מיכאיל לומונוסוב

מיכאיל לומונוסוב
Михаи́л Васи́льевич Ломоно́сов

לידה	8 בנובמבר 1711 Mishaninskaya, רוסיה
פטירה	4 באפריל 1765 (בגיל 53) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
ענף מדעי	כימיה, פיזיקה
מקום מגורים	רוסיה
מקום קבורה	בית הקברות לזרב בסנקט פטרבורג במתחם המנזר אלכסנדר נבסקי
מקום לימודים	Slavic Greek Latin Academy (1734) Academic University at the St. Petersburg Academy of Sciences (1736) אוניברסיטת מרבורג (1739) אוניברסיטת פרייברג לכרייה ולטכנולוגיה
מנחה לדוקטורט	כריסטיאן וולף
מוסדות	האקדמיה הרוסית למדעים של סנקט פטרסבורג אוניברסיטת סנקט פטרבורג אוניברסיטת מוסקבה אוניברסיטת מרבורג
תלמידי דוקטורט	Stepan Rumovsky
בן או בת זוג	Elisabeth Christine Zilch
צאצאים	Yelena Lomonosova
הערות	ייסד את אוניברסיטת מוסקבה. היה גם משורר.
תרומות עיקריות
גילוי חוק שימור החומר, חקר החשמל
חתימה

מיכאיל ואסילייביץ' לומונוסוב (רוסית: Михаил Васильевич Ломоносов‏; 8 בנובמבר 1711 - 4 באפריל 1765) היה איש אשכולות רוסי שתרם רבות לספרות, לחינוך ולמדע ברוסיה.

מיכאיל לומונוסוב נולד בשנת 1711 בכפר דייגים במחוז ארכאנגלסק הנידח, בצפון רוסיה. בגיל 19 ברח מהבית למוסקבה, שם התקבל לאקדמיה הסלאווית-יוונית-לאטינית (מעין בית ספר תיכון) וסיים אותה בהצטיינות. לאחר-מכן נשלח לומונוסוב ללמוד באקדמיה למדעים בסנקט פטרבורג. בעקבות הישגיו בלימודים, קיבל מלגה ונשלח ללמוד באירופה. כשחזר לרוסיה, הפך לומונוסוב לחבר פעיל באקדמיה הרוסית למדעים.

בשנת 1745 הוא חולל מהפכה של ממש, כאשר היה הראשון שהתחיל להעביר הרצאות ברוסית ולא בלטינית, כמו שהיה מקובל. לצורך כך היה עליו להמציא מילים רבות בשפה הרוסית לתיאור מושגים מדעיים שונים ולהכניס לתוכה מונחים זרים. לא לשווא לומונוסוב כונה "האוניברסיטה הראשונה שלנו". בשנת 1755 ייסד לומונוסוב את האוניברסיטה המוסקבאית.

לומונוסוב מת בשנת 1765.

כפיזיקאי, לומונוסוב עסק בנושא של חשמל, וכן הגה את התורה האטומית, שנוסחה באופן יסודי יותר על ידי ג'ון דלטון כיובל שנים אחריו. כמו כן הוא העלה את ההשערה המקובלת כיום בתרמודינמיקה בדבר טיבו של החום, כשטען שהוא תולדה של תנועה חופשית של האטומים.

ככימאי, הישגיו הגדולים של לומונוסוב הם גילוי חוק שימור החומר, שלבואזייה גילה גם כן 18 שנה מאוחר יותר, והכנסת תבנית קבועה של שמות (נומנקלטורה) לכימיה.

כגאוגרף, לומונוסוב התקרב לתאוריית נדידת היבשות, ניבא תאורטית את קיומה של יבשת אנטארקטיקה, וכן המציא מספר כלים ימיים, שהקלו על רישום וחישוב הכיוונים והמרחקים.

כגאולוג, לומונוסוב הוציא ספר מקיף על גאולוגיה מעשית, בו פירט סוגים שונים של סלעים ועפרות, את מקומות הימצאם וסימנים מזהים שלהם.

בשנת 1754 פיתח מיכאיל לומונוסוב מכשיר בעל רוטור קואקסיאלי (שני רוטורים המורכבים אחד מעל לשני) שהונע על ידי קפיץ. בכך הוא עשה צעדים ראשונים לקראת התפתחותו של המסוק.

בשנת 1755 לומונוסוב הוציא את ספרו "הדקדוק הרוסי" (רוס') - אחד הספרים הראשונים בתחום הזה.

לומונוסוב הכניס מילים רבות לתוך השפה הרוסית (ראו לעיל). כמו כן, הוא הכניס לתוך השירה הרוסית את השיטה הסילבו-טונית באופן סופי (לפניו השיטה הזו הוכנסה באופן לא-שלם על ידי בן-זמנו טרדיאקובסקי). לקולמוסו של לומונוסוב שייכות יצירות רבות בשירה הרוסית, בעיקר אודות (שירי הודיה והלל).

• אוניברסיטת מוסקבה הממלכתית על שם מיכאיל לומונוסוב
• האוניברסיטה הפדרלית הצפונית הממלכתית על שם מיכאיל לומונוסוב
• עיר לומונוסוב
• נמל התעופה הבין-לאומי דומודדובו על שם מיכאיל לומונוסוב

• מיכאיל לומונוסוב – מתוך 'מדריך קצר לאמנות הדיבור והכתיבה' (מרוסית: דינה מרקון), בתוך 'דחק', כרך יג', 2021.

מדיה וקבצים בנושא מיכאיל לומונוסוב בוויקישיתוף

• מיכאיל לומונוסוב, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
• מיכאיל לומונוסוב, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• כתבי מיכאיל לומונוסוב בפרויקט בן-יהודה
• מיכאיל לומונוסוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)