|
מרדכי שטנר
  מרדכי שַטנֶר (20 ביוני[1] 1904 – 16 באפריל 1964) היה חבר קיבוץ עין חרוד (לפני הפילוג), עסקן תנועת העבודה, שליח היישוב באירופה, יו"ר מועצה אזורית גלבוע, נציג מפא"י בהנהלת הוועד הלאומי מ-1945, חבר מועצת העם (שהפכה למועצת המדינה הזמנית עם הקמת המדינה) ומחותמי מגילת העצמאות, ולאחר קום המדינה כיהן כנציג משרד האוצר בירושלים (הממונה על פיתוח ירושלים) (1949–1952) וכמנהל החברה הכלכלית לירושלים, בתפקיד האפוטרופוס על נכסי נפקדים (1952–1953), כמנהל רשות הפיתוח (1953–1955) וכממונה על החיסכון במשרד האוצר (1955–1964). הוביל את הקמתה של נצרת עילית, היה ממייסדי יד ושם וחבר בוועדה למינוי שופטים לבית המשפט העליון הראשון. ביוגרפיהשטנר נולד בסניאטין שבגליציה המזרחית, אז חלק מן הקיסרות האוסטרו-הונגרית. בצעירותו הצטרף לתנועת "השומר הצעיר", ובזמן לימודיו בגימנסיה הצטרף לתנועת "החלוץ" ועבר הכשרה בגרמניה. הוא ביקר לראשונה בארץ ישראל ב-1924, וב-1925 עלה ארצה ונמנה עם מייסדי קיבוץ עין חרוד. בשנת 1927 יצא בשליחות "ברית הנוער העברי" לגרמניה. בשנת 1929 נבחר כציר לקונגרס הציוני מטעם "פועלי ציון". שטנר הצטרף למפא"י זמן קצר לאחר הקמתה. בנובמבר 1933 נשלח על ידי ההסתדרות לגרמניה הנאצית כדי לארגן את הכשרת "החלוץ" שם. במשך עבודתו בא במגע עם בכירים במשטר הנאצי, בהם אדולף אייכמן. שב לארץ בנובמבר 1935. ב-1938 יצא מטעם "עליית הנוער" לווינה, ועבר לאנגליה בעקבות האנשלוס באותה שנה. באנגליה היה אחראי על ארגון המשרד הראשי של עליית הנוער. במהלך 1941 שב לארץ, ובראשית שנות ה-40 כיהן כיו"ר מועצה אזורית גלבוע. בדצמבר 1944 מונה לסגן לוועד הלאומי, וביולי 1945 הצטרף כחבר המזכירות הכללית של מגבית ההתגייסות[2] ונבחר להנהלת הוועד הלאומי.[3] במסגרת תפקידיו עסק בנושאי תשתית, החדרת תוצרת הארץ, בטיפול באסירי היישוב העברי ועמד בראש אגודת "לאסירינו". שטנר נאסר על ידי הבריטים במסגרת "השבת השחורה" (29 ביוני 1946), הובל למחנה המעצר בעתלית ולאחר יומיים נשלח לרפיח, שם היה עצור במשך שלושה שבועות ושימש כראש העצורים היהודים כלפי השלטונות הבריטים במקום. עם פירוק המחנה נשלח למעצר עם הנהגת היישוב במחנה המעצר בלטרון, עד 5 בנובמבר 1946. בהמשך שימש כראש המחלקה הכלכלית בוועד הלאומי, והיה פעיל בהפעלת השירותים האזרחיים לקראת המדינה. עם קום המדינה היה חבר מועצת המדינה הזמנית, וכיהן כחבר ועדת השירותים הציבוריים.[4] באפריל 1949 התמנה לנציג משרד האוצר בירושלים לענייני פיתוחה הכלכלי של העיר (רשות הפיתוח הממשלתית לעיר)[5] (לאחר שעברו משרד הממשלה לירושלים, כונה התפקיד "הממונה על פיתוח ירושלים"[6]). במסגרת זו עסק בנושאי תשתית בירושלים (מים, שיכונים, מקומות תעסוקה וכו'). עם הקמת הוועדה לבניית קריית הממשלה בירושלים בסתיו 1949, הועמד שטנר בראשה. בסוף אותה שנה התמנה בנוסף למנהל בפועל של החברה הכלכלית לירושלים,[7] תפקיד שבו כיהן עד 1952. בדצמבר 1951[8] התמנה לתפקיד האפוטרופוס על נכסי נפקדים[9] (שנקרא "מאגר הקרקעות בישראל"; מוסד זה הפך ברבות הימים ל"מינהל מקרקעי ישראל") וכיהן בתפקיד החל בראשית 1952. בחודש מאי 1952 התפטר מתפקיד הממונה על פיתוח ירושלים, אך הוסיף לפעול החברה הכלכלית לירושלים כיו"ר הנהלתה במשך שנים, עד מותו.[10] באוגוסט 1953 התמנה תחת זאת לתפקיד מנהל רשות הפיתוח.[11] שטנר היה הדמות המובילה בהקמתה של העיר נוף הגליל והיה מששת מייסדי יד ושם. כמו כן, היה חבר בוועדה למינוי שופטים לבית המשפט העליון הראשון. בסוף שנת 1955 עזב את תפקידיו אלה וייסד את תפקיד הממונה על החיסכון במשרד האוצר, במטרה להוביל מסע ממשלתי לעידוד החיסכון בארץ. כיהן בתפקיד זה עד מותו. ב-1962 היה מהוגי הרעיון להקמת החברה לפיתוח מזרח ירושלים.[12] מרדכי שטנר נפטר בירושלים באפריל 1964, בגיל 60. נטמן בבית העלמין בהר המנוחות. הותיר את אשתו, ילדיו ונכדים. על שמו נבנה "מרכז שטנר" בגבעת שאול שבירושלים,[13] ברחוב שגם הוא קרוי על שמו. במלאת שנתיים למותו ראה אור ביוזמת המועצה הלאומית לחיסכון הספר "החיסכון בכלכלה הלאומית", שהוקדש לזכרו.[14] משפחתושטנר ורעייתו היו הורים לשתי בנות, שרה להב ורחל ציון, ושני בנים, דוד שטנר (מומחה לנושאי מים וגבולות והשתתף במשלחות להסכמי השלום של ישראל עם הרשות הפלסטינית, ירדן וסוריה) ושלמה שטנר (כלכלן ויזם, היה סגן הממונה על התקציבים באוצר והיזם והמתכנן של השינוי המבני בחברת דן). ספר לזכרו
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
מפרי עטו:
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
