מסילת הרכבת קהיר-קייפטאון

מסילת הרכבת קהיר-קייפטאון
Cairo–Cape railway

הנתיב המתוכנן של מסילת הרכבת
מידע כללי
מדינה	מצרים, סודאן, אוגנדה, טנזניה, זמביה, זימבבואה ודרום אפריקה
מידע על המסילה
תחילת המסילה	קהיר
סיום המסילה	קייפטאון
סוג המסילה	מסילה
אורך המסילה	מתוכנן: 10,500 ק"מ נבנה: 5,600 ק"מ
רוחב המסילה	1.44 מטר (מצרים) 1.07 מטר (סודאן ודרומה)

מסילת הרכבת קהיר-קייפטאון היא פרויקט שיזמה האימפריה הבריטית לסלילת מסילת רכבת מקהיר, בצפון, לקייפטאון, בדרום, דרך הטריטוריות שבשליטת הבריטים וזאת כדי לחזק את אחיזתה באותן קולוניות. הפרויקט החל במאה ה-19 ועד עצירתו, לאחר מלחמת העולם השנייה, נסללו כ-5,600 ק"מ מתוך כ-10,500 ק"מ שתוכננו. נכון למאה ה-21 רובן של המסילות שהושלמה בנייתן, נמצאות בשימוש על ידי המדינות השונות.

ערך מורחב – המרוץ לאפריקה

במהלך המאה ה-19 ערכו המעצמות האירופאיות (בעיקר בריטניה, צרפת, ספרד, איטליה, גרמניה ופורטוגל) מרוץ לחלוקת אפריקה ביניהן וסיפוח שטחים ומדינות. האימפריה הבריטית, שהייתה המעצמה המובילה בקולוניאליזציה של אפריקה, שלטה על הקולוניות הבאות (שרובן היו במזרח אפריקה):

פיזור זה של הקולוניות העמיד בפני שלטונות בריטניה אתגר שליטה אמיתי. בין הפתרונות שהוצעו לשפר את הקשר בין המדינות שתחת שלטון בריטניה היו הקמת כבישים, סלילת מסילות רכבת במרכזה ומזרחה של אפריקה והנחת קווי תקשורת טלגרף.

הרעיון לבניית מסילה באפריקה הועלה לראשונה, ב-1875 על ידי כתב הדיילי טלגרף אדווין ארנולד (אנ') שהשתתף במשלחת המחקר של הנרי מורטון סטנלי לגילוי מקורותיו של נהר הקונגו. ארנולד הציע לבנות מסילת רכבת בין קונגו הבלגית לסודאן.

במקביל התווה מנהיג דרום אפריקה, ססיל רודס, תוכנית לסלילת מסילה שתעבור בין מדינות החסות של בריטניה בדרום היבשת. רודס, שהיה תומך נלהב של האימפריה הבריטית, ראה בעיני רוחו מסילה שתאפשר, מצד אחד, הובלה מהירה של הצבא הבריטי בין נקודות התלקחות ברחבי היבשת ומצד שני תשפר את המסחר בתוך ומחוץ לאפריקה.

הגבולות של הקולוניות הבריטיות באפריקה עם הקולוניות של המעצמות האירופאיות האחרות היוו מקור לעימותים בין המעצמות לאחר שלאותן מעצמות היו גם תוכניות לבניית מסילות רכבת חוצות מדינות:

• באזור דרום סודאן ואתיופיה הסתכסכה בריטניה עם צרפת ששאפה לחבר בין הקולוניות שלה בצפון ובמרכז אפריקה. סכסוך זה גרם לתקרית פשודה ובסופו של דבר לנסיגת הצרפתים מאזור הסכסוך.
• עימות נוסף התחולל מול פורטוגל, במרכז היבשת, בעקבות ניסיונה של פורטוגל לחבר את אנגולה הפורטוגזית (בדרום מערב אפריקה) עם מוזמביק הפורטוגזית (במזרח אפריקה).
• הקולוניות של גרמניה באזור אגם טנגניקה (מזרח אפריקה הגרמנית) שברו את רצף הטריטוריות הבריטיות ומנעו סלילה באזור זה. במסגרת החתימה על חוזה ורסאי, לאחר מלחמת העולם הראשונה, הועברו חלק מהטריטוריות הגרמניות לידי בריטניה דבר שאיפשר רצף יבשתי בריטי בין קהיר לקייפטאון.
• מלחמות הבורים, בדרום אפריקה, ערערו גם הן על ההגמוניה הבריטית בדרום היבשת ועל יכולתה להוציא לפועל את תוכנית הרכבת.

בנוסף להתמודדות עם המעצמות האירופאיות האחרות נאלצו מתכנני המסילה הבריטים להתמודד עם פני השטח בנתיב המסילה. אתגרים אלו כללו אזורים מדבריים במצרים וסודאן, נהרות רחבים שחצו את מסלול הרכבת (הנילוס והנחלים באגן הניקוז שלו וכן נהר זמבזי) והרים וג'ונגלים במרכז היבשת.

העבודות לסלילת המסילה החלו במספר אתרים לאורך המסלול המתוכנן של 10,500 הקילומטרים.

בחלקה הצפוני של אפריקה (מצרים וסודאן) התבססה המסילה על תשתית שהייתה קיימת כבר במצרים וחיברה את פורט סעיד-אלכסנדריה-קהיר וכעת הוארכה עד אסואן. מסילה זו נבנתה ברוחב הסטנדרטי הבריטי של 1.44 מטר. המשך המסילה בסודאן נבנה ברוחב של 1.07 מטר כשהמעבר בין שתי המסילות היה על גבי מעבורת שחצתה את הנילוס. מטרתו העיקרית של המקטע הסודאני נועד לשרת את הכוחות הבריטים, בפיקודו של הורשיו קיצ'נר, במהלך המלחמה המהדית.

בחלקה המרכזי של אפריקה נתקלו הבריטים בתנאי שטח מאתגרים של הרים וג'ונגלים מצד אחד והטריטוריה של מזרח אפריקה הגרמנית שחסמה את דרכה של המסילה. רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, במסגרת הסכם ורסאי, השיגו הבריטים רצף טריטוריאלי במרכז אפריקה שאיפשר להם לחדש את עבודות המסילה.

בחלקה הדרומי של היבשת נסללה המסילה ברוחב של 1.07 מטר ועד 1905 הצליחו הבריטים לסלול כ-2,300 ק"מ בין קייפטאון למפלי ויקטוריה (שעל גבול זמביה וזימבבואה) שם השלימו הבריטים ב-1905 את הקמת גשר מפל ויקטוריה על נהר זמבזי^[1].

בשנות ה-30 של המאה ה-20 הואטו עבודות הפיתוח של הקו בעקבות המשבר הכלכלי העולמי שהביא לשפל הגדול ולעצירת ההשקעות. גם במהלך מלחמת העולם השנייה לא חלה התקדמות רבה בסלילה וזאת לאחר שמשאביה של בריטניה הופנו לטובת המאמץ המלחמתי על חשבון המשך ההשקעה במסילה.

לאחר מלחמת העולם השנייה החל תהליך הדה-קולוניזציה של אפריקה שהביא להקמת מדינות עצמאיות ויציאתה הדרגתית של בריטניה מאפריקה דבר שביטל כמעט לחלוטין את הסיבה המרכזית שבגללה נבנתה המסילה. בסך הכל נסללו כ-5,600 ק"מ מסילה מתוך 10,500 הקילומטרים המתוכננים.

סכסוכי גבול בין חלק מהמדינות שהוקמו גרמו, במקרים מסוימים, לסגירת הגבול ולמניעת מעבר רכבות בין אותן מדינות. כמו כן שינו חלק מאותן מדינות את מדיניות ההשקעות שלהן שהביאו להקטנת התקציב לתחזוקת המסילות וציוד הנסע דבר שפגע בהיקף הנסיעה^[2]

נכון למאה ה-21 להלן מצב המקטעים השונים של המסילה:

מסילת קהיר-קייפטאון, שכיוונה העיקר היה צפון-דרום, שימשה כציר תחבורה מרכזי אליו התחברו שלוחות ממערב וממזרח:

• שלוחת אוגנדה - קניה (אנ') חיברה את נמל הים מומבסה, קניה לקמפלה (אוגנדה). המסילה שנבנתה ברוחב פסים של 100 ס"מ שודרגה ב-2016 לרוחב סטנדרטי שאיפשר חיבורה בקמפלה למסילת קהיר-קייפטאון.
• שלוחת טנזניה - זמביה (אנ') חיברה את נמל הים דאר א-סלאם, טנזניה למערב טנזניה ולזמביה. המסילה הזו הושלמה ב-1975 וחוברה למסילת קהיר-קייפטאון.
• שלוחת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו - אנגולה (אנ') חיברה את נמל הים פורט לוביטו (אנ'), אנגולה לטנקה (אנ'), הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו שם חוברה למסילת קהיר-קייפטאון.
• שלוחות הרכבות של מוזמביק (אנ') חיברה את נמלי הים של מוזמביק (ביירה, מפוטו ונקאלה) למרכז היבשת שם חוברו למסילת קהיר-קייפטאון.

• מסילת הרכבת חוצת סהרה

מדיה וקבצים בנושא מסילת הרכבת קהיר-קייפטאון בוויקישיתוף

• מסע לסודאן, אוגנדה וקניה 1935, באתר "היסטוריית הרכבות של מייק"
• חברת רובוס לטיולי רכבות בין קהיר לקייפטאון, באתר rovos.com
• מסילת הרכבת קהיר-קייפטאון, באתר rhodesianstudycircle.org.uk
• למפלי ויקטוריה עם מסילת הרכבת קהיר-קייפטאון, באתר tothevictoriafalls.com
• מסילת הרכבת קהיר-קייפטאון, באתר theheritageportal.co.za
• מסע ברכבת מקייפטאון לקהיר, סרטון באתר יוטיוב, 2020
• מסילת הרכבת קהיר-קייפטאון, סרטון באתר יוטיוב, 2018
• מסילת הרכבת קהיר-קייפטאון, סרטון באתר יוטיוב, 2022