
