|
לאה הרפז
לאה הרפז (נולדה בשם הלנה גולדברג, 11 ביוני 1941 – 11 באוקטובר 2020) הייתה משוררת, סופרת, אמנית רב-תחומית ומעצבת אופנה ישראלית. חייהילדות ונעוריםלאה (הלנה גולדברג) הרפז נולדה בעיר קרץ' (חצי האי קרים בברית המועצות) למשפחה יהודית מפולין. המשפחה הצעירה ברחה מזרחה לברית המועצות עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין בספטמבר 1939, והגיעה לקולחוז קרוב לעיר טשקנט שבאוזבקיסטן. האב, שפסה (שבתאי), היה חבר מפלגת הבונד בלודז', (דור שני לשיוך המפלגתי ודור שני להתבוללות) משורר, עורך של כתב עת אוונגרדי לשירה ביידיש ומורה להיסטוריה פולנית. אמה של הלנה הייתה בתו של חסיד גור. בגיל 17 הצטרפה לתא של המפלגה הקומוניסטית בלודז', שהוצאה בפולין אל מחוץ לחוק. היא נעצרה לעיתים קרובות והאב החסיד העשיר והמכובד בקהילה היהודית, נאלץ בכל פעם לשחד מישהו ולשחרר אותה מהמעצר. בקיץ 1941, בהיותה תינוקת בת ארבעה שבועות, נעצר אביה באשמת סבוטז' ונפסקו לו 8 שנות מאסר. הוא נשלח למחנה לעבודת כפייה על גבול ברית המועצות ומנצ'וריה. במחנה חלה האב מאוד, אבל בקיץ 1945 הצליח לברוח ממחנה העבודה ונסע ברכבות ללא כרטיס או תעודת מעבר למרחק אלפי קילומטרים, עד ששב לקולחוז. בינואר 1946, אחרי תלאות רבות, אישרו למשפחה לשוב לפולין, במסגרת הרפטריאציה, עם יהודים פולנים נוספים. עם תחילת הלימודים בבית הספר החלה הלנה ללמוד בקונסרבטוריון העירוני נגינה בכינור. לאחר אירוע אלים לא רחוק מהבית, שבו רגמו ילדים בוגרים את הלנה באבנים מצופות בשלג והיא נפצעה קשה, גמלה ההחלטה בלב הוריה לעלות לישראל. באוקטובר 1950 עלתה המשפחה למדינת ישראל באניה "גלילה". באניה שינתה הלנה את שמה ללאה על שם סבתה מצד אמה, במטרה להקל על השתלבותה בחברת הילדים בישראל. ההתאקלמות בארץ לוותה בקשיים אופייניים לעולים בשנות ה-50. לאה חלתה בדיזנטריה, אביה המשורר היידי והאינטלקטואל נאלץ לעבוד בעבודת כפיים, ומכיוון שהיידיש הייתה שפה אסורה בתיאטרון הישראלי דאז, נוצר קונפליקט קשה בין הבת, שהעברית הייתה שפתה, לבין אביה, שהיידיש הייתה שפת אמו. הרפז נישאה בגיל 17 ונולדו לה שלוש בנות. מאוחר יותר התגרשה. התגוררה ברמת גן. כתיבה ויצירה הרפז החלה לכתוב שירים בעברית בגיל 10, שנה אחרי עלותם ארצה. בגיל 14 פורסם לראשונה סיפור שלה, בעיתון היידי "לעצטע נייעס". שנה אחר כך התפרסם שיר שלה בעיתון היידי "היינט". שתי היצירות הופיעו בשם לאה גולדברג. בשנת 1960, בגיל 19, החלה לפרסם שירה וסיפורים קצרים, בתחילה במוסף הספרות של "ידיעות אחרונות" אבל העורך אשר נהור הודיע לה שכדי שיוכל לפרסם את יצירותיה, יהיה עליה לעברת את שם משפחתה, משום שבאותו שם כבר נודעה המשוררת הוותיקה לאה גולדברג. נהור החליט לפרסמה בשם לאה הרפז וכך הודפסו השירים והסיפורים תחת שמה הספרותי החדש. בשנת 1968 החלה לצייר ובשנת 1971 החלה ללמוד ציור באופן פרטי אצל רפי לביא, במשך שנתיים. משנת 1970 החלו להלחין שירים שכתבה. רפי בן-משה הלחין שיר פרי עטה ומסר אותו לביצוע ללהקת פיקוד הדרום. אחריו הולחנו עוד משיריה. בשנת 1971 פרסמה את ספרה הראשון, "המסילה אל הים", ושנה מאוחר יותר את ספרה השני: "הלנה ואני". בספר הראשון עוצבה העטיפה על ידי שוקי זקס אולם שנה מאוחר יותר, קובץ השירים נעטף בציור של לאה, בעידוד המערכת שהוציאה את הספר לאור. כעבור שש שנים הפסיקה לפרסם, אם כי המשיכה לכתוב שירה, וחזרה ללימודים. בשנת 1989 חזרה לאה לכתוב פרוזה. שנה לאחר מכן פורסם סיפור שכתבה בכתב העת עתון 77 ומאז המשיכה לפרסם סיפורים. בשנת 2010 פרסמה הרפז קובץ שירים חדש בשם "עץ מהגוני מארץ מדיצ'י". בהמשך פרסמה שני קובצי שירה: "קצה הגוף" (בשנת 2012 ואת "הקשב הזה" (בשנת 2015) . עיצוב אופנההרפז למדה עיצוב אופנה בחו"ל. בשנת 1968 החלה לעצב סריגים עבור חברת "צמר החסידה", שייצרה צמר לסריגת יד. עיצוביה פורסמו בקטלוגים שנתיים. החוברות זכו להצלחה רבה. שנה אחר כך פחתו התרגומים, ואילו הדגמים שעיצבה התרבו. בהמשך, הפכה למעצבת הראשית. בינואר 1977 התפטרה עקב שינויים בהנהלת החברה ובתנאי העסקתה והקימה חברה פרטית בשם "אפנת דליה", על שם בתה הבכורה. בתחילה עבדה מהבית עם שתי עובדות ובהמשך גדלה החברה בהדרגה. בתחילה המשיכה לכתוב ולפרסם אבל כאשר המפעל גדל (30 עובדים), הפסיקה לפרסם אבל פתחה נתיב לייצא את התוצרת המפעל שלה לאירופה. בשנת 1983 סגרה את החברה. לימודיםהרפז למדה בסדנאות כתיבה משנת 1964 ועד 1993. כמו כן למדה מבוא לפילוסופיה, תולדות האמנות, ציור, קולנוע וכתיבה לתיאטרון. פטירהלאה הרפז נפטרה מסיבוכים רפואיים לאחר שחלתה בקורונה. הותירה שלוש בנות. ספריה
שירים שהולחנו והושרו
תערוכותתערוכות קבוצתיות
תערוכות יחיד
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
|
||||||||||||||
