מלחמת שלושת הימים

"מלחמת שלושת הימים"

מלחמה: מלחמת ההתשה בחזית הסורית
תאריכים	24 ביוני 1970 – 26 ביוני 1970 (3 ימים)
קרב אחרי	מבצע קיתון 10
מקום	גבול ישראל סוריה, ברמת הגולן, תקיפות אוויר בעומק סוריה.
תוצאה	הרתעה והקטנת היוזמה הצבאיות הסורית כנגד ישראל כמעט לחלוטין.
הצדדים הלוחמים ישראל ישראל סוריה סוריה מפקדים אלוף פיקוד הצפון מרדכי גור. - כוחות כוחות חי"ר במוצבי הקו, חיל האוויר, חטיבה 188, כוח הנדסה ויחידות ארטילריה. חטיבות הקו הסוריות, יחידות ארטילריה, כוחות חי"ר, ושריון וחיל האוויר. אבדות בהפגזות הצבא הסורי נהרגו 11 חיילי צה"ל ונפצעו 55. בפעולת התגמול (מבצע קיתון 10), נהרג חייל אחד ואחד נפצע. בנוסף הופל מטוס מיראז' 3 וטייסו נפל בשבי. מאות נפגעים ו-36 טנקים[1], חמשת המוצבים שהותקפו הושמדו, צה"ל לקח 38 שבויים, טנק SU-100 ונשק נוסף נלקח שלל.

"מלחמת שלושת הימים" הוא כינוי שניתן לשלושת ימי לחימה בין צבא סוריה לבין צה"ל בין 24 ל-26 ביוני 1970, לאורך הגבול ברמת הגולן ובעומק סוריה.^[2][3]

הקרבות התחילו בערב 24 ביוני בהפגזה סורית ברמת הגולן, שבחסותה ניסו שני כוחות סוריים לכבוש שני מוצבי חי"ר ישראלים. ההתקפות הסוריות נהדפו. בבוקר למחרת נפתחה אש סורית בגזרת קוניטרה, ובתגובה הפגיז חיל האוויר הישראלי מחנות צבא סורי באזור דמשק. השקט נשמר באופן יחסי עד שבערב התחדשו חילופי האש באופן דליל.

כתגובה, בבוקר 26 ביוני, יצא צה"ל למבצע נרחב בשם מבצע קיתון 10, שבו הותקפו והושמדו חמישה מוצבי קו סוריים וכוחות השריון הסורי המגן נהדפו. עם ערב שבו כוחות צה"ל לשטח ישראל יחד עם ציוד שלל סורי ו-38 שבויים.

לאחר כיבוש רמת הגולן במלחמת ששת הימים הקים צה"ל מערך הגנה לאורך קו הגבול החדש עם סוריה, שכלל 20 מוצבים, תעלות נ"ט לאורך הגזרה ופרש את חטיבת השריון 188 ששימשה עתודה והשתלבה בהגנת מוצבי הקו.

הצבא הסורי נחלש לאחר מלחמת ששת הימים, ונזקק לתקופת התחמשות והתארגנות. מיוני 1967 (תום המלחמה) ועד פברואר 1969, לא יזם הצבא הסורי פעולות התקפיות למעט מספר חדירות ופעולות חבלניות של ארגוני מחבלים, בעיקרם ארגון א-סאעקה של מפלגת הבעת'. החל מ-1969, גברו הפעולות ההתקפיות וצה"ל התחיל להגיב בעיקר בהפצצות מהאוויר על מחנות המחבלים.

בחודש דצמבר 1969, לאחר לחץ מדינות ערב באזור וקרוב להשלמת ההתחמשות מחדש, התחיל הצבא הסורי ביוזמות התקפיות, נקודתיות בהיקף מצומצם לאורך קו הגבול. בכך הצטרף לירדן שכבר ניהלה פעולות כאלה נגד ישראל ולמצרים שהייתה שקועה במלחמת ההתשה שהתנהלה באופן יומיומי כמעט לאורך התעלה.

במהלך 1970, המתיחות לאורך הגבול הסורי-ישראלי עלתה בהדרגה וצה"ל הגיב בפעולות יזומות משלו. הסלמה משמעותית ארעה ב-16 ביוני 1970 בעקבות שתי פשיטות של כוח חי"ר ישראלי מוסק לעומק סוריה. הכוח הישראלי הפגיז בסיס טירונים, הרס גשר מרכזי וחזר לבסיסו ללא נפגעים.

הקרבות החלו עם הפגזות סוריות לאורך כל גזרת רמת הגולן בערב 24 ביוני. בחסות ההפגזה, שני כוחות סורים נעו לכיוון גבול ישראל כדי לתקוף שני מוצבים. כוח חי"ר נע לכיוון רכס הבוסטר בצפון רמת הגולן, אך נהדף טרם עבר את הגבול. הכוח השני, כוח שריון, נע לכיוון כודנה באזור תל פרס בדרום רמת הגולן. הכוח הצליח לעבור את הגבול ותקף מוצב חי"ר באזור כודנה עד שלבסוף נהדף אף הוא. בתגובה, הפעיל צה"ל כוחות שריון מחטיבה 188 כנגד התקיפות, יחידות ארטילריה פתחו באש כנגד מטרות סוריות ואף הוצאו גיחות חיל האוויר שהפציץ מטרות סוריות. בסוף יום הקרב, הוסב נזק למוצבי הקו הישראלי. כן היה לצה"ל הרוג אחד ו-18 פצועים.

בבוקר השני לקרבות, פתחו הסורים באש באזור קוניטרה, שהייתה מקום ההתיישבות מרום גולן. בתגובה, בשעה 11:00 תקפו מטוסי חיל האוויר מחנות צבא סורי באזור דמשק ונפתחה אש טנקים וארטילריה לעבר המוצבים הסורים לאורך הקו, במהלך התקיפות הופל מטוס מיג סורי, על ידי טיל אוויר-אוויר ששוגר ממטוס F-4 פנטום של איתן פלד. בהמשך אותו היום שרר שקט יחסי בין הצדדים, למעט מספר תקריות בערב, כאשר נפתחה אש דלילה מהצד הסורי ומטוס מיג סורי תקף מספר טנקים בדרום הרמה, ללא הצלחה. במשך היום תקפו מטוסי חיל האוויר סוללות ארטילריה סוריות. לאורך היום, הוסב נזק ואבדות רבות לקו הסורי. לצה"ל היה הרוג אחד ושני חיילים פצועים.

ערך מורחב – מבצע קיתון 10

ב-26 ביוני, נערך מבצע תגמול בשם "קיתון 10", שכלל תקיפה רחבה של שני גדודי שריון מחטיבה 188, בסיוע כוחות הנדסה, ארטילריה וחיל האוויר. כוחות השריון פשטו על שלושת המוצבים הסוריים "ארבעת הבתים", "צידא" ו"אל-חנות" בדרום קו הגבול, תוך הפגזה ארטילרית ומתקפות מהאוויר. לאור הצלחתם, המבצע הורחב לשני מוצבים נוספים, "אום לוקס" ו"תל דרעיה", שנכבשו גם הם. פלוגת טנקים סורית תקפה בשעות אחר הצהריים את מוצב 54 (הידוע בהמשך כמוצב 107), אך כיבושו נמנע הודות לתגובה מהירה של חיל האוויר הישראלי וכוח שריון שהוחש למוצב.

במהלך הקרב, כוח שריון ישראלי הדף כוח שריון סורי ובו 50 טנקים. צה"ל איבד חייל אחד, ותשעה חיילים נוספים נהרגו בהפגזות הסוריות. כוחות צה"ל הרסו חמישה מוצבים סוריים, לקחו שלל ותפסו 38 שבויים. אבדות הצבא הסורי עלו למאות בשלושת ימי הקרב. כמו כן, במהלך הקרבות האוויריים הופלו ארבעה מטוסים סוריים מהדגמים מיג 21 ומיג 17. מנגד לטייסת 117 הישראלית, הופל מטוס מיראז' 3 והטייס בועז איתן נפל בשבי^[4].

ההצלחה של מבצע קיתון 10 וקרבות "מלחמת שלושת הימים'", הפחיתו משמעותית את המוטיבציה ההתקפית של צבא סוריה נגד ישראל, וההתנגשויות לאורך הגבול הסורי פסקו לגמרי עד פברואר 1972. במהלך 1970, מלבד המכה שספגה סוריה ברמת הגולן, הייתה סוריה במתיחות עם ירדן סביב אירועי ספטמבר השחור ותקריות גבול, מה שגרם לצבא סוריה לשמור שקט יחסי ולהימנע מתקריות צבאיות עם ישראל. בשנתיים אלו, המשיכה פעילות של ארגוני טרור בגזרה, בעידודה של סוריה, מבלי שצבא סוריה ייקח חלק בפעילות. החל מפברואר 1972, התחיל הצבא הסורי להשתתף באופן פעיל בפעילות חבלנית כנגד ישראל ואף יזם מספר תקריות אש, שהביאו את ישראל להגיב בייזום קרבות שקיבלו את הכינוי "ימי קרב". ב-6 באוקטובר 1973, הסתיימו תקריות האש היומיות ונפתחה מלחמת יום הכיפורים, מלחמה כוללת בשתי חזיתות.

שלוש שנים לאחר מכן, ב-3 ביוני 1973, הוחזר איתן יחד עם שני טייסים ישראלים נוספים, גדעון מגן ופנחס (פיניק) נחמני^[5], תמורת 46 שבויים סורים, כולל 38 השבויים מימי הקרב וכולל חמישה קצינים סורים שנחטפו במבצע ארגז.

• מלחמת ההתשה
• מבצע קיתון 10

• תא"ל משה בר כוכבא, ‏מבצע "קיתון 10", טנקים מבקיעים לסוריה, מערכות 215, יוני 1971, עמ' 28-35
• דני ורדי, ‏קיתונות של אש, שריון 3, ינואר 1999, עמ' 20, באתר "יד לשריון"

• אביתר ליכטמן, הקרב על המוצב, שישי בגולן, 10 באוקטובר 2019
• תיאור קבלת עיטור המופת, באתר הגבורה לסגן משה פינקס, קצין תותחנים במהלך 'קיתון 10', ב"אתר הגבורה", 31 במרץ 2006