|
מחוז סמורה
סמורה (בספרדית: Zamora) הוא מחוז במערב ספרד, בחלק המערבי של הקהילה האוטונומית של קסטיליה ולאון. המחוז גובל במחוז אורנסה, מחוז לאון, מחוז ויאדוליד ומחוז סלמנקה, ובפורטוגל. מחוז סמורה של ימינו היה אחד משלושת המחוזות שנוצרו משטח ממלכת לאון לשעבר בשנת 1833, כאשר ספרד אורגנה מחדש ל-49 מחוזות.[1] מתוך 168,725 בני אדם (2021) במחוז, למעלה משליש מתגוררים בבירה סמורה. במחוז זה 250 רשויות. גאוגרפיה   .jpg)  מחוז סמורה נמצא בצפון־מערב ספרד, הוא גובל בפורטוגל השוכנת בדרום־מערב. ממערב שוכן מחוז אורנסה, מצפון מחוז ליאון, ממזרח מחוז ויאדוליד, ומדרום מחוז סלמנקה. נהר אסלה אשר מקורו בהרים הקנטבריים בצפון וזורם דרומה דרך המחוז לפני שהוא נשפך לנהר דורו המהווה חלק מהגבול עם פורטוגל.[2] אסלה היא היובל הגדול ביותר של הדורו ובמקום שבו הם מצטרפים, הוא מזרים כמות מים גדולה יותר מזו המגיעה מדורו. בירת המחוז היא סמורה השוכנת בדרום המחוז על גדות הדורו.[3] למחוז שטח כולל של 10,599 קמ"ר. עיקר כלכלת המחוז היא חקלאית. באזור מסורת של גידול כבשים, המהווה מקור חלק גדול מצמר המרינו של ספרד.[4] אוכלוסייהשינויים היסטוריים בגודל האוכלוסייה במחוז מתוארים בתרשים הבא:  תיירותבעיר סמורה כנסיות ומבנים היסטוריים רבים המהווים מוקדי תיירות. אלה כוללים קתדרלה רומנסקית מהמאה ה-12, כנסיות רבות אחרות, חומות עיר, בתים עתיקים וטירה. ייצור כלי חרס, מוצרי טקסטיל ויין קיים בעיר.[4] 70 ק"מ צפונה מסמורה נמצאת העיר בנוונטה שבה כנסיית סנטה מריה ומבצר לה מוטה (בעשורים האחרונים שוכן בו מלון ברשת פרדור). המקום היה משכנו של פרדיננד השני מלך לאון, אשר נפטר במקום, לאחר ששב מעליה לרגל לסנטיאגו דה קומפוסטלה.[5] העיירה העתיקה טורו שוכנת על גדת הדורו 39 ק"מ ממזרח לסמורה. פרדיננד השלישי מקסטיליה הוכתר למלך לאון בעיר בשנת 1230 ואשתו אליזבת משוואביה (ביאטריז) מתה כאן. האגדה מספרת שהיינות של טורו היו הראשונים שהגיעו לאמריקה, ונלקחו לשם על ידי כריסטופר קולומבוס.[6] העיירה סנבריה נמצאת בצפון מזרח המחוז ליד אגם סנבריה, אחד האגמים הטבעיים הגדולים הבודדים בספרד, על הגבול עם גליסיה. הוא הוכרז כמרכז היסטורי ואמנותי. האגם הוא כיום חלק מפארק אגם סנבריה, לאחר שהוכרז כפארק טבע בשנת 1978.[7] פרמוסל הוא כפר מימי הביניים הממוקם על הגבול עם פורטוגל ובקצה פארק הטבע Arribes del Duero. על המדרונות התלולים של הנהר נבנו טרסות לגידול גפנים, זיתים ופירות אחרים.[8] הערות שוליים
קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||||||||||||||||||
