|
מאזן מסחרי
 "מאזן מסחרי" (או "מאזן סחר" או "יצוא נטו"; מסומל לעיתים כ-NX) הוא מונח בחשבונאות לאומית המתאר את ההפרש בין ערך היצוא ליבוא בתקופת זמן מסוימת. המאזן המסחרי מודד את זרם היצוא לאורך התקופה הנמדדת.[1] מאזן הסחר מודד זרימה של יצוא ויבוא על פני פרק זמן נתון. משמעות המונחכאשר מדינה מייצאת יותר מאשר היא מייבאת המאזן המסחרי חיובי והיא בעודף מסחרי או מאזן סחר חיובי. כאשר היבוא גדול מהיצוא, המאזן המסחרי שלילי והמדינה בגירעון מסחרי, או מאזן סחר שלילי. נכון לשנת 2016, כ-60 מדינות נמצאות בעודף מסחרי. מאזן הסחר אינו מאוזן ברמת המדינה הבודדת אלא בהסתכלות עולמית. כלומר, כאשר סוכמים את כלל המדינות, סך היצוא צריך להיות שווה לסך היבוא. מצב זה מביא בפועל לבעיות במדידה, כפועל יוצא של קושי לאסוף נתונים על כלל מדינות העולם. כהמחשה לבעיה זו, כאשר סוכמים נתונים רשמיים של כל מדינות העולם, הייצוא עולה על היבוא בקרוב לאחוז אחד. המשמעות היא שהעולם נמצא במאזן סחר חיובי עם עצמו, מה שאינו אפשרי. על אף שהנטיה היא לחשוב שבעיית חוסר הדיוק בנתונים מקורה במדינות מתפתחות, רוב הפער דווקא נובע מסטטיסטיקה שמקורה במדינות מפותחות.[2] מאזן הסחר מהווה חלק מהחשבון השוטף של המדינה, והוא כולל עסקאות כמו הכנסה מהשקעות בינלאומיות וסיוע בינלאומי. אם החשבון השוטף נמצא בעודף, מצב הנכסים הבינלאומי של המדינה גדל בהתאם. באותה מידה, גירעון מקטין את שווי הנכסים הבינלאומיים. מאזן הסחר זהה להבדל בין התפוקה של מדינה לביקוש המקומי שלה (ההבדל בין הסחורות שהמדינה מייצרת לבין כמה סחורות היא קונה מחו"ל; ההבדל לא כולל כסף שהוצא מחדש על מניות חוץ, וגם לא כולל יבוא סחורה לייצור לשוק המקומי). המאזן המסחרי מובחן ממאזן התשלומים בכך שהוא אינו כולל העברות כספים שאינן כנגד סחורה, השקעות והעברות הון. ניתן להבחין בין מאזן מסחרי של סחורות למאזן מסחרי של שירותים מעבר למאזן המסחרי הכללי. מאזן הסחר מושפע מגורמים רבים, ביניהם:
השפעה כלכלית_and_Trade_Policies.png) קיימות תפיסות שונות לגבי ההשפעה הכלכלית של מאזן סחר חיובי או שלילי על מדינה, והאם מצב אחד עדיף על המצב האחר. על אף שאינטואיטיבית, ניתן לחשוב על גרעון סחר כמצב שאינו רצוי, התפיסה שגירעונות סחר דו-צדדיים גרועים כשלעצמם נדחתה ברובם על ידי מומחי סחר וכלכלנים.[3][4] לפי קרן המטבע הבינלאומית גירעונות סחר עלולים לגרום לבעיית מאזן תשלומים, להשפיע על מחסור במט"ח ובשל כך לפגוע במדינות הנתונות בגרעון.[5] מנגד, הכלכלן האמריקאי ג'וזף שטיגליץ, סבור כי מדינות המחזיקות בעודפים מפעילות "החצנה שלילית" על שותפי הסחר (כפי שאדם השומר את כספו בבנק ולא רוכש דבר משכניו, למעשה לא תורם לכלכלה המקומית). שטיגליץ אף טען כי הדבר מהווה איום על השגשוג העולמי, עקב כך שמונע תלות כלכלית של מדינות אחת בשנייה.[6][7] הכלכלן בן ברננקי טוען ש"חוסר איזון מתמשך בתוך גוש האירו הוא אינו בריא, מכיוון שהוא מוביל לחוסר איזון פיננסי בין המדינות ולצמיחה לא מאוזנת. העובדה שגרמניה מוכרת הרבה יותר ממה שהיא קונה, באה על חשבון הביקוש לתוצרת שכנותיה (ולמדינות אחרות ברחבי העולם), ומפחיתה את התפוקה והתעסוקה מחוץ לגרמניה."[8] לפי קרלה נורלוף (חוקרת מדעי המדינה), ישנם שלושה יתרונות עיקריים לגירעונות הסחר בו נמצאת ארצות הברית:[9]
מאמר של הלשכה הלאומית למחקר כלכלי משנת 2018, שנכתב על ידי כלכלנים מקרן המטבע העולמית ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מצא כי במחקר של 151 מדינות בשנים 1963–2014, להטלת המכסים הייתה השפעה מועטה על מאזן הסחר.[10] ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||
