|
ליבריוס
האפיפיור ליבריוס (בלטינית: Liberius; מת ב-24 בספטמבר 366) כיהן בתפקידו החל מ-17 במאי 352 עד מותו. הוא האפיפיור הקדום ביותר שלא זכה לקנוניזציה כקדוש, אם כי הוא הוכתר לקדוש בכנסייה האורתודוקסית המזרחית. ליבריוס ירש בתפקידו את יוליוס הראשון, ולפי הקטלוג הליבריאני שסוקר את האפיפיורים מפטרוס ועד ליבריוס, הוא החל לכהן ב-22 במאי[1]. לאחר כינוס סינוד רומאי פעולתו המתועדת הראשונה הייתה לכתוב לקיסר קונסטנטיוס השני, וביקש ממנו לכנס מועצה באקוויליה שתעסוק בנושא של אתנסיוס מאלכסנדריה; אולם, הקיסר אילץ את השליח לכתוב כנגד רצונו מכתב גינוי על הפטריארך האורתודוקסי של אלכסנדריה. ליבריוס היה אחד מהיחידים שסירב לחתום ב-355 על כתב גינוי לאתנסיוס, שהוצא מחדש במילאנו כצו קיסרי לכל הבישופים המערביים. אל ליבריוס הצטרפו אוסביוס מוורצ'לי, דיוניסיוס ממילאנו ולוציפר מקליארי. התוצאה העיקרית של סירוב זה הייתה העברתו לברואה שבתראקיה; האנטי אפיפיור פליקס השני החליף אותו בתפקידו. גלותו של ליבריוס נמשכה שנתיים, ובסופן הקיסר החזיר אותו לרומא; אולם, כיוון שבישופות רומא הייתה באופן רשמי בידיו של פליקס, חלפה שנה נוספת עד שליבריוס חזר לתפקידו. כוונתו של הקיסר הייתה שליבריוס ימשול על הכנסייה ביחד עם פליקס, אך לאחר הגעתו של ליבריוס תושבי רומא גירשו את פליקס. ליבריוס ופליקס לא נטלו חלק במועצת רימיני שהתכנסה בשנת 359. לאחר מותו של קונסטנטיוס ב-361 ליבריוס ביטל את החלטות המועצה, אך בהסכמתם של הבישופים אתנסיוס והילריוס החזיר לתפקידם את הבישופים שהביעו את הסכמתם להחלטות המועצה וביטלו אותה לאחר מכן. ליבריוס העניק יחס מועדף למשלחת שהגיעה אליו מהאפיסקופליות המזרחית בשנת 366, וקלט לתוך הקהילה שלו את המתונים מבין האריאנים. הוא מת ב-24 בספטמבר 366. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||
